איגנאט
איגנאט (Ignat) או איגנאט החזירים (Ignatul Porcilor) הוא חג שחיטת החזיר הנחוג על ידי הרומנים ביום 20 בדצמבר, היום, שעל פי לוח השנה הנוצרי אותודוקסי, מוקדש לקדוש איגנאטיה תאופורול (Ignatie Teoforul). החג קרוי גם בשם קרצ'יונול ציגאנילור (Crăciunul ţiganilor) שמשמעותו היא "הקרצ'יון (חג המולד הרומני) של הצוענים", שם שניתן לו משום שבמלאכת שחיטת החזיר, צריבת עורו באש וחלוקתו לנתחים עובדים לרוב הצוענים המקומיים.
ביום 20 בדצמבר נוהגים הרומנים לשחוט חזיר שפוטם במהלך השנה. לאחר שחיטת החזיר תולשים את השערות הארוכות יותר, כדי לייצור מהן מברשות ואחרי זה תולים את החזיר מעל אש גלויה ומסובבים אותו, כדי לצרוב את השיער שנותר על עורו. בהמשך מפרקים את גופת החזיר, העור משמש לייצור אופינצ'י, המעיים המנוקים ישמשו כלי קיבול לתערובת בשרית ויהפכו לנקניקים ונקניקיות, הבשר והשומן ישמרו באמצעות עישון והמלחה, כדי שישמשו מזון במהלך החורף ואפילו הדם הניגר מהחזיר ייאסף וישמש להכנת נקניק דם.
החוקרים משערים שאש המדורות ששימשו לצריבת שיער החזירים, איגניס (Ignis), אש בלטינית, היא המקור האטימולוגי לשם החג. המנהג הקדום של הקרבת החזיר ואכילת בשרו מוזכר כבר במצרים העתיקה, שם הוקרב לאל אוסיריס.
מסורות ואמונות הקשורות בחג עריכה
ערב החג מרתיחים גרגירי חיטה. ראש המשפחה מקטר את החיטה ומברך אותה וכל המשפחה אוכלת ממנה. את שאריות החיטה מפזרים למאכל עופות השמים. הילדים משתשעים במשחקים הקרויים De-a poarca (כמו החזירה) ו-Purceaua (החזירונת) ובעזרת כלי מוזיקלי מיוחד הקרוי surla (סורלה) משמיעים קולות דומים לקול החזיר. באחת הקולינדות, הקרויה Siva (סיווה), כנראה על שם האל שיווה, אחד הצעירים עוטה במקום המסכות המסורתיות של עז הבר או איל את הראש המעוטר של חזיר שחוט. בתקופה המודרנית השתמר המנהג אצל הרומנים, הארומנים ובהודו.
בערב החג כורתים גבעול של דלעת ושומרים אותו כסגולה נגד הרפס סימפלקס 1 של ילדים. יש אמונות עממיות נוספות הקשורות בחג ובהן:
- החזיר חולם על הסכין או שמדמיין את עצמו עם מחרוזת פנינים אדומות.
- בערב החג המכשפות זוממות לגזול את שגשוג החוגגים לכן מפזרים נגדן מלח מסביב לבית המגורים, מסביב לאסמים ובחצר.
- שומן של חזיר שחור מתאים לכישוף ובמיוחד עבור הכבשים. גוש של שומן של חזיר שחור שנשחט באיגנאט, שהכומר בירך אותו, משמש למשיחה כנגד כאבים, בעיקר ברגליים. משתמשים בשומן זה גם למריחת גופו של אדם העלול להפוך לסטריגוי.
- בעת שחיטת החזיר לא רצויה נוכחותם של רכי לב רחמנים, כי בגללם ייסורי מות החזיר עלולים להיות ממושכים יותר ובשרו פחות טוב למאכל.
- אם בלב החזיר תימצא כמות גדולה יחסית של דם קרוש זה סימן לכך שלבעליו תהיה הצלחה בכספים.
- בתקופה שבין איגנאט ובין קרצ'יון (חג המולד הרומני) הנשים לא טוות צמר, אך עוסקות בריסוק גרעיני חיטה. מהגרעינים המרוסקים מכינים מין לחם שטוח הנאכל בערב קרצ'יון עם דבש ואגוזים.
- דמם של החזירים השחורים, מעורב בקמח, משמש כמאכל מבריא חולים.
- מי שעובד בחג איגנאט עלול לחלות במחלה שסימניה הם התכווצויות כמו של החזיר בזמן השחיטה.
בתום עבודות השחיטה והפירוק מוגשת ארוחת נדבת החזיר שנאכלת בעמידה ובשתיקה.