אידה רובינשטיין
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
אידה לבובנה רובינשטיין (ברוסית: Ида Львовна Рубинштейн, 5 באוקטובר 1885 – 20 בספטמבר 1960) הייתה בלרינה רוסייה, שחקנית, אישיות בל אפוק ומצנטית ידועה.
 | |
| אידה רובינשטיין, סביבות שנת 1922 | |
| לידה |
5 באוקטובר 1885 חרקוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1960 (בגיל 74) ואנס, צרפת |
| מדינה | רוסיה |
| ידועה בשל |
אישיות בל אפוק מצנטית |
| מקצוע |
בלרינה שחקנית |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
רומיין ברוקס |
  | |
קורות חיים
עריכהרובינשטיין נולדה בחרקוב (ייתכן שנולדה בסנקט פטרבורג[1]) למשפחה יהודית עשירה, והיא התייתמה בגיל מוקדם. במונחים של בלט רוסי, היא קיבלה מעט מאוד הדרכה בצעירותה. כתלמידה של מיכאיל פוקין, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בשנת 1908, בחלק מהמחזה "שלומית" (בצרפתית: Salomé) של אוסקר ויילד.
סרגיי דיאגילב צרף את רובינשטיין ללהקת המחול הצרפתית בלט רוס, במסגרתה רקדה את התפקיד הראשי ב-"Cléopâtre" שהוצג בפריז בשנת 1909, וב-"שחרזאדה" שהוצג שנה לאחר מכן. את הכוריאוגרפיה לשניהם יצר פוקין, והם עוצבו על ידי ליאון באקסט. רובינשטיין עזבה את בלט רוס בשנת 1911.[1]
ציירים רבים נהגו לצייר אותה, ודיוקן שלה מאת ולנטין סרוב משנת 1910 נחשב למייצג בולט של סגנונו האומנותי. אמן האר דקו דמטרה שיפארוס (Demetre Chiparus) הכין פסל בדמותה, והוא צוירה גם על ידי אנטוניו דה לה גנדרה (Antonio de La Gandara) הצרפתי.
רובינשטיין הייתה ביסקסואלית, ובשנת 1911 החלה רומן בן שלוש שנים עם הציירת רומיין ברוקס אשר ציירה דיוקנאות רבים שלה, ואף השתמשה בה כמודל עירום לציורה את ונוס.
אחרי שעזבה את בלט רוס, הקימה רובינשטיין להקת ריקוד עצמאית, והשיקה כמה הפקות גדולות משל עצמה. בשנת 1911 הופיעה ביצירה המוזיקלית "Le martyre de Saint Sébastien" מאת קלוד דביסי. הצוות האומנותי כלל את מיכאיל פוקין (כריאוגרפיה), באקסט (עיצוב), גבריאלה ד'אנונציו (כתיבה), ופַּרְטִיטוּרָה מאת דביסי עצמו. הפקה זו הייתה גם ניצחון למודרניזם המסוגנן שבה, וגם שערורייה: הארכיבישוף של פריז פנה לנוצרים הקתוליים בקריאה שלא להגיע להפקה, שכן סבסטיאן הקדוש מגולם בה על ידי אישה יהודייה. ב-1928 כתב מוריס ראוול את יצירתו בולרו לבלט שהעלתה רובינשטיין בכוריאוגרפיה של ברוניסלבה ניז'ינסקה. רובינשטיין סגרה את להקתה ב-1935, וקיימה את הופעתה האחרונה ב-1939. בשנת 1936 המירה את דתה לנצרות
בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטה דרך אלג'יריה ומרוקו לבריטניה, שם עסקה בעזרה לחיילים פצועים של צרפת החופשית. הלורד מוין, שהיה מאהבה, תמך בה כלכלית ושכר עבורה חדר במלון ריץ היוקרתי בלונדון. אחרי המלחמה חזרה לצרפת שם נפטרה ב-1960.
תמונות
עריכה-
רובינשטיין בתפקידה ב"שלומית". ציור מאת ולנטין סרוב, 1910 -
עיצוב של ליאון באקסט לדמותה של רובינשטיין במחזה "הלני אשת ספרטה", 1912 -
_comme_Helene_de_Sparte,_1912.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- אידה רובינשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אידה רובינשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אידה רובינשטיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אידה רובינשטיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
.svg){kind=logo}