ויקיפדיה

אולגה מאטה

צלמת הונגרייה

אולגה מאטה, (במקור מאוטנר עד 1907,[1] בהונגרית: Máté Olga; סיגטוואר, 3 בינואר 1879[2] – בודפשט, 5 במאי 1961) הייתה צלמת יהודייה-הונגרייה, אמנית צילום, פעילה בתנועה הפמיניסטית.[3] מאטה הייתה ידועה בטכניקות התאורה שלה והשתמשה ברקע מואר כדי לשפר את הדיוקנאות שלה ואת יצירות הטבע דומם שלה. בשנת 1912 זכתה במדליית זהב בשטוטגרט בתערוכת צילום בינלאומית. היא גם הייתה מהסופרג'יסטיות המוקדמות בהונגריה ובמהלך הטרור הלבן ההונגרי סייעה למספר אינטלקטואלים בבריחתם.

אולגה מאטה
Máté Olga
לידה 1 בינואר 1878
סיגטבר, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1961 (בגיל 83)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mautner Olga עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Béla Zalai עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דיוקן של אולגה מאטי ב-1908. הצלם דירקופ

ביוגרפיה

עריכה

ראשית חייה

עריכה

אולגה מאוטנר נולדה במשפחה יהודית בסיגטוואר בדרום טרנסדנוביה בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית כאחד מילדי משפחה בת שש נפשות (שתי בנות וארבעה בנים), אביה היה לאיוש מאוטנר ואמה חנה (שרולטה) שפיגל. כמה שנים לאחר לידתה, היא ומשפחתה עברו לבירת הונגריה בודפשט, שם הפעילו מתפרה. מאטה נישאה לפילוסוף בלה זלאי ב-28 באוגוסט 1912 בבודפשט.[4]

קריירה

עריכה

כל בני משפחתה תמכו באותה מידה בהתעניינותה בצילום. בשנת 1899, פתחה מאטה סטודיו ברובע העסקים המרכזי של בודפשט ב-21 Fő utca ("הרחוב הראשי" 21). אחרי שעבדה במשך מספר שנים כדי להשיג את ההון הדרוש, נסעה לגרמניה ללמוד[5] בהמבורג אצל רודולף דירקופ ואצל ניקולה פרשייד, שבאותו זמן שהה בברלין. היא למדה שנתיים לפחות בגרמניה והחלה להשתתף בתערוכות משנת 1910. צילומיה הראו את ההשפעה של דירקופ, שכן במקום הגדרות פורמליות, נושאיה נראו טבעיים יותר והוצגו על רקע מואר, כדי למקד את העין בנושא הכהה יותר של היצירה. בשנה שלאחר מכן הציגה בלונדון בסלון הצילום של לונדון. במהלך כמה שנים הפכה אולגה מאטי לאחת המצטיינות והמוכרות של צלמי הדיוקן המודרניים. עבודותיה המפורסמות ביותר כוללות דיוקנאות של כמה אנשים מפורסמים, כגון מיהאי באביץ' והסופרת ומשוררת מרגיט קפקא.

חזרה הביתה

עריכה

מאטה חזר לבודפשט והחל לעבוד על מגוון נושאים, כולל פרסום, עירום, נופים עירוניים, אך ללא ספק היצירות הידועות ביותר שלה היו דיוקנאות. בשנת 1911 החלה לפרסם בכתב העת A Fény (האור). בפרסום של אותה שנה, כמחצית מהתצלומים שהוגשו היו על ידי ארבעה צלמים הונגרים, ביניהם מאטי ויוז'ף פצ'י (קודם: גולדברגר).

חוג החברים שלה כלל תמיד אמנים, כמו האדריכל לאיוש קוזמה, נוֹאֵמִי פרנצי, אימרה קנר ומשפחתו. לאחר נישואיה לבלה זלאי חוג מכריה התרחב וכלל גם את אנשי חוג יום ראשון של האינטליגנציה ההונגרית, כמו בלה באלאז', פאל דנש, יאנוש פוגאראשי, ארנולד האוזר, דיולה יוהאס, דז'ה קוסטולאני, ג'רג' לוקאץ', קרל מאנהיים ואחרים. היא צילמה דיוקנאות של רבים בחוג שלה, כמו גם של אנשי חברה. מאטה המשיכה להציג, והופיעה בתערוכת הצלמים הבינלאומיים בשטוטגרט, שם זכתה במדליית זהב עם יוז'ף פצ'י בשנת 1912.[6] בשנת 1913 הוזמנה על ידי רוזיקה שווימר לצלם בכנס השביעי של הברית הבינלאומית לזכויות האישה. ברית לזכות בחירה לנשים. היא לא רק צילמה אלא הייתה תומכת ומארגנת את התנועה הפמיניסטית ההונגרית.

מלחמת העולם הראשונה

עריכה

מאטה הציגה בשנת 1914 ב-Professional Photographers Society of New York State ומאוחר יותר באותה שנה, בעלה גויס לשרת במלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בשבי בדצמבר 1914 ומת מטיפוס ב-2 בפברואר 1915 במחנה שבויים באומסק בסיביר. מאטה נאבקה לגדל את שני ילדיהם, היא טיפלה בהם אך בתה נפטרה מאוחר יותר. בסוף המלחמה, עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית נאבקה המדינה נגד קריסתה הכלכלית. כתב העת "האור" בו פרסמה מאטה מאז 1911 נסגר. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הורה בלה קון לגירג' לוקאץ' 'להישאר מאחור' עם אוטו קורווין, כאשר שאר ההנהגה של הרפובליקה פונתה לאוסטריה. משימתם של לוקאץ' ושל קורווין הייתה לארגן מחדש את התנועה הקומוניסטית בחשאי, אך המשימה הייתה בלתי אפשרית. לוקאץ' נאלץ להסתתר כדי להימנע מהטיהור הקומוניסטים על ידי הטרורו הלבן ומאטי הסתירה אותו בביתה. לאחר שנלכד קורווין ברח לוקאץ' לאוסטריה. מאטה עזרה גם לינה המבורגר לברוח יחד עם אחרים. פעולות אלה גרמו לחקירתה.

בין מלחמות העולם

עריכה

במהלך שנות העשרים והשלושים השתנו יצירותיה, עברו מהאולפן למסגרות בחוץ עם גוני ספיה שהחליפו את הניגודים החדים בשחור ולבן של יצירותיה הקודמות. הנושא השתנה גם ממעמדות העילית למעמדות הפועלים. בשנת 1922, היא הציגה תערוכה במוזיאון לאמנויות שימושיות ולאחר מכן בשנת 1934 חלקה סטודיו עם תלמידה פרנץ האר. כאשר האר עבר לפריז בשנת 1937 מאטה סגרה את הסטודיו ובשנה שלאחר מכן יצאה לעבוד בסטודיו של מריאן רייסמן.

אף שהיא הייתה אחת מהצלמות המקצועיות המוקדמות ביותר של הונגריה, היא מתה באלמוניות.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Baki, Péter (2011). A fotográfia és a magyar sajtó kapcsolata 1945-ig [The relationship between photography and the Hungarian press, 1945] (PDF) (PhD) (בהונגרית). Budapest, Hungary: Eötvös Loránd Tudományegyetem.
  • Buranbaeva, Oksana; Mladineo, Vanja (2011). Culture and Customs of Hungary. Santa Barbara, California: ABC-CLIO. ISBN 978-0-313-38370-0.
  • Congdon, Lee (2014). Exile and Social Thought: Hungarian Intellectuals in Germany and Austria, 1919-1933. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. ISBN 978-1-4008-5290-1.
  • Csorba, Csilla E. (1997). "A kísérletezéstől az önmegvalósításig – Magyar női fotográfusok a századfordulón" [The experimentation of self-realization – Hungarian Women Photographers turn of the century]. Fotóművészet (בהונגרית). Budapest, Hungary: Magyar Fotográfiai Szaksajtó Alapítvány. 40 (3–4). ISSN 1418-1606.
  • Csorba, Csilla E. (2013). "Máté Olga". Art Portal (בהונגרית). Budapest, Hungary: Nemzeti Kulturális Alap. אורכב מ-המקור ב-7 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  • Kenyeres, Ágnes (1990). "Máté Olga". Magyar Életrajzi Lexikon (בהונגרית). Budapest, Hungary: Országos Széchényi Könyvtár. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • Kincses, Károly (2014). "Haár Ferenc". Art Portal (בהונגרית). Budapest, Hungary: Nemzeti Kulturális Alap. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  • Szapor, Judith (2005). The Hungarian Pocahontas: The Life and Times of Laura Polanyi Stricker, 1882–1959. New York City: East European Monographs. ISBN 978-0-88033-562-1.
  • Szarka, Klára (2007). "E. Csorba Csilla: Máté Olga fotóművész" [(Book Review) Csilla E. Csorba: Olga Máté photographer] (PDF). Szépirodalmi Figyelő (בהונגרית). Budapest, Hungary: Szépirodalmi Figyelő Alapítvány. 1: 45–47. ISSN 1585-3829.
  • Szegedy-Maszák, Mihály (Winter 2010). "Dezső Kosztolányi (1885–1936)" (PDF). The Hungarian Quarterly. Society of the Hungarian Quarterly. LI (200): 43–55. ISSN 0028-5390.
  • Warren, Lynne (15 בנובמבר 2005). Encyclopedia of Twentieth-Century Photography. A-F. Vol. 1. New York: Taylor & Francis. ISBN 978-1-135-20543-0. {{cite book}}: (עזרה)
  • "Máté Olga (Zalai Béláné; Mauthner Olga)". Nemzeti sírkert (בהונגרית). Budapest, Hungary: Nemzeti Örökség Intézete. 2004.
  • "Házasság" (בהונגרית). Vol. 32, no. 209. Budapest, Hungary: Budapesti Hírlap. 5 בספטמבר 1912. {{cite news}}: (עזרה)
  • "Hírek" (בהונגרית). Vol. 26, no. 35. Budapest, Hungary: Fővárosi Közlöny. 9 ביולי 1915. {{cite news}}: (עזרה)
  • "Picturing Progress: Hungarian Women Photographers 1900–1945". Washington, D.C.: National Museum of Women in the Arts. 13 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  • "Máté Olga (1878–1961) életmű-kiállítás". Art Portal (בהונגרית). Budapest, Hungary: Nemzeti Kulturális Alap. 26 בינואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אולגה מאטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ A Belügyminisztérium 1907. évi 109886. sz. rendelete. MNL-OL 30800. mikrofilm 905. kép 3. karton. Névváltoztatási kimutatások 1907. év 18. oldal 45. sor.
  2. ^ "Születési bejegyzése a szigetvári izraelita hitközség születési akv. 1/1879. folyószáma alatt".
  3. ^ Máté Olga. Magyar Életrajzi Index. Petőfi Irodalmi Múzeum
  4. ^ A házasságkötés bejegyezve Budapest IX. ker. polgári házassági akv. 766/1912. folyószám alatt.
  5. ^ Csorba 1997.
  6. ^ Csorba 2013.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אולגה_מאטה&oldid=39624647"