פתיחת התפריט הראשי
איסר חלמיש
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

איסר חלמיש (חלמר) (8 במרץ 1923 - 17 בדצמבר 2008) היה לוחם פלמ"ח ואיש המחלקה הערבית. ממקימי וממפקדי היחידה הצ'רקסית והדרוזית. מאנשי הממשל הצבאי של צה"ל. פעל רבות להנצחת מורשת הפלמ"ח ומורשת התרבות הצ'רקסית דרוזית במערכת החינוך.

קורות חייםעריכה

ילדותועריכה

איסר נולד ב-1923 בזכרון יעקב כאיסר חלמר[1] להוריו טוכה ויוסף חלמר שעלו ב-1905 מאוקראינה, רוסיה. איסר למד בבית הספר המקומי.

ב-1938 עברה המשפחה לגור בבנימינה. את לימודיו התיכוניים השלים איסר בבית הספר מקווה ישראל שם חבר ל-חיים בר-לב שעודד אותו להתגייס לפלמ"ח.

השירות בפלמ"חעריכה

עם סיום לימודיו ב-1941 התגייס איסר לפלמ"ח והצטרף למחלקה הערבית וב-1944 נשלח לקורס קצינים בג'וערה.

עד תחילת מלחמת העצמאות עסק איסר בפעילויות ביטחוניות שונות. בין השאר הפעילה המשפחה תחנת רדיו מביתה בבנימינה[2]. כמו כן שימש הבית נקודת מעבר כוחות פלמ"ח לפעולות באזור הכרמל[3]

ב-1948 מונה כקצין המודיעין והמבצעים של הגדוד השישי של הפלמ"ח בחטיבת הראל (תחת פיקודו של המג"ד צבי זמיר). גדוד זה עסק בליווי ואבטחת השיירות לירושלים.

במהלך המלחמה השתמש איסר בכישוריו שנרכשו במחלקה הערבית כדי לשכנע חיילי אויב ממוצא צ'רקסי ודרוזי לעבור לצד הישראלי[4]

השירות בצה"לעריכה

לאחר סיום המלחמה גויס איסר לצה"ל שם המשיך לטפח את הקשרים עם המיעוטים הדרוזים והצ'רקסים, הביא להקמת יחידת המיעוטים במסגרת צה"ל והיה ממפקדיה הראשונים. בתקופה זו שירת איסר בדרום הארץ במניעת הברחות ובלחימה בפדאיון ובהמשך עבר (עם משפחתו) לצפון הארץ.

ב-1960 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למושל באזור המשולש הגדול (באקה אל-גרבייה, טול כרם, ג'ת, טייבה ועוד). בתקופה זו גרה המשפחה בנתניה.

ב-1967, לאחר סיום הממשל הצבאי, החל איסר לשרת כמתאם פעולות בשטחי יהודה ושומרון ובטיפול באוכלוסייה הפלשתינאית. בתקופה זו עברה המשפחה להתגורר בלוד.

ב-1971 השתחרר איסר מצה"ל.

לאחר שיחרורועריכה

לאחר שיחרורו מצה"ל חזרה המשפחה לגור בבית ההורים בבנימינה ואיסר החל לעבוד בבית החרושת לצמיגים "אליאנס" בחדרה. בגיל 60 פרש לפנסיה.

במקביל עסק איסר רבות בהנחלת מורשת הפלמ"ח ומורשת הגדוד הצ'רקסי דרוזי. בין השאר תרם חומרים רבים למוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב.

גילוי מטוס ה"‬נורסמן‮"עריכה

ב-10 במאי 1948 שלח חיל האוויר מטוס תובלה קל מסוג "נורסמן" לסיוע אווירי בכיבוש הכפר בית מחסיר (היום בית מאיר) על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח. צוות המטוס כלל שני טייסים (יריב שיינבוים ודניאל בוקשטיין), אלחוטן/צלם אווירי (שלמה כהן) ושלושה מומחי חימוש (שלמה רוטשטיין, יצחק שקלנביץ וצבי שוסטרמן). המטוס נשא פצצה ניסיונית חדשה – חבית נפץ במשקל 200 קילוגרמים. מסיבה בלתי ידועה התרסק המטוס על פסגת דיר עמר (היום הר איתנים) ועקבותיו ועקבות אנשי צוותו לא נמצאו.

לאחר האירוע סייע איסר לחקור שבוי ערבי[5] ולאתר את המטוס ואת גופות אנשי הצוות. אנשי הצוות הובאו לקבורה בקבר אחים בקריית ענבים ואילו מנוע המטוס שימש להקמת אנדרטה על הר הטייסים.

חייו האישייםעריכה

איסר נישא ב-1945 לרבקה לבית ורזגר (‬אמיתי) (ילידת 1924) ונולדו להם 2 בנים ובת. בנו תא"ל יובל חלמיש שירת כקצין מודיעין ראשי. איסר נפטר ב-2008 בבנימינה ורבקה נפטרה ב-2012. שניהם נקברו בבית הקברות בבנימינה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עם התגייסו לצה"ל נענה איסר לפניית בן-גוריון ועיברת את שמו לחלמיש
  2. ^ לאחר המלחמה נמסר משדר הרדיו לבית הראשונים בבנימינה
  3. ^ בין השאר עברו במקום הכוחות שיצאו לפוצץ את הראדר שעל הכרמל
  4. ^ למשל בקרבות רמת יוחנן שוכנעו דרוזים שנלחמו בצבא ההצלה של קאוק'גי לנטוש את הצד הערבי
  5. ^ שם השבוי היה אחמד אל-חלאדי שנתפס בכפר דיר עמאר