חזיר הבית
החזיר, או חזיר הבית (שם מדעי: Sus scrofa domesticus או Sus domesticus) הוא תת-מין של המין חזיר בר, ממשפחת החזיריים, אשר בוית על ידי האדם. ישנם למעלה מ-100 גזעים של חזיר הבית.
חזיר הבית | ||
---|---|---|
מצב שימור | ||
| ||
מיון מדעי | ||
ממלכה: | בעלי חיים | |
מערכה: | מיתרניים | |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים | |
מחלקה: | יונקים | |
סדרה: | מכפילי פרסה | |
תת־סדרה: | דמויי חזיר | |
משפחה: | חזיריים | |
סוג: | חזיר | |
מין: | חזיר בר | |
תת־מין: | חזיר הבית | |
שם מדעי | ||
Sus scrofa domesticus (1758) .L | ||
לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים החזיר היה אחת מחיות המשק הראשונות שבויתו על ידי האדם, ככל הנראה לפני כ-10,000 שנים במזרח התיכון. באופן היסטורי גודַל חזיר הבית בדיר, אך לאחר המהפכה התעשייתית עבר עיקר גידולו במדינות המפותחות לחוות תעשייתיות.
עיקר השימוש בו הוא כחיית משק, לשם אכילתו, ושימושים נוספים כוללים איתור חומרי נפץ ופטריות כמהין, וכחיית מחמד. על פי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ברחבי העולם קיימים כיום כ-920 מיליון פרטים, שקרוב למחציתם חיים ברפובליקה העממית של סין. תושבי סין גם אוכלים כמחצית מכ-100 מיליון טון של בשר חזיר הנצרך בשנה בעולם.
עם מאכלי בשר חזיר נמנים צ'וריסו, נקניקיית קארי ובייקון. חזירי בית שברחו מהשבי ועברו תהליך התפראות (Feral, חזרה לטבע) גורמים לנזקים סביבתיים חמורים, למשל בניו זילנד.
אטימולוגיה וסמנטיקה
עריכההמילה "חזיר" קיימת בצורה דומה בשפות שמיות אחרות. באכדית humşîru או hamşêru, בארמית חזירא, ובערבית ח'נזיר (خنزير).[2] נקבת החזיר נקראת "חזירה" ואילו גור החזיר נקרא "חזירון" או "חזרזיר".
שתי חיות קיבלו את שמן מהחזיר. הקביה כונתה "חזיר הים" מכיוון שכאשר הובאה לאירופה מאמריקה הדרומית, האירופאים מצאו שהקול שהשמיעה דומה לנחירות החזיר.[2] הטפיר כונה "חזיר הפיל" מאחר שהוא דומה לחזיר במראהו, ובייחוד באפו, ברגליו ובעורו. שמן של שלוש מחלות נגזר משם החזיר – חזרת (Mumps), חזירית (Scrofula) וחזירית העור (Scrofulodorma).[2]
מקורות ותפוצה
עריכהחזיר הבית בוית מחזיר הבר במזרח התיכון (אזור הלבנט או אנטוליה), לפני כ-10,000 שנה, במהלך התקופה הנאוליתית, מעט לאחר ביות הצאן והבקר. בתקופה זאת מוצאים עצמות חזיר רבות בכפרים נאוליתיים, אשר מעידות על הקטנה בגודל הגוף, התקצרות החוטם ותמותה מוגברת של בעלי חיים צעירים. אלה מאפייני הביות העיקריים, המבדילים את חזיר הבית מחזיר הבר.[3] עם זאת, קיימות טענות לניהול מוקדם עוד יותר של חזירי בר לפני ביותם המלא, למשל באתר הלאן שמי (טורקיה) לפני כ-11,500 שנה ובקפריסין, לשם הובאו חזירים בערך באותו זמן.[4] משוער כי חזיר הבר בוית לאחר מכן באופן נפרד בסין, ואולי אף בוית בשבעה מועדים נפרדים ברחבי העולם.[5] עדויות DNA שמוצו ממאובני שיניים ולסת תחתונה של חזירים נאוליתיים באירופה מצביעים על כך שמוצאם במזרח הקרוב. הבאתם של החזירים המבויתים לאירופה הובילה לביות חזירי הבר המקומיים, דבר שבא לידי ביטוי במאגר הגנים של חזירי הבית האירופאים. לפי עדויות היסטוריות, חזירים נוספים הובאו לאירופה במאות ה-18 וה-19 מאסיה, והורבעו עם חזירי הבית המקומיים. השימוש בחזירי הבית היה בעיקר לצריכת בשרם ונעשה גם שימוש בעורם, בעצמותיהם, בשומנם ובשערותיהם. החזירים הובאו לאמריקה מאירופה על ידי ארננדו דה סוטו, ומגלי ארצות ספרדים אחרים זמן מועט לאחר גילוי אמריקה. כיום תפוצתו של חזיר הבית היא גלובלית, וכוללת את כל היבשות למעט אנטארקטיקה, ואיים מיושבים רבים כאי הצפוני והדרומי של ניו זילנד, גינאה החדשה ומדגסקר.
גידול
עריכהבמדינות מתפתחות, ולעיתים קרובות גם במדינות מפותחות, מרחב המחיה של חזיר הבית הוא בשדה או בחצר. לפעמים נותנים לחזירי הבית לְשַׁחֵר אחר מזון ביער, תחת השגחתו של רועה חזירים. בעולם המתועש גידול החזיר עבר מהדיר אל החוות התעשייתיות, ובכך עזר להגדיל את תפוקת הייצור, אך גם הביא לפגיעה ברווחת חיי החזירים.
יכולות קוגניטיביות
עריכהחזיר הבית ידוע כחיה אינטליגנטית, והוא ניתן לאילוף בדומה לכלב ואף יכול לעלות עליו בביצועים מסוימים. לדוגמה, במחקרים שנעשו באוניברסיטת פנסילבניה למדו חזירים להשתמש בחוטמם כדי להניע ג'ויסטיק המניע סמן על צג מחשב. לאחר מכן ניתנה לחזירי הבית משימת זיכרון – הוצג להם שרבוט ולאחר שהוא הוסר הוצג אותו שרבוט ולצידו שרבוט שונה. החזיר זכה באוכל, כגון M&M's, כאשר הזיז את הסמן אל השרבוט שהופיע לפני כן. בדומה לשימפנזה, חזיר הבית למד את כללי המשימה לאחר 5 עד 10 ניסיונות.[6] במחקרים מדעיים נעשה שימוש במראה כדי לבחון מידת מודעות בקרב בעלי חיים, ובניסוי שנערך באוניברסיטת קיימברידג' למדו חזירי בית מידע בזכות שימושם בהשתקפויות, אך לא הוכח כי החיה זיהתה את עצמה בראי.[7] במחקר אחר, חזירי הבית הראו התנהגות של מעקב אחר חזירים אחרים המראים סימנים שהם נעים לעבר מזון, שבתורם הראו ניסיונות להתחמק מהחזיר הדולק אחריהם.[8]
כמזון
עריכה- ערך מורחב – בשר חזיר
בעברית מודרנית מכונה לעיתים בשרו של החזיר "בשר לבן", והוא מוכן מחלקים שונים של הבשר, ובהם צלעות, צוואר, סינטה, פילה וירך. ישנם מספר סוגים שונים של בשר חזיר מעושן ובהם בייקון, שינקן ופרושוטו. חלקים אחרים של החזיר שמשמשים למאכל הם הכבד, המעיים וחלקי פנים. ישנו גם שימוש בראשו של החזיר לייצור ג'לי לשימור. בשר החזיר זול יחסית, מכיוון שהחזיר מגיע בקלות למשקל גבוה, והיותו אומניבור מאפשרת גמישות בהזנתו. לא מקובל לחלוב את נקבת החזיר, כי חלבה מועט והוא מספיק בדרך כלל רק להאכלת החזרזירים. בשר חזיר הוא הבשר הנאכל הנפוץ בעולם ומהווה כ-38% מכל צריכת הבשר העולמית. על פי משרד החקלאות של ארצות הברית סך צריכת בשר החזיר העולמית בשנה הוא 98.9 מיליוני טון, כאשר תושבי הרפובליקה העממית של סין צורכים 52.5 מיליוני טון, ולאחריהם תושבי האיחוד האירופי (20.1) וארצות הברית (9). צריכת בשר החזיר העולמית עלתה ב-20% בין השנים 2002 ל-2006.
כחיית מחמד ועבודה
עריכהבסוף המאה ה-20 החלו גזעים מסוימים של החזיר הביתי לשמש כחיית מחמד פופולרית במדינות המערב. הגזעים הנפוצים למטרה זו הם Pot bellied pig ו-Juliana. גזעים אלו נוטים להיות קטנים בהרבה מחזירי חווה, אך גודלם הסופי עולה בדרך כלל על הציפיות של הבעלים, דבר שמוביל לעיתים קרובות לנטישת החיה או למסירתה. באירופה וצפון אמריקה נפוצים בתי מחסה לחזירים נטושים (Pig sanctuary), שמהווים בעצם מוסד דומה לכלבייה.
בזכות חוש הריח המפותח של חזיר הבית נעשה בו שימוש לאיתור חומרי נפץ ופטריות כמהין.
ביהדות ובאסלאם
עריכה- ערך מורחב – החזיר ביהדות
החזיר מוזכר בתורה ברשימת הבהמות הטמאות האסורות במאכל.[9] הוא נחשב בתנ"ך לסמל של כיעור, מיאוס וגסות כפי שמבוטא למשל בספר ישעיהו פרק ס"ה פסוק ד': ”הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ, הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר (ופרק) וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם” ובספר משלי: ”נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר – אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם” (פרק י"א, פסוק כ"ב).
בימי הבית השני נתקנה תקנה מיוחדת האוסרת גם על גידול חזיר, ונאמר: "ארור שיגדל חזיר".[10] החזיר היה אחד מסמליו של הלגיון העשירי שנטל חלק משמעותי בהחרבת ארץ ישראל במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא, וחז"ל השתמשו בקונוטציה השלילית של חזיר כדי לתאר את רומי.[11]
האיסור על אכילת חזיר וגידולו הפך עם השנים לאחד הסמלים הדתיים והלאומיים היהודים והוא סמל לטומאה ומאכלות אסורות, ועל כן יש כאלו אשר נמנעים מלהזכיר אף את השם "חזיר", ועושים במקומו שימוש בכינוי "דבר אחר".[12]
גם בימינו ההקפדה עליו, גם בקרב מסורתים וחילונים, שכיחה יותר מההקפדה על מצוות אחרות. בישראל, הטאבו היהודי הבולט על החזיר קיבל גם ביטוי ב"חוק איסור גידול חזיר", האוסר על גידול חזירים, ובחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה. סוגיית מכירת בשר חזיר וגידול חזירים בישראל כיום מעוררת מחלוקת, וחזירים מגודלים למאכל, למשל בקיבוץ להב, אשר פועל בו מכון למדע ולמחקר החי, המגדל כ-2,000–3,000 חזירים בהתאם להיתר גידול חזירים במוסדות מדע ומחקר המופיע בחוק הישראלי. כ-60% מחזירים אלה מוגדרים כ"עודפים" ונשלחים למפעל הבשר של הקיבוץ.[13]
חזיר הבית נאסר לאכילה על ידי מספר דתות נוספות ובהן האסלאם. בקוראן המילה חזיר משמשת בהשאלה כסמל למיאוס ותיעוב, כדי לתאר את "אנשי הספר"[14] – ”האנשים אשר אררם [=קיללם] אלוהים, ואשר חרה אפו בהם, שם לקופים ולחזירים.”[15]
בתרבות
עריכהמספר סיפורי עם עוסקים בחזירים, והמוכר בהם הוא כנראה שלושת החזירונים, אשר פורסם לראשונה ב-1843 בספר "Nursery Rhymes and Nursery Tales".[16] העלילה היא אודות שלושה חזירונים הבונים שלושה בתים, מקש, מענפים ומלבנים, וכאשר מגיע הזאב הרע ומצליח למוטט את שני הבתים הראשונים בעזרת נשיפותיו, שני החזרזירונים מתחבאים בביתו של החזרזיר השלישי, שהזאב לא יכול להרוס. בשנת 1933 הסיפור עובד לסרט קצר מונפש של דיסני, במסגרת סדרת סרטי "סימפוניות טיפשיות", בשם "שלושה חזירים קטנים"; ולספר ילדים פארודי בשם "The True Story of the Three Little Pigs" (הסיפור האמיתי על שלושת החזירונים), המתאר את הסיפור מנקודת מבטו של הזאב.
חזיר ספרותי נוסף הוא ג'וּ בָּאגְיֵה מהספר "המסע למערב", אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים אשר הודפס במקור בעילום שם בשנות ה-90 של המאה ה-16 בתקופת שושלת מינג.
בתרבות המערבית היחס לחזירים הוא לרוב שלילי. חזירים מוצגים לעיתים קרובות כחיות מלוכלכות, טמאות, תאבות בצע, חלשות אופי ועוד. הכינוי "חזיר" משמש כמילה נרדפת למישהו שהוא תאב בצע (לדומגא הביטוי "קפיטליזם חזירי"). בתחום של יחסים רומנטיים, "חזיר" הוא מילה נרדפת לגבר שמבצע ניצול מיני או כפייה מינית. "חזיר" מציין גם אדם גס רוח או בעל דעות מיזוגניות או שוביניסטיות (לדוגמה הביטוי "חזיר שוביניסטי").
יצירות רבות מציגות חזירים כדמויות חלשות או שליליות. דמותו של חזרזיר מסדרת הספרים "פו הדב", אשר נכתבה על ידי א. א. מילן והחלה להתפרסם ב-1926, הוא חברו הקרוב של פו הדב ומתואר כחיה קטנה וחששנית. בספרו האלגורי של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות" אשר פורסם ב-1945, החזירים ייצגו מנהיגים סובייטים שונים. ברומן הגרפי של ארט ספיגלמן, "מאוס: סיפורו של ניצול" משנת 1986, ייצגו החזירים את הפולנים.
פעילים למען זכויות בעלי חיים וכן חוקרי טבע ותרבות טוענים כי היחס של בני אדם לחזירים הוא יחס לא הוגן. האשמת חזירים כחיות תאבות בצע הוא השלכה – שהרי בני אדם יכולים להיות בעלי תאווה לממון וחזירים אינם עושים זאת. ההשלכה מאפשרת לשייך התנהגות לא מוסרית לבעלי חיים ולטעון כי התנהגות מוסרית ייחודית לבני אדם.[17]
אחת הטענות המרכזיות נגד חזירים הוא שהם חיות מלוכלכות שנהנות להתפלש בבוץ. בניגוד לרוב היונקים, לחזירים אין פרווה להגנה על עורם. בכך הם דומים לכמה מיני יונקים כמו בני אדם ופילים. בניגוד לבני אדם, חזירים אינם מזיעים. כדי לקרר את גופם עליהם להרטיב את גופם. דבר זה נעשה על ידי אמבטיות במים או בבוץ. השימוש באמבטיות בוץ נעשה גם על ידי יונקים אחרים בעלי עור עדין כמו פילים. בוץ מתאדה לאט יותר ממים, ולכן משמש מעין קרם הגנה טבעי לעור. בתנאי שבי, במיוחד בחלק מן המכלאות של חקלאות תעשייתית, חזיר הבית מוחזק בתנאים של צפיפות, ללא גישה למים נקיים וללא יכולת להתנקות מבוץ או צרכים. בתנאים אלה גם בעלי חיים אחרים, כמו פרות, לא נשארים נקיים.[17] בדומה לכך גם אנשים עניים מאד, אסירים או שבויים הנמצאים בתנאים כליאה קשים מתקשים לשמור על ניקיון הגוף.
לעומת הייצוג של חזיר כחיה צרת אופקים המספקת רק תאוות מיידיות, הם נחשבים חיות אינטליגטיות יחסית בהיותם אוכלי כל. מחקרים מראים כי חזירים חכמים לא פחות מכלבים.[17]
יש מספר יצירות תרבות שמציגות את החזירים כחיות חיוביות שסובלות מיחס לא הוגן מצד בני האדם. חוות הקסמים הוא ספר שבו הגיבור וילבור הוא חזרזיר עדין שניצל משחיטה בזכות ידידות עם ילדה ועם עכבישה. דמויות של חזירים נעימים וחכמים שנשחטים לבסוף מוצגות לפעמים כמחווה ליהודים שנרצחו במחנות הריכוז. דוגמה לדמות כזו מופיעה בספר הכלב היהודי.
מספר דמויות מצוירות של חזירים נוצרו במהלך השנים; הידוע שבהם הוא פורקי פיג מ"לוני טונס" שהופיע לראשונה ב-1935. הבובה מיס פיגי הופיעה לראשונה ב-1975 בפרק הפיילוט של "החבובות". בעוד שהיא החלה כדמות משנית בתוכנית, דמותה התפתחה עד שהפכה לאחת מהדמויות המרכזיות. סרט הקולנוע האוסטרלי "בייב", שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי ב-1995, עסק בחזיר שרוצה להיות כלב רועים. אלבומה של הלהקה הבריטית פינק פלויד, "Animals", עוסק בכלבים, כבשים וחזירים וכמו כן, לעיתים, בהופעותיה של הלהקה שימשה דמות ענקית של חזיר מתנפח כמיצג.
ראו גם
עריכה- קוני-קוני – תת-מין של חזיר הבית.
- מבצע זיפי חזיר
קישורים חיצוניים
עריכה- חזיר הבית, באתר ITIS (באנגלית)
- חזיר הבית, באתר NCBI (באנגלית)
- חזיר הבית, באתר GBIF (באנגלית)
- חזירים, דף שער בספרייה הלאומית
- זני חזירים ברחבי העולם רשימה מפורטת.
- מקורותיו של חזיר הבית, פורסם ב-2000 בכתב העת המדעי גנטיקה
- נועה מנהיים, מדוע זכה החזיר ליחסי ציבור גרועים כל כך?, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
- צח יוקד, איך נהפכה ההימנעות מהחזיר לסמל הכי בולט של היהדות?, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ איך עושה כבשה באתר "השפה העברית"
- ^ 1 2 3 מילון אבן שושן, כרך א', הוצאת קריית ספר, 1993
- ^ Zeder, M. A. (2006). Central questions in the domestication of plants and animals. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 15(3), 105-117.
- ^ Vigne, J. D., Zazzo, A., Saliège, J. F., Poplin, F., Guilaine, J., & Simmons, A. (2009). Pre-Neolithic wild boar management and introduction to Cyprus more than 11,400 years ago. Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(38), 16135-16138.
- ^ BBC NEWS | Science/Nature | Pigs domesticated 'many times'
- ^ Tags: Probing Question | Penn State University(הקישור אינו פעיל, 13.1.2020)
- ^ "חזירים לומדים מה מייצגת השתקפות במראה ובמשתמשים בכך כדי לרכוש ידע", פורסם ב-2009(הקישור אינו פעיל, 13.1.2020)
- ^ "חזירים מוכיחים את חוכמתם, ואף את גנדרנותם", מאמר בניו יורק טיימס
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ד, עמוד ב'
- ^ מדרש ויקרא רבה, י"ג, ה'
- ^ דף שבועי של הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן באתר אוניברסיטת בר-אילן
- ^ תמר נהרי, מי מרוויח מהניסויים בחזירים בקיבוץ להב?, באתר וואלה, 7 בפברואר 2002
- ^ "אנשי הספר" הוא כינוי ליהודים ולנוצרים המאמינים באל אחד אך כופרים באסלאם.
- ^ סורת אל-מאידה, פסוק 60, בתרגום רקנדורף
- ^ Pigs: Webster's Quotations, Facts and Phrases, עמוד 382, הוצאת ICON Group International, Inc, 2008
- ^ 1 2 3 למה יהודים שונאים חזירים?, באתר אנימלס