האובליסק השחור

האובליסק השחור
פרטי הממצא
חומרים	אבן גיר
רוחב	45.08 ס״מ
גובה	197.85 ס״מ
תוכן הממצא
שפה	אכדית
תיאור ממצא	מורכב מחמש רצועות של ציורים, רובם מתעדים מלכים זרים (בהם יהוא או יהורם בן אחאב) מעלים מס למלך אשור
תיאור כיתוב	הכתוב באובליסק מחולק לשנים, בכל שנה מתאר הלוח את פועלו של המלך במדיניות החוץ הצבאית
פרטי האתר והחפירה
תאריך גילוי	1846
התגלה בידי	אוסטן הנרי לייארד
מיקום אתר	כלח
קואורדינטות	36°05′53″N 43°19′44″E / 36.098055555556°N 43.328888888889°E
פרטי הממצא כיום
אוסף	המוזיאון הבריטי
מיקום נוכחי	המוזיאון הבריטי
מזהה קטלוגי	1848-11-04, 0001
מיפוי ועוד

האובליסק השחור של שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי הוא מונומנט אשורי שנתגלה בכלח (הנקראת כיום גם "תל נמרוד") שבארץ אשור בידי הארכאולוג הבריטי סר אוסטן הנרי לייארד בשנת 1845.

האובליסק השחור במוזיאון הבריטי משמאלו האובליסק הלבן

האובליסק, עשוי אבן הבזלת השחורה, הוא הכרוניקון האשורי השלם ביותר שנמצא עד לימינו, ומתאר את מסעותיו הצבאיים של שלמנאסר השלישי (858 – 824 לפנה"ס), מלך אשור. האובליסק מזדקר לגובה של 197.85 סנטימטרים ורוחבו 45.08 סנטימטרים ומוצג במוזיאון הבריטי. על האובליסק חמש רצועות של ציורים, רובם מתעדים מלכים זרים מעלים מס למלך אשור. השנייה שבתמונות מציגה את יהוא או שליחו.

תוכן

האובליסק מתאר את כל מערכותיו של המלך האשורי שלמנאסר השלישי ובהיותו שכזה שומר על מבנה קבוע. הרשומות שבאובליסק הן בכתב יתדות אשורי ופענוח הכתוב על האובליסק היה אחד הצעדים החשובים בפענוח השפה האשורית.

הכתוב באובליסק מחולק לשנים, בכל שנה מתאר הלוח את פועלו של המלך במדיניות החוץ הצבאית. מרבית הפעולות הללו נופלות תחת דפוס מקובל; חציית נהר או הר ומעבר לשטחה של מדינה אחרת, הכנעתה בכוח הזרוע או קבלת כניעתה ללא שפיכת דמים, הטלת מסים כבדים על המדינה, נשיאת השלל אשורה והגדלת יוקרת המלך בקרב העמים הכבושים.

האובליסק עוסק גם במספר אירועים יוצאי דופן, בהם קרב קרקר, שהיקפם הצבאי והשפעתם על המצב הגאו-פוליטי בסהר הפורה הקדום גדולה. לאירועים אלו מקדיש שלמנאסר יותר דיוק וכתיבה. כמו כן, אירועים שכאלו לרוב מצוינים כחלק מהסכימה הכוללת של האלים, לשמם מלכים אשוריים רבים כבשו את כיבושיהם. תופעה זאת של יחוס המסעות הצבאיים לאלים נפוצה מאוד בקרב מלכי אשור האמצעיים והמאוחרים, עוד מימי אַדַד-נִירָרִי הראשון.

פתיחה

כנהוג באנאלים מלכותיים באשור, נפתח האובליסק בכתובת המפארת את אלי אשור ובראשם האל אשור, שלשמו נעשו כל הכיבושים המתוארים בכרוניקון. כן ממהר שלמנאסר להצהיר על שושלתו המלכותית ואביו, אשור-נצירפל השני, שהושיע את אשור ממגמת ההתדרדרות שלה זה שנים, בדרכים אכזריות לאין תיאור וכיבושים המוניים.

[1] אשור, האדון הרם, מלך כל
[2] האלים הגדולים; אנו, מלך נשמות גן העדן
[3] ונשמות האדמה, האל, אדון העולם; בֵל
[4] העליון, אבי האלים, הבורא;
[5] אאה, מלך המצולות, קובע הגורלות,
[6] מלך הכתרים, שותה בגאון;
...
[15] (אנוכי) שלמנאסר, מלך על ציבור אנשים, נסיך (ו) גיבור אשור, המלך האיתן,
[16] מלך כל ארבעת אזורי השמש...
[17] בנו של אשור-נצירפל, הגיבור העליון...
[18] אשר עשה את הטוב והכריח את כל העולם לנשק את כפות רגליו;
[19] צאצאו האציל של תיגלת-אדר

קרב קרקר

ערך מורחב – קרב קרקר

קרב קרקר התרחש בשנת 853 לפנה"ס, שנתו השישית של שלמנאסר, שמתועד באופן רחב במונולית מכורח, מוזכר גם באובליסק השחור. קרב זה, בו לקחו חלק 12 מלכים אזוריים ובהם אחאב מלך ישראל, התרחש בקרבת העיר קרקר - ומכאן שמו. למרות תיאוריו של שלמנאסר, לא היה קרב זה קרב מכריע במיוחד וכן מנע את ההתרחבות האשורית באזור לזמן מה. בהמשכו של האובליסק מתוארים קרבות מאוחרים יותר של הליגה האזורית כנגד אשור.

[57] את הפרת בחלקו העליון חציתי.
[58] את מס מלכי החתים
[59] במלואו קיבלתיו. בימים אלו רִמוֹן-אִדְרִ
[60] מדמשק, אִרְכֻלִנַה החמתי, ומלכי
[61] החתים וחוף הים בכוחות אחד האחר
[62] בטחו, ולעשות מלחמה וקרב
[63] כנגדי באו. במצוות אשור, האדון הרם, אדוני,
[64] איתם עשיתי מלחמה. הרס בהם שרעתי.
[65] מרכבותיהם, כרכרות מלחמתם, מכשירי מלחמתם לקחתי מהם.
[66] 20,500 מלוחמיהם עם חצים הרגתי.

יורם ויהוא

יהוא כורע ברך לפני שלמנאסר השלישי כמתואר באובליסק השחור

איור של התיאור לעיל

שלמנאסר מציין את ישראל עוד בימי יורם, כחלק מ"ברית שנים-עשר מלכי חוף הים" שנלחמו בו. לאחר הפיכת חצר בארם דמשק, שהעלתה את חזאל לשלטון בממלכה הארמית והמלכתו של יהוא על ישראל, פורקה הברית כליל. עובדה שהקלה על שלמנאסר להיאבק בארם דמשק, אך עדיין לא איפשרה לו את הכנעתה. כאשר פנה מלך אשור לעיסוקים אחרים לחצו הארמים על ישראל ולבסוף, כמוצא אחרון פנה יהוא למלך אשור, שמסעו הצבאי השיק לגבולות ישראל, עם בקשת השתעבדות. בגופו של הטקסט ישנו אזכור תמוה שמתאים למצבו של יהוא, הבעיה שעולה מן הטקסט היא דווקא העובדה שהשם שניתן ליהוא בכיתוב האיור שונה מהשם שניתן לו בכתובות. לדעת פ. מקרטר וא. תיאל^[1]^[2] המלך הישראלי באיור יכול להיות יהורם בן אחאב. לדעתם, השם המופיע בכיתוב הוא "יהו", שיכול להיות קיצור של כל אחד משני השמות. גם כרונולוגית הדבר אפשרי.

[96] בשנתי ה-17 את הפרת חציתי. לארץ אַמַנֻס ירדתי. בולי
[97] הארז חטבתי. בשנתי ה-18 בפעם ה-16 חציתי את הפרת. חזאל
[98] הדמשקי לקרב בא. 1,221 ממרכבותיו, 470 מכרכרות מלחמתו
[99] עם מחנו לקחתי ממנו...
[101] לארץ קהוא (=יהוא ?) ירדתי. עריהם כבשתי, שללם
[102] נשאתי...
[103] ... את מס הצורים,
[104] הצידונים (ו)הגבלים קבלתי

פרישה מענייני הצבא

עם השנים הכריח הגיל את המלך לפרוש מתפקיד צבאי פעיל וניתן להבחין בתלותו הרבה בתרתן (תואר צבאי – כנראה המשנה למלך ושר הצבא), דַיַן-אשור. התרתן מופיע לראשונה בשנתו ה-27 של שלמנאסר כמלך ועם הזמן מרבה להופיע כמוביל צבאו של שלמנאסר.

[141]...בשנתי ה-27 מרכבות אויבי קצבתי. דין-אשור
[142] התרתן, מנהיג הצבא המתרחב, בראש צבאי לארץ ארמניה זירזתיו,
[143] שלחתיו.

מאוחר יותר, איבד שלמנאסר מאהדת הציבור ומעמדו נחלש. לבסוף בנו, אשור-דנין-פל, מרד בו וזכה לתמיכת העם וערים רבות, בהן נינוה. המרד דוכא כעבור שנתיים בידי אחי המורד, שמשי-אדד החמישי ושלמנאסר מת כעבור זמן קצר מזקנה.

התמונות התמונות וכיתוביהן

בראש האובליסק ישנן רצועות של תמונות ומעל לכל תמונה תיאור של הסצנה אותה היא מתארת.

[1] את מס סואה מארץ הגוזנים: כסף, זהב, עופרת, חפצי ארד, שרביט ליד המלך, סוסים (ו)גמלים כפולי דבשת: קיבלתי.
[2] את מס יַא-אֻ-אַ בן חֻמְרִ (=יהוא בן עמרי): כסף, זהב, קערות זהב, כלי זהב, כוסות זהב, כדי זהב, עופרת, שרביט ליד המלך: קיבלתי.
[3] את מס ארץ מוזרי: גמלים כפולי דבשה, פר מנהר סאסיה, סוסים, חמורי בר, פילים, (ו)קופים: קיבלתי.
[4] את מס מרדוך-פל-איטסטסר מארץ הסוכינים: כסף, זהב, כדי זהב, קרני פר בר,..., בגדי צבעים רבים, (ו)פשתן: קיבלתי.
[5] את מס גרפרונדה מארץ הפאטיניים: כסף, זהב, כדי זהב,..., חפצי ארד, קרני פר בר, (ו)הובנה: קבלתי.

ההופעה החיצונית של יהוא מלך ישראל ומלך גילזן (אנ') זהות, ונראה שהם נבחרו כדי לסמל את הקצוות הדרום־מערבי והצפון־מזרחי של האימפריה. מנקודת המבט האשורית, ההשתחוות לפני המלך איננה סימן להשפלה אלא לאמון שנותן המלך האשורי למלכים הכפופים לו; המלך לא מוצג כלוחם אלא מחזיק קערת משתה בידו, מתואר כנסיך השלום, והסצנות כולן מבטאות את האחדות והחוזק הפוליטי הפנימי.^[3]