אינדיקה (אריאנוס)

ספר מאת אריאנוס

אינדיקהיוונית: Ινδική) הוא שמו של חיבור קצר על היסטוריה צבאית קצרה של אסיה הפנימית, ובמיוחד תת-היבשת ההודית, שנכתבה על ידי אריאנוס במאה ה-2 לספירה. נושא הספר מכסה את מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון שהתרחש בין 336 ל-323 לפנה"ס, כ-450 שנה לפני כתיבת החיבור.

מפת האימפריה של אלכסנדר הגדול. המסע של נארכוס, המתואר ב"אינדיקה", מוצג באמצעות הקו המנוקד דרך האוקיינוס ההודי מדלתת האינדוס למפרץ הפרסי.

הספר מגולל בעיקר את סיפור מסעו של קצינו של אלכסנדר, נארכוס, מהודו למפרץ הפרסי לאחר כיבוש אלכסנדר את עמק האינדוס. עם זאת, חלק גדול מחשיבותו של החיבור נובע מהערותיו הצדדיות העמוקות של אריאנוס המתארות את ההיסטוריה, הגאוגרפיה והתרבות של תת-היבשת ההודית העתיקה.

אריאנוס כתב את האינדיקה שלו בניב האיוני, בו כתב גם הרודוטוס, וחיבורו נחשב למקור הטוב ביותר על מסעות המלחמה של אלכסנדר הגדול.

מקורותיו של אריאנוסעריכה

"אינדיקה" נכתב על ידי אריאנוס (נולד בשנת 86 לספירה), היסטוריון יווני, עובד ציבור, מפקד צבאי ופילוסוף מהתקופה הרומית. אריאנוס לא ביקר בתת-היבשת ההודית, והספר מבוסס על מגוון אגדות וטקסטים שהיו ידועים לו.

אריאנוס מסתמך על מספר מקורות עתיקים, שהעיקרי ביניהם הוא הדיווח שנכתב על ידי נארכוס, קצינו של אלכסנדר. הטקסט הזה אבוד כעת ברובו, אך נראה שלאריאנוס היה העתק שלם שלו. לאחר מסעו של אלכסנדר בעמק האינדוס, הוא תכנן לחזור למרכז האימפריה שלו בבבל. הוא תכנן לחזור דרך היבשה, אך רצה ללמוד על שפך האינדוס (שהוא עצמו לא הגיע אליו) ועל הים בין הודו לבבל. לפיכך הוא שלח את נארכוס לבצע מסע כזה ולדווח על מה שראה. "אינדיקה" בעיקר מתאר את מה שנארכוס ראה במסע הזה.

אריאנוס נסמך גם על מספר סופרים עתיקים אחרים, ביניהם ארטוסתנס, ובמיוחד מגסתנס, שגם ספרו נקרא "אינדיקה" (אנ'). אריאנוס כתב גם טקסט מלווה, "אנבסיס". מבין כל הרשומות היווניות העתיקות הקיימות אודות אלכסנדר ופנים אסיה, הטקסטים של אריאנוס נחשבים לסמכותיים ביותר.

תוכן החיבורעריכה

החיבור מתחיל בתיאור הגאוגרפיה של הודו, ובפרט מתמקד בגודל הנהרות אינדוס והגנגס, יחד עם יובליהם. נעשית השוואה עם הדנובה והנילוס. לאחר מכן הטקסט ממשיך לספר את סיפורי הרקלס ודיוניסוס בהודו.

החיבור מתאר גם את קאסטות המקצועות שיש להודים ואת המבנה החברתי הכולל שלהם. הטקסט מתאר גם את אופן הציד שלהם (הכולל תיאור של הרבה מהפאונה הגדולה בהודו) ואופן עשיית המלחמה שלהם.

לאחר מכן הטקסט עובר לסיפור מסעו של נארכוס מהודו לבבל בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון. מנקודה זו ואילך, הטקסט מספר בעיקר את סיפורה של הרפתקה ימית. עם זאת, אריאנוס עוזב את הסיפור המרכזי מעת לעת כדי לספר בפירוט על העמים השונים שחיו לאורך הדרך, כמו האיכטיופאגים (אנ'), "אוכלי הדגים". לעיתים מתאר אריאנוס את קרבות חייליו של נארכוס עם תושבי המקום.

הספר מסתיים בכך שנארכוס נפגש עם אלכסנדר מוקדון, שערך מסע יבשתי משלו מהודו לשושן. נארכוס מקבל ברכות על מסעו הבטוח ומתוגמל על מאמציו.

החיבור כמקור היסטוריעריכה

ניתן לשפוט את חשיבות האינדיקה כמקור היסטורי בשלושה אופנים: כעובדה, כהשתקפות השפעת מסע המלחמה של אלכסנדר על הידע האנושי, וכחלון לידע היווני והרומי.

סיפורי הצד המפורטים בחיבור אינם מדויקים לחלוטין. לא ניתן להשוות את האינדיקה בשום דרך עם הידע המודרני שלנו על האזורים והעמים שהחיבור מתאר. מכיוון שההיסטוריה המקומית של חלק מהמקומות המתוארים באינדיקה כבר אינה קיימת או זמינה באופן נרחב, החיבור נותר מקור מידע רב ערך אם כי שנוי במחלוקת ביחס לעמים הקדומים של, למשל, פרס העתיקה ותת-היבשת ההודית.

האינדיקה מועיל כמקור היסטורי בביסוס השפעת מסע המלחמה של אלכסנדר. לראשונה הגיע ליוון כמות גדולה של ידע על המזרח הקרוב, מרכז אסיה והודו. מידע הוחלף בכל הכיוונים: כל האימפריה של אלכסנדר חוותה מעט שינוי תרבותי בדרך זו או אחרת. כפי שידע מהמזרח ועליו עבר מערבה, ידע מהמערב ועליו עבר מזרחה. החיבור חשוב כדי להראות כיצד הושג חלק מהידע הזה. הטקסט מבהיר כי לאלכסנדר היו תקוות גדולות להשיג ולהפיץ ידע אודות האימפריה שלו. מסעו של נארכוס מסביר כיצד אלכסנדר למד על העולם ומעניק תובנה מסוימת על כמות הידע שמעולם לא הוחלף שכיבושיו הביאו להתפשטותו.

האינדיקה מספק להיסטוריון מושג טוב כיצד ראו היוונים והרומאים את הודו. למרות שכאמור לעיל, כל מה שבאינדיקה אינו עובדתי לחלוטין בפרטיו, כדאי לדעת מה חשבו היוונים והרומאים על הודו. להלן כמה תיאורים על אנשים הודיים מן האינדיקה:

  • "ההודים הדרומיים דומים לאתיופים במידה רבה, והם שחורים במראם, וגם שיערם שחור, רק שהם אינם בעלי אף-סולד או בעלי שיער מקורזל כמו האתיופים; אבל ההודים הצפוניים הכי דומים למצרים במראם."
  • "אף הודי מעולם לא יצא מחוץ לארצו במסע מלחמה, כל כך צדיקים הם היו."
  • "הודים אינם מציבים מצבות זיכרון למתים, אבל הם רואים במידותיהם אנדרטאות מספיקות למתים, ובשירים שהם שרים בהלוויותיהם."
  • "גם זה מדהים בהודו, שכל ההודים חופשיים, ואף הודי אינו עבד. בכך ההודים מסכימים עם הלקדאימונים. עם זאת, ללקדאימונים יש הלוטים כעבדים, שממלאים את תפקידיהם של עבדים."
  • "ההודים בדרך כלל מחולקים לשבע קאסטות, ברהמנים, חקלאים, רועים, בעלי מלאכה ובעלי חנויות, חיילים, משגיחים, ופקידי ממשלה כולל קצינים בצבא ובצי."
  • "ההודים בצורתם רזים וגבוהים וקלים בתנועה בהרבה משאר האנושות."

קישורים חיצונייםעריכה