אוסטילוג
אוסטילוג (באוקראינית: Устилуг, בפולנית: Uściług, ביידיש: אוסטילה) היא עיר במחוז ווהלין באוקראינה, על הגדה הימנית של הנהר בוג, 88 ק"מ מלוצק, סמוך לגבול עם פולין. המגזרים הכלכליים הבולטים בה הם חקלאות ושירותים. עקב קרבתה לגבול הפכה אוסטילוג לאחר קבלת עצמאותה של אוקראינה (1991) למרכז אזורי של שירותים וסחר.
 סמל אוסטילוג | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ווהלין |
| ראש העיר | ויקטור פולישוק רוסטיסלבוביץ' |
| תאריך ייסוד | 1150 |
| שטח | 4.03 קמ"ר |
| גובה | 188 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,060 (1 בינואר 2022) |
| קואורדינטות | 50°51′N 24°9′E / 50.850°N 24.150°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| https://ustyluzka-gromada.gov.ua/ | |
  | |
המלחין איגור סטרווינסקי החזיק בית באוסטילוג והתארח בו תכופות בין השנים 1890–1914. ביתו מהווה מוזיאון.
תולדות היישוב
עריכההעיר מוזכרת לראשונה בתעודות משנת 1150. בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי נפגעה העיר עקב סכסוכים בין אצילים מקומיים. בסוף המאה ה-16 תמכה האוכלוסייה המקומית בקוזקים במאבקם לעצמאותה של אוקראינה, ובמאה ה-17, בין היתר בפרעות ת"ח ת"ט, הצטרפו תושבים מקומיים למרד האוקראיני וסרו למנהיגותו של בוגדן חמיילניצקי. עם פלישת צבאות נפולאון ב-1812 הייתה אוסטילוג שוב זירת קרבות, וכך גם במלחמת העולם הראשונה.
ב- 1940 הפכה אוסטילוג למרכז מחוזי. בעיר פעלו תעשיית מוצרי עור, מפעל לבני-בניין ותעשיות הלבשה, ריהוט וכימיקלים. במבצע ברברוסה ביוני 1941 נכבשה אוסטילוג על ידי הוורמאכט, והיא שוחררה על ידי הצבא האדום ביולי 1944. לאחר שנות המלחמה השתקמו התעשיות בעיר.
יהודי אוסטילוג
עריכהלא ידוע מתי התיישבו יהודים בעיר לראשונה. בהתכנסות ועד מחוז ווהלין בשנת 1700 בהורוכוב הוטל על בני הקהילה לשלם מס גולגולת בסכום קטן יחסית, ובו נשאה קהילת לודמיר. במפקדים שנערכו במחצית השנייה של המאה ה-18 נמנו בעיר בין 300 ל-350 יהודים מעל גיל שנה. עד אמצע המאה ה-19 גדל מספר היהודים והגיע לכ- 1,500, ולקראת סוף המאה ה-19 הגיע מספרם לכ- 3,200, כ- 90% מתושבי העיר באותה עת.
מראשית המאה ה-19 ועד 1830 כיהן ברבנות הקהילה הרב יוסף קצלבוגן משושלת נישכיז. בעיר היו 12 בתי כנסת של מספר חסידויות. כמו כן, בעיר נערכה חתונה גדולה לנכדו של הרבי מאפטא, הנחשבת לחתונה החסידית הגדולה ביותר בהיסטוריה[1].
עם כיבוש העיר על ידי אוסטרו-הונגריה בזמן מלחמת העולם הראשונה הטילו השלטונות הגבלות על תנועת הסוחרים היהודים, אך במקביל החלו לפעול בעיר ארגונים יהודיים, ונפתח בית ספר ששפות ההוראה בו היו גרמנית ועברית. בשנת 1917 נערכה בעיר תהלוכה גדולה לכבוד הצהרת בלפור, והוקם ארגון צעירים, שממנו צמח סניף של צעירי ציון. בשנת 1918 החלו יחידות האוסטרו-הונגרים לסגת מהעיר, וצעירים יהודים ארגנו מיליציה מקומית לשמירה על הסדר. כאשר נכנסה לעיר קבוצה של ליגיונרים פולנים, אנשי המיליציה היהודית פתחו עליהם באש, בחשבם כי מדובר בכנופיית פורעים, ובקרב הקצר שהתחולל נפלו 14 יהודים. למחרת הגיעה למקום פלוגה של הצבא הפולני, והטילה על הקהילה היהודית בעיר קנס כספי.
בשנות העשרים הוקמו בעיר שני בתי ספר עבריים, האחד של רשת תרבות והשני של רשת יבנה. כמו כן, נוסד בה גן ילדים עברי, ופעלו בה שתי ספריות, בעברית וביידיש. החל מאמצע שנות העשרים פעלו בעיר רוב המפלגות הציוניות. בשנים 1932 -1937 נבחר לכהן ברבנות הקהילה הרב פנחס טברסקי, ואחריו כיהן הרב יהושע שיינטופ (שניהם נספו בשואה).
בשואה
עריכה
בספטמבר 1939 הייתה אוסטילוג לעיר גבול בין ברית המועצות ובין הגנרלגוברנמן שבשליטת גרמניה. השלטון הסובייטי הטיל הגבלות תנועה על העיר, ושליש מיהודי העיר עזבו אותה, רובם ללודמיר. בעיר חיו באותה עת כ-2,720 יהודים.
בבוקר ה-22 ביוני 1941, יום פרוץ מבצע ברברוסה, הופצצה והופגזה העיר קשות, רוב בתיה נפגעו, ורבים מתושביה, כולל יהודים, נהרגו. באותו יום לפנות ערב נכבשה העיר על ידי הגרמנים. בתוך ימים ספורים רצחו הגרמנים 30 יהודים בעיר, ועד מהרה החלו בלקיחת יהודים לעבודת כפייה בתיקון הגשר שעל נהר בוג, בניקוי ההריסות בעיר, ובהעמסת תחמושת וציוד צבאי בתחנת הרכבת. בסוף יולי 1941 הקימו הגרמנים יודנרט בעיר.
בסוף אוקטובר 1941 נאסרו 890 מיהודי העיר, ובהם משכילי הקהילה ונכבדיה, והוצאו להורג. לאחר מכן נחטפו מדי פעם קבוצות של צעירים יהודים, אשר נורו בגיא שליד בית העלמין היהודי בעיר.
במרץ 1942 הוקם בעיר גטו, בו הושמו כ-2,000 איש, בצפיפות גדולה של כ- 20 איש בחדר. בגטו התפתחו תנאי רעב, ופרצו בו מגפות, בעיקר של טיפוס הבטן.
בימים 1 בספטמבר עד 15 בספטמבר 1942 הועברו יהודי העיר לגטו לודמיר, ונרצחו שם יחד עם יהודי המקום בבורות שהוכנו בכפר פיאטידיין (Piatydeń). בעת האקציה ניסו כ-300 מבני העיר להימלט, אך רובם נתגלו ונרצחו. מהמעטים ששרדו היו שניסו להצטרף לפרטיזנים. חמישה צעירים ממשפחת ספסוב שביקשו להצטרף לפרטיזנים האוקראינים נרצחו על ידם. כמה מבני העיר, ובהם שמואל דיאמנט, הצטרפו ליחידות הארמייה קריובה.
מספר הניצולים מיהודי העיר הגיע לכ-200 נפש, ובהם בני העיר שהספיקו להימלט לברית המועצות.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אוסטילוג- ספר יזכור לקהילת אוסטילוג, בספריית העיר ניו יורק
- אוסטילוג (Uściług), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אוסטילוג באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "אוסטילוג", באתר השטעטל הווירטואלי
- "אוסטילוג", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ואנדרו קוס, אושצ'ילוג, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1487–1488), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
אוסטילה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אוריאל גלמן, "החתונה הגדולה באוסטילה: גלגוליו של מיתוס חסידי", תרביץ פ, תמוז-אלול תשע"ב, עמ' 567–594 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)