אדר (עץ)

סוג של צמח

אֶדֶר (שם מדעי: Acer) הוא סוג של עצים הנמנים עם משפחת הסבונניים. בעבר הוא נמנה עם משפחת ה"אדריים", אולם מחקרים מודרניים (דוגמת APG II) מכלילים אותו במשפחת הסבונניים. נודע גם בשם מייפל (מאנגלית: Maple).

קריאת טבלת מיוןאדר
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: סבונניים
סוג: אדר
שם מדעי
Acer
לינאוס, 1753
תחום תפוצה
דגל קנדה ובמרכזו עלה עץ האדר

המפורסם במיני האדר הוא אדר הסוכר (Acer saccharum). זהו עץ בעל שיפה מתוקה במיוחד שממנה מפיקים סירופ סמיך ומתוק. אדר הסוכר נפוץ בארצות הברית ובקנדה, שם הוא גם סמל לאומי (עלה האדר מופיע בדגל קנדה).

בארץ ישראל

עריכה

בישראל גדל המין אדר סורי. זהו עץ ירוק-עד הגדל בעיקר בחורש לח, גובהו מגיע על־פי־רוב לארבעה עד שמונה מטרים. הוא נפוץ בצפון הארץ באזורים הים־תיכוניים בעיקר על יד נחלים. העלים רחבים ובעלי שלוש אונות לא עמוקות (בזה הוא שונה מחברו המייפל הנושא 5 אונות) והוא נושא תפרחות צפופות בצבע קרם המונות 10–22 פרחים. פריו הוא כנפית, זירעון המצויד בשתי כנפיים שטוחות, העוזרות לעוף מעט ברוח ולהתרחק מצמח האם, כך יימנעו תחרויות, והפצתו תהא יעילה יותר. הוא גדל בעיקר בקרקעות טרה רוסה (אדמה אדומה) וגיר קשה בגליל העליון ולרוב אינו עובר את גובה 70 המטרים.

מין נוסף הגדל בארץ הוא אדר חרמוני, עץ נמוך בתצורת שיח הגדל במרומי החרמון.

שימושים

עריכה

בגזע עץ המייפל משתמשים בתחום בניית כלי הנגינה. מרבית הכינורות עשויים ברובם מעץ זה (צוואר, גב וצדדים) וכן העץ נפוץ בתעשיית הגיטרות החשמליות, בעיקר לצווארים וציפוי גוף הגיטרה. גם חליליות מיוצרות מעץ זה.

מן המינים אדר אדום (אנ'), אדר שחור (אנ') ואדר הסוכר ניתן להפיק סירופ מייפל.

במסורת היהודית

עריכה

בתלמוד מזוהה האדר עם אחד ממיני הארז ולא עם העץ המודרני הנקרא בשם זה. האמורא רב זיהה את האדר עם העץ הנקרא "קתרוס" בלשון חז"ל,[1] שהוא שמו היווני של הארז (Κέδρος – קֶדרוס; וכן בלטינית: cedrus). רב זיהה את האדר גם עם העץ "גופר" המופיע במקרא,[2] אשר ממנו נעשתה תיבת נח.[3]

בתלמוד[4] מובא גם מאמרו של רבי יוחנן: ”הרוצה שיתקיימו נכסיו – יטע בהן אדר”. עוד נאמר שם: ”שדה שיש בה אדר – אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין”. המפרשים תהו בתועלת שבנטיעת האדר. לדעת רש"י מכיוון שזהו עץ גדול וחשוב, הנטיעה תפרסם את השדה והכל ידעו שזהו שדהו של פלוני, ולכן גם אם יסע לזמן מה, לא יוכל אדם אחר לפלוש אליה. בעל ספר הערוך נתן פירוש אחר:[5] גודל העץ וריבוי ענפיו יגנו על השדה כגדר, הן בפני בעלי חיים והן בפני אנשים. מפרשים אחרים העניקו למאמר זה משמעות רוחנית, במובן של יושר במסחר ונתינת צדקה, על פי קישור למשמעות האטימולוגית של "אדר" כ"אדיר" או "הדר".[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה