פתיחת התפריט הראשי

גדעון רפאל

דיפלומט ישראלי

גדעון רפאל (רוּפֶר) (5 במרץ 191310 בפברואר 1999) היה מראשוני משרד החוץ במדינת ישראל ומבכיריו לאורך שלושים שנות שירות ציבורי.

גדעון רפאל
Moshe Sharet-Gideon Raphael1948.jpg
משה שרת במסיבת עיתונאים בתל אביב, בחודש מאי 1948; עוזרו, גדעון רפאל, ניצב מאחוריו.
לידה 5 במרץ 1913
הקיסרות הגרמנית
פטירה 10 בפברואר 1999 (בגיל 85)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1934
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
שגריר ישראל בבלגיה ובלוקסמבורג
19571960
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ משה שרת וגולדה מאיר
שגריר ישראל באו"ם
19671967
תחת שר החוץ אבא אבן
מנכ"ל משרד החוץ ה־5
19671971
(כ־4 שנים)
תחת שר החוץ אבא אבן
שגריר ישראל בבריטניה ה־5
19741977
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ יגאל אלון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גדעון רפאל (ראשון מימין) במשלחת ישראל לאומות המאוחדות (1950); לשמאלו ד"ר אברהם קצנלסון (משרד הבריאות), אבא אבן (ראש המשלחת), ד"ר יעקב רובינסון (עורך דין) וארתור לוריא (קונסול ישראל בניו יורק וסגן ראש המשלחת)

ביוגרפיהעריכה

גדעון רופר (Ruffer) נולד ב-5 במרץ[1] 1913 בגרמניה, ולמד באוניברסיטת ברלין. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון, ונמנה עם מייסדי קיבוץ הזורע. בשנותיו הראשונות של הקיבוץ שימש כמוח'תאר.[2] בשנת 1939 גויס על ידי אליהו גולומב לפעול בשליחות ארגון "ההגנה", שמטעמו קיים באירופה בשנת 1940 משא ומתן להעלאתם ארצה של כ-40,000 מיהודי גרמניה. בשיחותיו עם נציגיו של אדולף אייכמן הוסכם על תוכנית להוצאת יהודים מאירופה דרך האי רודוס, אך התוכנית נפסלה עם הצטרפותה של איטליה, בעלת השלטון על האי, למלחמה.[3]

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי. לאחר שחרורו החל רפאל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שאותה ייצג כמשקיף בהצבעת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר (1947). עם הכרזת העצמאות והקמת משרד החוץ, פעל כעוזרו של משה שרת, שר החוץ של הממשלה הזמנית ולימים של ממשלת ישראל. בשנת 1948 צורף למשלחת ישראל לעצרת האומות המאוחדות בראשות אבא אבן. רפאל השתתף, בין השאר, בדיונים במועצת הביטחון על ההחלטה לשביתת נשק בין ישראל למדינות ערב, אשר התקבלה ב-16 בנובמבר 1948. רפאל שירת במשלחת ישראל לאו"ם עד לשנת 1953, אז שב ארצה והתמנה כיועץ לענייני המזרח התיכון והאו"ם במשרד החוץ.

בין השנים 19571960 שימש כשגריר ישראל בבלגיה ובלוקסמבורג וכן כמשקיף קבוע של ישראל בשוק האירופי ובמוסדות האו"ם בז'נבה. בשנת 1967 נשלח לשרת כשגריר ישראל באו"ם. כעבור כשנה שב לישראל, ושימש מנכ"ל משרד החוץ בין השנים 19671972. בעת מלחמת יום כיפור התנדב לצה"ל ושירת כחייל מן השורה ברמת הגולן. עוד בשנת 1973, לאחר תום מלחמת יום כיפור, נשלח לשרת כשגריר ישראל בבריטניה, והחזיק בתפקיד זה עד לשנת 1977. הלורד ג'ורג' ויידנפלד, מראשי הקהילה היהודית באנגליה, העריך כי רפאל היה אחד השגרירים המוצלחים ביותר של ישראל במדינה זו.[4] בשנת 1978 פרש משירות החוץ.

רפאל נפטר בירושלים בשנת 1999.

ספרועריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר ההנצחה של משרד החוץ
  2. ^ פרשת הקרקע של הזורע, באתר קיבוץ הזורע.
  3. ^ ג'ואל גרינברג, גדעון רפאל, 85, מייסד משרד החוץ הישראלי (הודעה על פטירתו), בעיתון "ניו יורק טיימס", 12 בפברואר 1999 (באנגלית)
  4. ^ שרה ליבוביץ-דר, לונדון שוב מחכה, באתר הארץ, 14 בינואר 2004