אברהם קדרון

אברהם קִדרוֹן (19 בנובמבר 1919 – 7 בדצמבר 1982) היה איש מודיעין ודיפלומט ישראלי שכיהן כשגריר ישראל בפיליפינים (1965–1967), בהולנד (1976–1977), בבריטניה (1977–1979) ובאוסטרליה (1979–1982) וכמנכ"ל משרד החוץ (1973–1976).

ביוגרפיה

בצה"ל שירת כמפקד ש״מ/3 – היחידה לביטחון שדה ולריגול נגדי במודיעין הצבאי, בדרגת סרן, והיה מהחוקרים והשופטים שהוציאו להורג במשפט שדה את מאיר טוביאנסקי, על לא עוול בכפו. עם הקמת שירות החוץ ב-1949 הצטרף קדרון למשרד החוץ. מ-1950 כיהן כראש שלוחת רומא במחלקה המדינית של משרד החוץ, וב-1952 מונה לראש רשות הביון, הגופים שקדמו למוסד.

ב-1954 מונה לקונסול בקפריסין, ב-1957 מונה לנספח לעיתונות בשגרירות ישראל בלונדון, ומ-1959 עד 1963 שימש ראש מחלקת המחקר במשרד החוץ וחבר ועדת ראשי השירותים. בתפקידו הבא כיהן כציר ישראל ביוגוסלביה, וב-1965 מונה לשגריר ישראל בפיליפינים וכיהן בתפקיד עד סוף 1967.

ב-1968 שב קדרון לישראל ומונה לסמנכ"ל משרד החוץ לענייני מינהל, וב-1972 מונה למשנה למנכ"ל. בעקבות מעברו של מנכ"ל המשרד מרדכי גזית לכהונה כמנכ"ל משרד ראש הממשלה מונה קדרון במרץ 1973 למנכ"ל המשרד בפועל,^[1] ובמאי אותה שנה קיבל מינוי קבע. הוא כיהן בתפקיד במהלך מלחמת יום הכיפורים, והיה מהחותמים על הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975.^[2] בשנים 1976–1977 כיהן כשגריר ישראל בהולנד, ב-1977–1979 כשגריר בבריטניה. ב-1979 מונה לשגריר ישראל באוסטרליה, ונפטר ב-1982, במהלך כהונתו, באופן פתאומי.

קדרון נקבר בהר המנוחות. הותיר את אשתו שושנה קדרון ואת שתי בנותיו.

מדיה וקבצים בנושא אברהם קדרון בוויקישיתוף