אודמורטים
אוּדְמוּרְטִים (באודמורטית: Удмуртъёс; לפני שנת 1932 נקראו ווֹטְיָאקִים, вотяки́) הם קבוצת אנשים דוברי השפה האודמורטית (מקבוצת השפות הפינו-אוגריות). האודמורטים חיים בעיקר ברפובליקת אודמורטיה, הממוקמת במזרח חלקה האירופי של הפדרציה הרוסית, שם הם מהווים כ-28% מן האוכלוסייה, וקבוצות קטנות שלהם מצויות גם במחוז פרם, ברפובליקת טטרסטן, ברפובליקת בשקיריה, במחוז קירוב, במחוז סברדלובסק, במחוז חנטי ומנסי (אוגרה), בקזחסטן ובאוקראינה.
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 636,906 נכון ל-2002 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
 אוקראינה 4,712 | |
| שפות | |
| אודמורטית, רוסית | |
| דת | |
| נצרות אורתודוקסית שרידים של עבודת אלילים | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| עמים פינו-אוגריים אחרים. | |
  |
האודמורטים הם צאצאי התושבים הקדומים של האזור שבין הנהרות קאמה וויאטקה. זהו עם ממוצא פיני, בעל מאפייני מראה מיוחדים: הם בעלי קומה בינונית, צבע עורם צהבהב-אדמדם, וגוון שערם ועיניהם בהיר. אנתרופולוגים מציינים כי מבין האודמורטים נצפה המספר הרב ביותר של אדומי שיער בעולם[1]. לאודמורטים אף קטן, בעוד שפיהם גדול. עצמות הלחיים שלהם בולטות, מצחם צר וסנטרם מחודד.
האודמורטים מתפרנסים בעיקר מחקלאות, ומכריתת עצים ביערות למטרת הפקת עץ לתעשייה. כן הם עוסקים באריגה ובעיבודי עץ אמנותיים, עשירים בצבעיהם ומרהיבים ביופיים.
ברבע השני של המאה ה-13 נשלטו האודמורטים על ידי הטטרים, אך לאחר שנכבשה הבירה קאזאן על ידי הרוסים בשנת 1552, עבר השלטון בהם לידי הרוסים, אשר גבו מהם מס שנתי. האודמורטים נהנו ממידה רבה של חופש שלטוני, אך בכל זאת התקוממו מפעם לפעם ומרדו ברוסים, אשר דיכאו מרידות אלו ביד קשה. לאחר מרידות אלו ודיכוין על ידי הרוסים היו האודמורטים בורחים ליערות, שם נהנו מעצמאות מלאה.
במאות ה-18 וה-19 גבר הקולוניאליזם הרוסי באזור מגורי האודמורטים, דבר שגרם להגירתם מזרחה מחד, ולרוסיפיקציה של אותם אודמורטים שנשארו לגור במעורב עם הרוסים, מאידך.
כיום, כתוצאה מפעילות מיסיונרית שניהלה הכנסייה הנוצרית בקרבם, דתם של האודמורטים היא נצרות אורתודוקסית, אך עם זאת, נשארו אצלם סממנים מהפגניות שהייתה נהוגה אצלם בעבר (כגון: האלהת תופעות טבע). בעבר, היו השלכות לפגניותם של האודמורטים, על טיעוני התביעה במשפט ראווה שנערך בשנים 1892–1896 כנגד האודמורטים, אשר הואשמו בהקרבת קורבנות אדם לאלים פגניים. למרות שבמשפט זה הובהר כי הרוצחים האמיתיים ביימו רצח-פולחני, וכי היה מדובר בעלילת דם, והנאשמים זוכו מכל אשמה, עשתה התביעה בשנים 1911–1913, במשפט בייליס שימוש במשפט הווטיאקים, כהוכחה לקיום קורבנות אדם באותם הימים[2].
קישורים חיצוניים
עריכה
- Region centers: Izhevsk, WellcometomyRussia (הקישור אינו פעיל, 22 באוקטובר 2019)
הערות שוליים
עריכה- ^ A BRIEF HISTORY, Udmurtia republic directory (הקישור אינו פעיל, 22 באוקטובר 2019)
- ^ ד"ר יהודית קליק, משפט בייליס בשיח הציבורי הרוסי ביחס למיעוטים לאומיים אחרים, אוניברסיטת בר-אילן (הקישור אינו פעיל, 22 באוקטובר 2019)