איזבלה בירד
איזבלה לוסי בירד (באנגלית: Isabella Lucy Bird, Mrs Bishop; 15 באוקטובר 1831 – 7 באוקטובר 1904) הייתה חוקרת ארצות בריטית, סופרת וצלמת. נודעה בספרי מסעותיה במזרח הרחוק והקרוב, באמריקה ובאיי האוקיינוס השקט. בירד הייתה האישה הראשונה בקרב עמיתי החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית.
 | |
| איזבלה בירד, 1890 | |
| לידה |
15 באוקטובר 1831 בורוברידג', הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1904 (בגיל 72) אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה | בית הקברות דין (אנ'), אדינבורו |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות | אישה אנגלייה באמריקה, דרכים לא כבושות ביפן, מסעות בפרס ובכורדיסטן, בקרב הטיבטים, קוריאה ושכנותיה, עמק היאנגצה ומעבר לו |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חייה ומסעותיה
עריכהאיזבלה בירד נולדה בצפון מחוז יורקשייר באנגליה. משפחתה התגוררה במקומות שונים ברחבי אנגליה בעקבות משׂרותיו של אביה הכומר, והבנות התחנכו בבית, כנהוג באותם ימים. אך השכלתן הייתה הרבה יותר קפדנית ונרחבת מהמקובל בבתים של המעמד הבינוני באותה תקופה. אִמן דורה עצמה הייתה בתו של כומר, מלבד לימודי כתבי הקודש, הן למדו צרפתית, ציור, ספרות, היסטוריה, בוטניקה ולטינית. יותר מאוחר איזבלה גם למדה ביולוגיה, טיפול רפואי בסיסי וצילום. השכלתה שימשה אותה בזיהוי צמחים, עזרה רפואית לאנשים שפגשה במסעותיה, וצילום תמונות לאיור ספרה על סין.[1]
בירד הייתה נערה חולנית, חסרת מנוחה ואף נתונה לדיכאונות, ולשם הבראה נשלחה בגיל 22 להפלגה בים לארצות הברית. בירד המשיכה לקנדה וממנה חזרה לסקוטלנד. את רשמיה מן המסע הזה תיארה, בעילום שם, בספרהּ "אנגלייה באמריקה" שראה אור ב-1856. ב-1868 עברה עם אחותה הנרייטה בירד להתגורר בטוברמורי, בירת האי מול (Mull) באיים ההברידיים. משהורע מצב בריאותה קמה בירד ב-1872 ונסעה לאוסטרליה. משם הפליגה לאיי הוואי וטיפסה על הר הגעש מאונה לואה שב"אי הגדול" ואף ביקרה אצל המלכה אֶמָה (אנ'), ועל כך כתבה בספרהּ השני "איי הוואי" (1875). ב-1877 נסעה שוב לארצות הברית, שהתה חודשים רבים במדינת קולורדו[2] וסיירה, ברכיבה על סוס, בהרי הרוקי. מסן פרנסיסקו הפליגה לארצות המזרח הרחוק – לסין, ליפן, שבה טיילה ממאי עד דצמבר 1878, ולארצות דרום-מזרח אסיה (בחלקים של וייטנאם, מלזיה וסינגפור דהיום). ב-1879, בדרכה חזרה לאנגליה כדי לסעוד את אחותה, התעכבה בירד בקהיר ויצאה למסע לסיני "בעקבות בני ישראל". היא סבלה מקשיי הדרך המדברית ומן החום הכבד, ובכל זאת הגיעה "למרגלות הר חורב", ושם חנתה במשך ארבעה ימים.
ב-1881 נישאה בירד לרופא ג'ון בישופּ והשתקעה באדינבורו. אחרי נישואיה פרסמה בירד את כתביה בשם Isabella L.Bishop, וכך רשמה גם בחתימת ידה. ב-1888, כשנתיים אחרי מות בעלה, שהוריש לה סכום כסף נכבד, יצאה כמיסיונרית להודו, ושם שהתה שלוש שנים. בין לבין הוכשרה כאחות רחמנייה בבית החולים סנט מרי בלונדון. בצפון הודו יסדה שני בתי חולים: באמריטסר, על שם אחותה הנרייטה בירד, ובסרינגר על שם בעלה, ג'ון בישופ.
ב-1889 נסעה מהודו לקשמיר ולדאק, עברה בגבול טיבט והמשיכה לטהראן וממנה לצפון פרס, לכורדיסטן ולטורקיה. ב-1894 הפליגה מאנגליה ליפן ולקוריאה. במסעה הגדול האחרון, בשנת 1896, חזרה לסין ושטה על ספינת נהר במעלה היאנגצה ויוּבלו האן עד למחוז סצ'ואן. ב-1901, והיא בת 70, הספיקה לנסוע למרוקו, סיירה ברכיבה בהרי האטלס והרחיקה עד מחוזות הבֶּרבֶּרים במדבר. איזבלה בירד התכוננה לצאת שוב לסין, אך מתה באדינבורו ב-1904, סמוך ליום הולדתה ה-73.
איזבלה בירד נחשבה לנוסעת נועזת מאוד. היא טיילה הרבה בגפה, להוציא משרתים מקומיים, בתנאים לא פשוטים ולא נטולי סכנות, שבמהלכם סבלה מכוויות קור, משבָרים בזרועות ובצלעות, לא אחת הייתה קרובה לטביעה ואף חלתה בכולרה. מסעותיה מפליאים לאור בריאותה הרופפת, אם כי ניכר שדווקא בתקופת מסעות חלו אצלה התאוששות ושיפור (נאמר עליה שהייתה "נכה בארצה וגיבורה כשמשון בחו"ל"). חלק ממסעותיה התנהלו באזורים ובאתרים נידחים, כאלה שבהם לא הייתה נוכחות אירופית מאורגנת, והיא אף הגיעה למקומות שעדיין לא היו מוכרים לאדם המערבי. למרות תלאות הדרך וחוסר הנוחות בירד דאגה להופעה אישית נאותה במושגים הוויקטוריאניים (את מכנסי הרכיבה הסתירה היטב תחת שמלתה הרחבה).
ב-1890 הייתה איזבלה בירד-בישופ האישה הראשונה שהתקבלה כעמיתת כבוד בחברה הגאוגרפית של סקוטלנד, ושנתיים לאחר מכן הייתה בין הנשים הראשונות שנבחרה כעמיתות בחברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית.[3] בירד נתפסה למלאכת הצילום אחרי מלאת לה 60 שנים, וב-1897 התקבלה כחברה בחברה המלכותית הבריטית לצילום (אנ').[4]
על מצבת-הקבורה המשפחתית צוין ש"מתה באדינבורו אחרי מסעות מפרכים בארצות רבות".
כתביה
עריכהאיזבלה בירד כתבה בהתמדה ובפירוט על קורותיה וחוויותיה, וכתבי המסעות שלה העניקו לה מעמד של ידוענית. ספריה ראו אור ברובם בהוצאת ג'ון מאריי בלונדון ותורגמו לשפות שונות. חלקם מבוססים על המכתבים שכתבה לאחותה הנרייטה, ופרקים רבים בהם פורסמו תחילה בכתבי-עת.
חיבוריה הנודעים ביותר הם: אישה אנגלייה באמריקה (1856); הערות על אדינבורג הישנה (1869); איי הוואי (1875); אוסטרליה המאושרת: רשמים מוויקטוריה וממלבורן (1877); חיי גבירה בהרי הרוקי (1879); דרכים לא כבושות ביפן (1880); חצי האי המלאי והדרך אליו (1883); מסעות בפרס ובכורדיסטן (1891); בקרב הטיבטים (1894); קוריאה ושכנותיה (1898); עמק היאנגצה ומעבר לו (1899); תצלומים סיניים (1900).[5]
אריגה, סריגה ולבוש
עריכהבכל כתביה נתנה איזבלה בירד ביטוי לידיעותיה על אריגים ועל סריגים. בספרהּ "דרכים לא כבושות ביפן" מ-1880 תיארה את תולעי המשי, כמו גם את טווית המשי והכותנה, את הכנת החוטים מקליפת עצים ואת הנול הנקשר לגב. בספרהּ על סין הרחיבה מאוד את תאוריה על תעשיית האריגים שם. איזבלה נסעה תמיד עם עבודת הסריגה והצינורה שלה. ביפן השתמשה במסרגת הצינורה כדי להוציא אידרת דג שנתקעה בגרונו של ילד. לא אחת שעשעה מקומיים באופן הסריגה והרקמה שלה. בקולורדו שבאמריקה לימדה אם ובת חלוצות לסרוג. כשסיימה את טיפוס ההרים בקולורדו תיארה על בגדיה כסימן לתלאות הדרך שעברה בהצלחה. חלק מבגדיה נחתכו על ידיה כדי לשמש כמגבות כלים. בירד תיקנה את גרביה כל כך הרבה פעמים עד שלא נותר כמעט כלום מהצמר המקורי שמהן נסרגו.[1]
בעת סיוריה בהוואי החליטה בירד לא לרכב בישיבה על אוכף צד, כיאות למה שנחשב כמהוגן לנשים, משום שלבישת המחוך וצורת הישיבה הזו עיוותה את עמוד השדרה שלה, ועברה לרכיבה בפישוק. בירד הכינה לעצמה חליפת רכיבה מורכבת ממכנסיים רחבים עם כיווצים שכיסו את נעליה ומעליהם חצאית לאות צניעות. בסין אימצה לעצמה שמלה מקומית וכן מעיל רחב בעל כיסים רחבים שבהם נשאה כל מיני חפצים שימושיים למסע, ביניהם מנורת נפט ואקדח טעון. ביפן לבשה שמלת מסע קצרה מטוויד בפסים בצבע אבק ונעלה נעליים גבוהות מעור. על ראשה חבשה כובע יפני קלוע מבמבוק עם כיסוי בד כותנה.[1]
שולי דברים
עריכהאיזבלה בירד היא אחת הדמויות הראשיות במחזה של קריל צ'רצ'יל מ-1982 – "נשים בצמרת". בערך הויקיפדי על אודות מחזה זה יוּחד לבירד פרק נפרד.
אמן הווידאו בן הגרי התייחס למסעותיה של איזבלה בירד באחת התמונות בסרטו "הכּפיל"[6] (תערוכת "אינברט", גלריה רוזנפלד בתל אביב, 2011), שם הוא מחזיק בספר מ-1900 בשם "שני מטיילים מודרניים" שהוקדש לה ולהנרי מורטון סטנלי.[7]
צוות ניו הורייזונס קורא לאחד המישורים הנמוכים בכוכב פלוטו בשם Bird Planitia לכבודה של איזבלה בירד.[8]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
איזבלה בירד, ברשת החברתית Goodreads- מבחר כתביה של איזבלה בירד לקריאה במרשתת (באנגלית)
- כתבי איזבלה בירד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Anna Stoddart, The Life Of Isabella Bird, London: John Murrey, 1906
- מבחר תצלומים פרי מצלמתה של איזבלה בירד
- מכתב מחצי האי המלאי, בכתב ידה של בירד, מיום 13 בפברואר 1879 (116 דפים)
- "מכתבים להנרייטה" (באנגלית), קובץ בהוצאת ג'ון מאריי, לונדון, 2002
- איזבלה בירד באתר 'היא-סטוריה'
- איזבלה בירד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Carol Huebscher Rhoades, "Isabella Bird: Traveler Extraordinaire", PieceWork, XXII, 2014, pp. 13–17
- ^ טריטוריית קולורדו הפכה למדינה רק בשנת 1876; נשים קיבלו בה זכות הצבעה ב-1893. ב-1985 הוענק לאיזבלה בירד מקום של כבוד ב"היכל התהילה של נשות קולורדו"
- ^ Morag Bell and Cheryl McEwan, "The Admission of Women Fellows to the Royal Geographical Society, 1892-1914: The Controversy and the Outcome", The Geographical Journal 162 (3), 1996, pp. 295-312
- ^ אלה צוינו על מצבתה בראשי תיבות, ונוסף על כך צוין שהייתה חברת כבוד ב"חברה המזרחית של פקין" (Oriental Society of Pekin), וכך הועתק לכל חיבור על אודותיה
- ^ The Englishwoman in America; Notes on Old Edinburgh; Australia Felix: Impressions of Victoria and Melbourne; A Lady’s Life in the Rocky Mountains ;The Hawaiian Archipelago: Six Months Among the Palm Groves, Coral Reefs, and Volcanoes of the Sandwich Islands; Unbeaten Tracks in Japan: An Account of Travels on Horseback in the Interior; The Golden Chersonese and the Way Thither; Korea and her Neighbors; Journeys in Persia and Kurdistan; Among the Tibetans; The Yangtze Valley and Beyond: An Account of Journeys in China; Chinese Pictures: notes on photographs made in China
- ^ סמדר שפי, תערוכה | לצאת למסע עם התערוכה של בן הגרי, באתר הארץ, 10 במרץ 2011
- ^ W.R. Richmond, Two modern Travellers: Isabella L .Bird; Sir H.M. Stanley , London: Collins Clear, 1900
- ^ רשימת האתרים הגאולוגיים על פלוטו; השם עדיין לא אושר רשמית על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי