ספרי הבשורות, או האוונגליוניםיוונית εὐαγγέλιον:‏ εὐ – טוב, αγγέλιον – מסר או בשורה) מהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה, ספר הקודש של הנצרות ומופיעים לפני ספר מעשי השליחים.

הבשורות נכתבו ביוונית והן מתארות את קורות חייו, מותו ותחייתו של ישו הנוצרי. על פי האמונה הנוצרית, ספרי הבשורות כולם נכתבו על ידי בני הדור הראשון של תלמידי ישו (מתי, יוחנן בן זבדי) או בני הדור השני, כלומר תלמידי תלמידיו (מרקוס המבשר, לוקאס). ספרים אלו נכתבו על ידי אנשים שהכירו בישו כמשיח והם מבוססים על הכרות אישית.

האוונגליונים מיוחסים לארבעה מתלמידיו-שליחיו של ישו, ונקראים על שמם:

שלוש הבשורות הסינופטיות והמחלוקת עליהן

עריכה

הסיפורים בשלוש הבשורות הראשונות דומים מאוד זה לזה, ולכן הן מכונות גם "הבשורות הסינופטיות", משום שבימי הביניים נהגו להעתיקן זו לצד זו, כדי שהקוראים יוכלו לתפוס את ההבדלים המועטים ביניהן במבט אחד.

לעומת זאת בשורת יוחנן מאוחרת מעט יותר (בסביבות שנת 110 לספירה), ושונה באופן מהותי משלוש הבשורות הסינופטיות: חוקר המקרא זיגמונט פוניאטובסקי מצא, כי רק 8% מהבשורה על-פי יוחנן משותפים לה ולבשורות הסינופטיות[1].

 
יוחנן כותב הבשורה, בציור מכתב יד קרולינגי מהשנים 820830

בעולם המחקר מתקיים ויכוח ער בנוגע לשאלה מהי הבשורה המוקדמת מכולן ומכאן, במשתמע, גם הסיפור המקורי והמוקדם מכולם. שילוב של ההשערות השונות, ובמיוחד השערת שני המקורות וההשערות המקובלות על רוברט ל. לינדזי ודוד פלוסר, מאפשר להתוות את רצף היצירה הבא:

  • מסמך ה-Q: אסופת ממרות עלומה, שככל הנראה שימשה בנפרד את כל הכותבים הסינופטיים, שנכתבה בזמן כלשהו לפני שנת 70 לספירה. המונח מסמך ה-Q הוא קיצור המילה הגרמנית Quelle שמשמעותה "מקור". אין אפשרות בימינו לדעת מה היה היקף מסמך ה-Q המקורי כי על סמך הבדלי הגרסאות במימרות המועתקות ברור שמתי ולוקאס לא העתיקו את המסמך בשלימותו.
  • לוקאס המוקדם: גרסה מוקדמת, שהסתמכה על מסמך ה-Q ושונה במידת מה מהנוסח המוכר, שנכתבה בזמן כלשהו לפני שנת 70.
  • הבשורה על פי מרקוס: שנכתבה אחרי חורבן בית המקדש השני, ככל הנראה בשנות השמונים של המאה הראשונה לכל המוקדם.
  • לוקאס המאוחר: הגרסה המוכרת לנו או בדומה לכך, שהסתמכה על הגרסה המוקדמת ומרקוס ומשלבת מסורות כריסטולוגיות מאוחרות יותר, ונכתבה לקראת סוף המאה הראשונה.
  • הבשורה על פי מתי: מסתמכת על מרקוס ועל מקור Q, וככל הנראה נכתבה מאוחר יותר, לקראת סוף המאה הראשונה.
  • הבשורה על פי יוחנן: הרוויה בתכנים מאוחרים וגנוסטיים, שנכתבה על ידי יוחנן בתחילת המאה השנייה.

בשורות שאינן נכללות בברית החדשה

עריכה

ארבע הבשורות שהוכנסו לברית החדשה בעת שנחתמה בסוף המאה ה-2 נבחרו מבין מספר עשרות בשורות שהיו קיימות. הבשורות שלא נכללו בברית החדשה מכונות "בשורות אפוקריפיות" ("בשורות גנוזות", apocryphas ביוונית – "גניזה"). רוב הכנסיות הנוצריות רואות בבשורות האפוקריפיות כתבים מפוקפקים ואף שקריים, ובחלק מלשונות אירופה קיבלה המילה "אפוקריפי" את המשמעות "מפוקפק" או "שקרי" גם בהקשרים לא-דתיים. חלק גדול מהבשורות שלא עברו את תהליך הקנוניזציה אבדו, ואפילו שמותיהן אינו ידועים כיום. בין הבשורות האבודות, מוזכרת אצל הירונימוס "הבשורה על פי העברים" שלא שרדה. לפי פאו פיגרס[2], הייתה זהות בין הבשורה על פי העברים לבין הגרסה המקורית של הבשורה על פי מתי.

החל מסוף המאה ה-19 נתגלו מקצת מהבשורות שנחשבו כאבודות:

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ זנון קוסידובסקי, "סיפורי האוונגליסטים". מהדורה שלישית, בהוצאת הספרות הפוליטית, מוסקבה, 1981. עמ' 62
  2. ^ פאו פיגרס, הרוח והכלה: שישה פרקים על הנצרות הקדומה