אגאתרכידס
אגאתרכידס (ביוונית: Ἀγαθαρχίδης) היה היסטוריון וגאוגרף יווני שחי במאה ה-2 לפנה"ס. כיום מוכרים בעיקר ספריו של אגאתרכידס "אודות הים האריתראי" (הים האדום), שבהם הוא מתאר את הגאוגרפיה, הפאונה והאנתרופולוגיה של אזור זה.
| לידה |
המאה ה-2 לפנה"ס קנידוס, טורקיה  |
|---|---|
| פטירה | המאה ה-2 לפנה"ס או המאה ה-1 לפנה"ס |
| ענף מדעי | היסטוריה, גאוגרפיה |
| מקום מגורים | יוון |
| תרומות עיקריות | |
| גאוגרפיה של אזור הים האדום | |
  | |
חייו
עריכההמידע שיש בידינו על אגאתרכידס הגיע בעיקר מתוך הקדמתו שלו לחיבורו "על הים האדום" ומסוף הספר החמישי שלו, וכן מתוך הקדמתו של פוטיוס לקטעים הרבים שהוא מביא מתוכו. מלבד חומר זה ישנן פיסות מידע אקראיות ממקורות אחרים.[1]
אגאתרכידס נולד כנראה בקנידוס (אנ') (כיום בטורקיה), שהייתה אז עיר יוונית. הוא שימש בתפקידים שונים בחצר המלוכה של בית תלמי באלכסנדריה. אגאתרכידס לא גדל עם משפחתו שלו, אלא על ידי קינאוס, אדם בעל מעמד רם בבית המלוכה של תלמי השישי (פילומטור). במשך תקופה ארוכה אגאתרכידס עבד כמזכירו של הרקלידס למבוס (אנ'), שבשנת 169 לפנה"ס נשא ונתן בשם חצר המלוכה התלמיי עם אנטיוכוס אפיפאנס, בעת פלישתו למצרים. פוטיוס טוען כי חסותו של הרקלידס למבוס היא זו שאפשרה לאגאתרכידס להשיג הכרה ספרותית. פירושו של דבר הוא שאגאתרכידס היה במגע קרוב עם חצר המלוכה התלמי בין השנים 170–145/4 לפנה"ס, תקופה של משבר פנימי גדול. בשנת 145/4 לפנה"ס נסתיימה תקופת שירותו במצרים, עם עלייתו לשלטון של תלמי השמיני פיסקון. בתקופת שלטון הטרור שלו פרצה מלחמת אזרחים והאינטלקטואלים היוונים נמלטו ממצרים. אגאתרכידס, שהיה אז כבר אדם זקן ותשוש, ברח לאתונה, שם חי את שארית חייו.[2]
ספריו של אגאתרכידס אודות הים האדום נכתבו בגוף ראשון, ומהם ניתן ללמוד כי הוא נטל חלק במערכה צבאית בדרום מצרים. בתקופה זו היה לו תפקיד חשוב בבית המלוכה, ומשערים שהוא ליווה את אחד מבניו של תלמי השמיני בקרבות אלו. למרות שאין פרטים נוספים על חייו, נראה שהוא מת בסוף המאה ה-2 לפנה"ס.
כתביו
עריכהאגאתרכידס כתב ביוונית אטית, ועל פי פוטיוס, סגנון כתיבתו היה דומה לזה של תוקידידס. מרבית כתביו של אגאתרכידס לא שרדו. פוטיוס מוסר שבנוסף לחיבור "אודות הים האריתראי" בחמישה כרכים, שבו סקר את הארצות סביב הים האדום, אגאתרכידס כתב חיבור "אודות אסיה" בעשרה כרכים, שבו סקר את קורות הדיאדוכים, וחיבור "אודות אירופה" בארבעים ותשעה כרכים, שבו סקר את תולדות יוון, ככל הנראה משנת 323 לפנה"ס ועד נפילת מוקדון. אתנאיוס מצטט מתוך חיבור בשם "היסטוריה של אירופה", שהוא כנראה אותו חיבור שעליו מדבר פוטיוס.[3] מספרים אלו שרדו קטעים בודדים. הוא חיבר גם מספר חיבורים קטנים נוספים, אולם לא ידוע עליהם דבר מלבד שמותיהם.[2] החיבורים האבודים שידוע שכתב, היו אוסף סיפורי פלאות, קיצור של שירה מיתולוגית, ויצירה אתית על חברות.[4]
החיבור על אירופה עסק בתולדות העמים ההלניים, ככל הנראה עד זמנו של אגאתרכידס עצמו. מתוך 49 הכרכים שרדו 15 קטעים קצרים, כולם אצל אתנאיוס מלבד אחד אצל יוספוס.[4]
החיבור על אסיה עסק בארצות אסיה ואפריקה, כולל מצרים, אתיופיה ולוב. הוא כתב בו על האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית ועל תקופת שלטון אלכסנדר ויורשיו. הכרך השמיני עסק בשלטון אלכסנדר ואילו תקופת יורשיו נפרשה על פני שני הכרכים האחרונים של החיבור, וככל הנראה הגיעה עד מותו של הדור הראשון של היורשים בשנות ה-280 לפנה"ס. מתוך 10 הכרכים שרדו רק חמישה קטעים. בין חמשת כרכי החיבור על הים האדום, ניתן לשחזר במידה רבה את תוכנם של השני והחמישי. חלקים גדולים מהם שרדו אצל דיודורוס סיקולוס, סטראבון ופוטיוס.[4]
בחיבור "אודות הים האריתראי", שאותו השלים אגאתרכידס כנראה בשנת 113 לפנה"ס, לאחר חזרתו מהמסע, הוא מתאר באריכות את הגאוגרפיה והאנתרופולוגיה של אזור קרן אפריקה: דרום מצרים, אתיופיה הגדולה של תקופתו, והחוף משני צדיו של הים האדום. החיבור מתרכז בבעיות הקיום, המאבק היומיומי להישרדות, והסתגלותם של התושבים לחום, רוחות, משאבי מים מוגבלים, אזורים מדבריים והים המאתגר. בין אלה בולט תיאור מכרות הזהב במדבר הדרום-מערבי של מצרים (ואדי אל-עלאקי (אנ')), שהיו ידועים לשמצה בשל ניצול אסירים פוליטיים, שבויי מלחמה ומשפחותיהם.[4] באפילוג לחיבור, אגאתרכידס כותב כי בחר שלא לכתוב על האיים בים האדום ותושביהם, מאחר שגילו אינו מאפשר לו לקחת על עצמו את המשימה.[5] ניתן לשער שהשלים את החיבור זמן קצר לאחר הגעתו לאתונה, כשכבר היה אדם זקן.[6] אגאתרכידס מתייחס בחיבור זה למקור השם אריתראה, והוא מתאר את אורחות החיים של תושבי המקום. בין החיות שאותן הוא מזכיר ניתן לציין את הפיל, הג'ירף והקרנף. כמו כן, אגאתרכידס היה הראשון שגילה את הנמטודה אשר גורמת למחלת הדרקונקוליאסיס ("מחלת התולעת הגינאנית"), והראשון שהבין את הסיבה להצפות הנילוס.
בין הרבים שציטטו את אגאתרכידס בספריהם ניתן להזכיר גם את פליניוס הזקן.
כיום, אחד המכתשים על הירח קרוי על שמו של אגאתרכידס.
אגאתרכידס על היהודים
עריכההתייחסות של אגאתרכידס ליהודים נמצאת בשני קטעים הנוגעים בכיבוש ירושלים על ידי תלמי הראשון בשנת 302/1 לפנה"ס, בזמן קרב איפסוס, שהכריע את המאבק בין אנטיגונוס מונופתלמוס, חביבם של היהודים, לבין המפקדים האחרים לשעבר בצבאו של אלכסנדר הגדול.[7] הקטע המדובר מצוטט פעמיים על ידי יוסף בן מתתיהו. הגרסה הקצרה יותר מצוטטת ב"קדמוניות היהודים",[8] והמלאה יותר ב"נגד אפיון".[9] בקטע המצוטט, אגאתרכידס לועג לדבקותם של היהודים במנהגים עתיקים:
- ”אלה הנקראים בשם יהודים היושבים בעיר חזקה ובצורה מכל הערים, אשר קראו לה בני המקום בשם ירושלים רגילים לנוח ביום השביעי ואינם חוגרים חרב ביום הזה ואינם עובדים את אדמתם ואינם עושים בו כל מלאכה, רק פורשים את ידיהם בבתי מקדשיהם ומתפללים (כל היום) עד בוא הערב. וכאשר בא בשערי העיר הזאת תלמי בן לגוס עם חילו, ויושביה שמרו את חוקי ההבל אשר להם תחת לשמור על עירם נפלה נחלת אבותיהם בידי אדון קשה, וככה נגלתה ערות חוקיהם, כי נמצא בהם מנהג רע. והנה המעשה הזה למד את הכל – מלבד אותם עצמם – לעזוב דברי חלומות כאלה, ואת אמונת ההבל בחוקי מורשה, לעת אשר ישפט שכל האדם כי אין בהם כדי להחזיק מעמד בשעת פרענות”.[10]
שני הציטוטים של יוספוס מתוך כתביו של אגאתרכידס הם האזכורים העתיקים ביותר של השבת שנשמרו בספרות היוונית.[11] אי לכך, אגאתרכידס היה הראשון מהסופרים ההלניסטיים שציינו את היום השביעי של היהודים כיום מנוחה.[9]
יוספוס אינו מציין איזה מחיבוריו של אגאתרכידס היה המקור לקטע שהוא מצטט ב"נגד אפיון", אך בקטע ב"קדמוניות היהודים" הוא מתייחס ל"ספר על מעשי היורשים" (הדיאדוכים). לא ידוע לנו על חיבור בשם זה וגם פוטיוס אינו מציין חיבור כזה. נראה, אם כך, שיוספוס התייחס לחיבור "על אסיה", שהסתיים בשני ספרים על תקופת הדיאדוכים. לדעת ההיסטוריון בצלאל בר כוכבא, מדובר בשני קטעים משני חיבורים שונים: הקטע הקצר ב"קדמוניות היהודים" לקוח מהחיבור "על אסיה", שם הופיע בהקשר לתיאור הרציף של האירועים סביב קרב איפסוס בקוילה-סוריה.[12] הקטע הארוך יותר ב"נגד אפיון" נלקח ככל הנראה מהחיבור "על אירופה", מאחר ש"על אסיה" לא הכיל את תולדותיו של סלאוקוס השני – הרקע לפרשת סטרטוניקי, שאגאתרכידס מביא כהקבלה לאמונתה הטפלה את סיפור כיבוש ירושלים. אגאתרכידס השלים את החיבור "על אירופה" לפני החיבור "על אסיה", ולכן כאשר חזר על הסיפור הזה ב"על אסיה", ראה לנכון לקצר אותו.[11]
לקריאה נוספת
עריכה- Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period, University of California Press 2010, Part II, 8. Agatharchides of Cnidus on the Sabbath as a Superstition, pp. 280-305
הערות שוליים
עריכה- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 281
- ^ 1 2 Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 282
- ^ אגאתרכידס, "היסטוריה של אירופה", ספר שישה עשר. מצוטט בתוך: אתנאיוס, "משתה החכמים", ספר שנים עשר, 74.
- ^ 1 2 3 4 Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 283
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, pp. 283-284
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 284
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, pp. 280-281
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק א, סעיפים 6-5.
- ^ 1 2 M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XVI. Agatharchides of Cnidus, p. 105
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, סוף פרק כב.
- ^ 1 2 Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 291
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 290