בית צאלח

בית כנסת ובית מדרש בקאע אל-יהוד, צנעא, תימן

בית צַאלָח היה אחד מבתי הכנסת העתיקים והחשובים ברובע היהודי בצנעא שבתימן, ובו התקיימה הישיבה הכללית.[1]

בית צאלח
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם מארי צאלח בן יחיא
מיקום צנעא
מדינה תימן
רב בית הכנסת
נוסח תפילה נוסח בלדי
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ה'ת"ם (1680)
תאריך פירוק ה'תש"ט (1949)
קואורדינטות 15°20′56.4″N 44°11′38.5″W / 15.349000°N 44.194028°W / 15.349000; -44.194028
(למפת צנעא רגילה)
 
בית צאלח
בית צאלח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

בית הכנסת נבנה בשנת ה'ת"ם (1680), והיה בין בתי הכנסת הראשונים שנבנו אחרי חזרת יהודי צנעא מגלות מוזע וההתיישבות בקאע אל-יהוד. את בית הכנסת בנה מארי צאלח בן יחיא, אבי משפחת צאלח (מארי צאלח צאלח, מהרי"ץ, מארי אברהם צאלח ועוד רבים), כבית כנסת משפחתי.[1]

בשנת ה'תקכ"ב (1762) נהרס בית הכנסת יחד עם שאר בתי הכנסת בעיר עקב גזירת חורבן בתי הכנסת של האימאם אלמהדי. לאחר ביטול הגזירה כעבור כ-30 שנה, שופץ בית הכנסת על ידי מהרי"ץ. בית הכנסת נחנך מחדש בשנת ה'תקנ"ז (1797).[1]

הרב עמרם קורח סבור שלפני גזירת החורבן נמכר בית הכנסת לרב שלום עראקי, ולאחר הגזירה נקנה על ידי מהרי"ץ ונבנה מחדש. פרופ' יהודה רצהבי סבור שבית הכנסת לא נמכר לרב שלום עראקי, אלא שהיו קיימים שני בתי כנסת, אחד בית צאלח, ובית כנסת נוסף בבית מהרי"ץ, שלאחר שמהרי"ץ קנה את בית צאלח איחד בין בתי הכנסת.

בסביבות שנת ה'תרצ"ו (1936) פרצה מחלוקת על בעלות בית הכנסת, בין פלג הדרדעים לפלג העיקשים. לאחר התערבות האימאם יחיא והשופט מוחמד אבו טאלב, נגזרה גזירה להרוס את כל בתי הכנסת עליהם יש מחלוקת, וביניהם בית צאלח. מתפללי בית הכנסת ותושבי השכונה יצאו להפגנה מול בית האימאם יחיא ובנו אחמד, שהורה להפסיק מיידית את ההרס.[2]

בית הכנסת המשיך לתפקד עד עליית יהודי תימן לארץ ישראל בשנת ה'תש"ט (1949) במבצע על כנפי נשרים.[1]

מעמד ומבנה עריכה

מבנה בית הכנסת היה מרובע, והיה מפואר ביותר. לבית הכנסת הייתה חצר גדולה מצדו הצפוני. בבית הכנסת היו 4 ארונות קודש מלאים בעשרות ספרי תורה, וביניהם ספר תורה עתיק ומקודש המכונה "אלזָקֵן".[1]

בית הכנסת היה חשוב ביותר, ומהרי"ץ הזכירו בקינתו על חורבן בית הכנסת: ”אללי לי עת אזכור לבית כנסת צאלח מכוּנָה, אשר הייתה מעון ומכון לדר מעוֹנָה, הן עתה שכנה עליה עננה, אנה פנה הודה אנה”.[1]

בבית הכנסת התקיים מוסד הישיבה הכללית, שפעלה בו החל משנת ה'ת"ם (1680) עד ה'תרס"ה (1905), בו בוטלה הישיבה עקב מאורעות חוזת אלנפר ופטירת רוב חכמיה.[1]

בית הכנסת שימש לעצרות תפילה המוניות, מפאת גודלו, יופיו וחשיבותו.[1]

לבית הכנסת היו מנהגים ייחודיים שנהגו רק בו ולא בשאר בתי הכנסת בעיר.[3]

מנהיגים מפורסמים בבית הכנסת עריכה

בירושלים עריכה

לאחר עליית יהודי תימן לארץ ישראל, הוקם בשכונת בית ישראל בירושלים בית כנסת שנקרא "חברת אחים – בית צאלח", על שמו של בית הכנסת בצנעא. בבית כנסת זה התפללו מרבני ירושלים, כגון מארי רצ'א צארום, מארי יוסף צאלח הזהב, ועוד רבים.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יחיאל נחשון, בתי כנסת בצנעא (מאות י"ח-י"ט), הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, נתניה ה'תש"ס (2000), עמודים 115–119
  2. ^ יחיאל חבשוש, שני המאורות, בהוצאת משפחת חבשוש, תל אביב ה'תשמ"ז (1987), עמודים 339–340
  3. ^ ד"ר אדם בן נון, מנהגי כניס בית צאלח, באתר נוסח תימן