סרגיי דיאגילב

סרגיי פבלוביץ' דיאגילברוסית: Серге́й Па́влович Дя́гилев; ‏31 במרץ 1872[1]19 באוגוסט 1929) היה מבקר אמנות רוסי, מפיק בלט ומייסד להקת הבלטים הרוסיים "בלט רוס".

סרגיי דיאגילב
Сергей Павлович Дягилев
לידה 31 במרץ 1872
Selischi, האימפריה הרוסית, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 1929 (בגיל 57)
ונציה, ממלכת איטליה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סן מיקלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים פרם, סנקט פטרבורג, סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות מ-1896 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציור של דיאגילב שצויר על ידי ליאון באקסט
קברו של דיאגילב בבית הקברות סן מיקלה

ביוגרפיה

עריכה

סרגיי דיאגילב נולד בשנת 1872 בנובגורוד שבאימפריה הרוסית. החל בלימוד משפטים, וכן שירה ומוזיקה בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג (היה תלמיד של רימסקי קורסקוב אשר זיהה את כישרונו). בתום לימודיו יסד כתב עת בשם "עולם האמנות" (מיר איסקוסטבה). בשנת 1899 הפך לעוזר המנהל החדש של התיאטראות הקיסריים ושימש יועץ אמנותי לתיאטרון מריאינסקי, שם פעל עד 1901. בשנת 1905 אצר תערוכה ענקית של ציורי דיוקן רוסיים, אותם צדו עיניו ברחבי רוסיה, רבים מהם בלתי ידועים קודם לכן. לאחר מכן ארגן בפריז תערוכה של ציורי דיוקן רוסיים.

איזדורה דאנקן ביקרה בסנקט פטרבורג והתקבלה בחום רב על ידי דיאגילב והסובבים אותו.

בשנת 1907 הפיק דיאגילב חמישה קונצרטים של מוזיקה רוסית בפריז (בין המנצחים: סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר גלאזונוב, רימסקי קורסקוב ואלכסנדר סקריאבין שניצחו על יצירותיהם) ובשנת 1908 הפיק באופרה של פריז בבניין האופרה גרנייה את "בוריס גודונוב" בכיכובו של פיודור שאליאפין. בעקבות זאת הוא הוזמן לחזור שנה אחר-כך עם בלט ואופרה, וכך נולדה להקת הבלטים הרוסיים. דיאגילב גייס את מיטב הרקדנים הצעירים, בהם אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. בין הנוכחים במופע הפתיחה היו הפסל אוגוסט רודן והמלחין קאמי סן-סנס. להקת הבלטים הרוסיים יצאה לסיור מקיף באירופה ובארצות הברית.

בין המנצחים על תזמורת הבלטים הרוסיים היה פייר מונטה.

סרגיי דיאגילב הוא גדול מגלי ומטפחי הכישרונות בתחום האמנות. הוא ידע להביא לבמה את גדולי מעצבי התפאורה והתלבושות, גדולי המלחינים, וגדולי הכוריאוגרפים להם העניק את הבמה להצגת גדולתה של האמנות. דיאגילב הראה כיצד אמנויות שונות משתלבות באופן אינטגרטיבי זו בזו, מעשירות זו את זו, יוצרות שפה אוניברסלית בלתי-אמצעית ומחדדות את המסר האמנותי.

בין האמנים שעברו תחת ידיו ולידו ואשר עבדו זה עם זה בהשראתו ביצירת הבלטים:

תחת ידיו של דיאגילב נוצרו הגרסאות המקוריות של הבלטים "אחר הצהריים של פאון", "משחקים", "שחרזאדה", "הבן האובד", "אפולו מוליך המוזות", "ציפור האש", "פטרושקה", "פולחן האביב", "פולצ'ינלה", "כלולות (בלט)", "הרכבת הכחולה", "דפניס וכלואה", "מצעד", "הכובע משולש הפינות", "הזמיר (סטרווינסקי)". כמו כן העלתה להקת הבלט רוס את "הסילפידות" ואת רוח הורד.

מיסיה סרט הייתה מעורבת בכל ההיבטים היצירתיים של הבלט רוס - מהחברות עם רקדנים, ועד השתתפות בהחלטות על עיצובי תלבושות וכוריאוגרפיה. במשך השנים תמכה כספית בלהקת הבלט; בעוד שההישגים האמנותיים של הלהקה זכו להכרה, היה לעיתים קרובות על הבסיס הפיננסי שלה רעוע. למשל, בערב הפתיחה של היצירה החדשה פטרושקה, שהלחין איגור סטרווינסקי, מיסיה סרט עזרה עם 4000 פרנקים כדי למנוע את החזרת התלבושות. כשדיאגילב שכב גוסס בוונציה, היא הייתה לצידו. לאחר מותו באוגוסט 1929, היא שילמה עבור לווייתו, ובכך כיבדה את האיש שהשפיעה כל כך על בעולם הבלט.

לקריאה נוספת

עריכה
  • לין גראפולה, בלט רוס של דיאגילב, מאנגלית: ניב סבריאגו, הוצאת אסיה, תשע"ב 2012

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סרגיי דיאגילב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של דיאגילב, תאריך לידתו הוא 19 במרץ 1872