ויקיפדיה

אימרה ליטמן

כירורג, פרופסור הונגרי-יהודי

אימרה ליטמן (בהונגרית: Littmann Imre; בודפשט, 21 בנובמבר 1913[1] – בודפשט, 21 באוגוסט 1984)[2] [3] היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, מנתח, מנתח לב, פרופסור באוניברסיטה, דוקטור (PhD) במדעי הרפואה (1955), זוכה פרס קושוט (1954) (הפרס הגבוה ביותר בהונגריה המקביל לפרס ישראל), חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.

אימרה ליטמן
Littmann Imre
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 בנובמבר 1913
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוגוסט 1984 (בגיל 70)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Littmann Imre Miklós עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת ארז'בט עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא, כירורג, כירורג לב-חזה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אימרה ליטמן נולד במשפחה יהודית כבנם של ברטלן ליטמן (1885–1938), פקיד בנק, ושל אמיליה ברבש (1890–1954).[4] הוא השלים את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ארז'בט בעיר פץ', שם קיבל את התואר ב-1937. בשנים 1938–1939 החל את הקריירה שלו כמנתח ב"בית החולים משמר מקומי הונווד" מס' 9 בפץ' (Honvéd Helyőrségi Kórház). בשנים 1938–1941 היה מתמחה ברפואה במחלקה הכירורגית של בית החולים על שם מיקלוש הורטי (היום על שם אנדרה בייצ'י-ז'ילינסקי) לצד פרופסור וילמוש מילקו. בשנים 1941–1942 עבד כמתמחה ב"בית החולים היהודי לילדים ברודי אדל" (Bródy Adél Gyermekkórház). בשנים 1942–1943 נלקח לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) הוא היה רופא במסגרת מחנה העבודה בבית החולים הציבורי מריה ואלריה בבלשגיארמט. הוא שרד את שואת יהודי הונגריה ובתום מלחמת העולם השנייה ב-1945 קיבל משרה למשך ארבע שנים במחלקה הכירורגית של בית החולים סנט יאנוש (Szent János Kórház) בבודה, ברובע 12 של בודפשט. שם הפך תחילה למרצה ולאחר מכן למרצה בכיר. בין השנים 1949 לבין 1951 היה מרצה בכיר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פטר פאזמאן (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) לצד הפרופסור האורח הסובייטי פטרובסקי. בשנת 1950 קיבל הסמכה כפרופסור חבר באוניברסיטה בתחום "אבחון כירורגי".[5] בשנה שלאחר מכן מונה למנהל המרפאה החדשה להכשרה כירורגית. לימים נקרא המוסד "מרפאה כירורגית 4" ושם זה הוחלף לאחר מכן ל"מרפאת כירורגית של כלי הדם" (Érsebészeti Klinika).

ב-1952 בילה זמן קצר בלונדון כבעל מלגה. לאחר חזרתו הביתה, ביצע את קשירת צינור עורקי פתוח הראשון בהונגריה. במרפאתו הציג צנתור לב, פתרונות כירורגיים למחלות לב מולדות והקים מחלקה נפרדת לניתוחי לב. בין עובדיו היו פרנץ רוביצ'ק. בעבודת הקרדיו-אנגיוגרפיה, הוא קיבל עזרה רבה מרנה פונו (מקודם אוברזון), שהייתה הרופאה הרדיולוגית הטובה ביותר בתחום באותה תקופה. בשנים אלה, הונגריה הקדימה מדינות רבות באירופה בתחום ניתוחי הלב (הרבה בזכות הרופאים הכירורגים היהודים המצוינים שהצליחו לשרוד את השואה).

ליטמן היה מנתח הלב ההונגרי הראשון שהגן על עבודת הדוקטורט שלו (PhD) וקיבל את פרס קושוט. עקב אירועי 1956 (המרד ההונגרי), הוא עזב את הונגריה לשנתיים ועבד בשפילד ובבית החולים הכללי של טורונטו (אנ'). הוא חזר להונגריה, ובשנים 1958–1960 היה המנתח הראשי של בית החולים סנט לאסלו (Szent László Kórház), ולאחר מכן עד 1963 של בית החולים Tétényi úti. בין 1962 ל-1968, הוא היה מנהל המרפאה הכירורגית מס' 1 של אוניברסיטת זמלווייס, שם גם ארגן ניתוחי לב עם עמיתיו אנדרה בודנאר ואיבאן לבלוביץ'. הוא עסק בעיקר בפעולות כירורגיות ובמומי לב מולדים. ליטמן פיתח יצירה ספרותית עשירה. הוא כתב יותר מ-100 פרסומים ו-5 ספרי רפואה.

כתביו העיקריים עריכה

  • Műtéti epeútsérülések és szűkületek (Orvosi Hetilap, 1941, 37.)
  • A heveny hasi tünetek elemzése (Orvosok Lapja, 1946, 9.)
  • Emberi szervek C-vitamin tartalma. Góth Endrével. (Orvosok Lapja, 1947, 16.)
  • Rákszövet és ascorbinsav (Orvosok Lapja, 1947, 47.)
  • Adatok az átfúródás nélküli epés hashártyagyulladás kérdéséhez. Máthé Andrással. (Orvosi Hetilap, 1948, 14.)
  • A bárzsing- és gyomorsebészet újabb haladása (Orvosok Lapja, 1949, 10.)
  • A szív és a nagyerek veleszületett fejlődési rendellenességeinek sebészete (Orvosok Lapja, 1949, 15.)
  • A szív és a nagyerek veleszületett fejlődési rendellenességei (Fonó Renéevel, Budapest, 1951, 1955, oroszul: 1954 és németül: 1957)
  • A gyakorlóorvos szerepe a veleszületett szívbajok kezelésében (Orvosi Hetilap, 1953, 8.)
  • Sebészeti műtéttan (társszerzőkkel, Budapest, 1953, 2. kiadás: 1968)
  • A mitralis stenosis sebészi kezelése. Kunos Istvánnal. (Orvosi Hetilap, 1953, 41.)
  • A Fallot tetralogiás gyermekek rohamairól. Fonó Renével. (Orvosi Hetilap, 1953, 45.)
  • Tapasztalataink a coarctatio aortae sebészi kezelésével (Orvosi Hetilap, 1954, 48.)
  • A haemodynamikus viszonyok és a tüdőerek elváltozásainak összefüggése mitralis stenosisban. László Jánossal, Temesvári Antallal és Robicsek Ferenccel. (Orvosi Hetilap, 1954, 50.)
  • 200 mitralis commissurotomiával szerzett tapasztalataink. Kunos Istvánnal, Temesvári Antallal, Robicsek Ferenccel és Jóna Istvánnal. (Orvosi Hetilap, 1955, 26.)
  • Obliterált arteria poplitea resectiója és sikeres pótlása lyophilisált emberi artériával. Soltész Lajossal. (Orvosi Hetilap, 1955, 37.)
  • A "megfordult" Botalli-shunt. Temesváry Antallal, Robicsek Ferenccel és Pavlik Józseffel. (Orvosi Hetilap, 1956, 12.)
  • A tüdő veleszületett arterio-venosus aneurysmája. Temesvári Antallal és Robicsek Ferenccel. (Orvosi Hetilap, 1956, 16.)
  • Mitralis recommissurotomia (Orvosi Hetilap, 1959, 13.)
  • Sebészi bemosakodás hexachlorophennel. Szita Józseffel. (Orvosi Hetilap, 1961, 16.)
  • Cava-pulmonalis anastomosis Fallot-tetralógiában. Fonó Renéevel. (Orvosi Hetilap, 1961, 35.)
  • Több évig epilepsiának tartott organikus hyperinsulinizmus. Brandstein Lászlóval, Greguss Sándorral és Máté Károllyal. (Orvosi Hetilap, 1963, 30.)
  • Kórismézési problémák előrehaladott mitralis stenosisban. Kenedi Istvánnal, Löblovics Ivánnal, Böröcz Lajossal és Bodnár Endrével. (Orvosi Hetilap, 1963, 37.)
  • Beszámoló 14 év alatt észlelt és operált ductus arteriosus persistens esetekről. Fonó Renéevel, Böröcz Lajossal, Büky Bélával, Bodnár Endrével, Löblovics Ivánnal és Tasnádi Ferenccel. (Orvosi Hetilap, 1964. 22.)
  • A súlyos beteg ellátásáról (Orvosi Hetilap, 1964, 24.)
  • Gyomor-béltraktusba rupturált arteria lienalis aneurysma. Mátyus Lajossal, Bodnár Endrével és Péter Mártonnal. (Orvosi Hetilap, 1964, 37.)
  • A phlegmasia coerulea dolens activ sebészi kezelése (Thrombectomia). Brandstein Lászlóval és Mátyus Lajossal. (Orvosi Hetilap, 1965, 17.)
  • Korszerű gépi varrás a tápcsatorna műtéteiben. Brandstein Lászlóval, Bucsina Olivérrel, Herczeg Tiborral, Lányi Ferenccel és Mátyus Lajossal. (Orvosi Hetilap, 1966, 42.)
  • Sebészeti műtéttan (Medicina, Budapest, 1968)
  • A klinikailag occult emlőcarcinomák diagnosztikája mammographiával. Lányi Mártonnal és Rutkai Pállal. (Orvosi Hetilap, 1968, 13.)
  • Új utak a végbélrák sebészetében (Orvosi Hetilap, 1968, 28.)
  • A szív elektromos ingerlésének új típusa: synchron pacemaker. Világi Gyulával, Löblovics Ivánnal, Bodnár Endrével, Groh Wernerrel. (Orvosi Hetilap, 1968, 37.)
  • Kísérletes szívtransplantatio. Löblovics Ivánnal, Kertész Tiborral, Bodnár Endrével, Lakner Gézával, Groh Wernerrel, Kiss Jánossal és Bereczky Zoltánnal. (Orvosi Hetilap, 1969, 26.)
  • Bauchchirur­gie, Indikation und Technik (Stuttgart, 1969, oroszul 1970)
  • Adatok a papillaris izom-dysfunctio kórisméjéhez. Niederland Vilmossal, Világi Gyulával, Szántó Andrással, Berentey Ernővel, Kertész Tiborral és Löblovics Ivánnal. (Orvosi Hetilap, 1971, 31.)
  • A szívsebészet Magyarországon az elmúlt 25 évben (Orvosi Hetilap, 1973, 6.)
  • Anticoncipiens kezelés kapcsán létrejövő máj-adenoma operált esete. Berentey Ernővel, Magyar Évával és Balázs Mártával. (Orvosi Hetilap, 1976, 3.)
  • Egysoros drótvarrat a tápcsatorna sebészetében. Kiss Jánossal, Barda Lászlóval, Vörös Attilával és Pintér Györggyel. (Orvosi Hetilap, 1979, 39.)
  • Eszmei irányzatok a sebészetben és azok tükröződése az Orvosi Hetilapban a lap megalapítása (1857) óta (Orvosi Hetilap, 1978, 9.)
  • Milkó Vilmos. Nekrológ. (Orvosi Hetilap, 1978, 14.)
  • Theodor Billroth (1829-1894) (Orvosi Hetilap, 1979, 18.)
  • Sebészeti tudnivalók a körzeti orvosok gyakorlatában (Budapest, 1982, németül: 1986)
  • A 125 éves Orvosi Hetilap és a modern sebészet kialakulása. Merre tart ma a sebészet? (Orvosi Hetilap, 1982, 6.)

פרסים והוקרה עריכה

  • מדליית מסדר ההצטיינות של הרפובליקה העממית ההונגרית (1951)
  • פרס קושוט (1954)
  • מדליית הזיכרון של יאנוש בלשה (1973)
  • מסדר הכבוד של העבודה דרג זהב (1982)

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Születési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári születési akv. 2505/1913. folyószáma alatt".
  2. ^ "Elhunyt dr. Littmann Imre". Népszabadság. 1984-08-23. p. 8.
  3. ^ "Gyászjelentése (1984)".
  4. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 502/1912. folyószáma alatt".
  5. ^ Magyar Közlöny (1950. április 18.) 74. szám
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אימרה_ליטמן&oldid=38512136"