אישטוואן הארדי
אישטוואן הארדי (במקור הופבאואר-Hofbauer, בהונגרית: Hárdi István; בודפשט, 15 במרץ 1922 – בודפשט, 6 בפברואר 2023) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, פסיכיאטר, נוירולוג, פסיכואנליטיקאי. הוא היה פרופסור, המנהל הרפואי והרופא הראשי של מחוז פשט (כ-1.5 מיליון תושבים) עד לפרישתו לגמלאות.
 | |
| לידה |
15 במרץ 1922 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 2023 (בגיל 100) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| תפקידים |
פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי, נוירולוג |
| צאצאים |
לילה הארדי |
  | |
קורות חיים
עריכהאישטוואן הופבאואר נולד במשפחה יהודית כילדם הרביעי של ליפוט פאל הופבאואר ושל גיזלה גרינוולד. משלושת אחיו אחד גורש וניספה במחנה ריכוז, השני נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ומת בחזית המזרחית בברית המועצות והשלישי חזר הביתה ממחנות שירות העבודה ממחנה הריכוז בבור. אשתו מרגיט שאגי הייתה פסיכיאטרית ובתו לִילה הארדי גם היא פסיכיאטרית. על בסיס הכשרתו הרפואית וכפסיכואנליטיקאי, הוא היה מהראשונים בהונגריה שהחל לעסוק בהיבטים הפסיכולוגיים והיחסים בין המטופלים לבין המטפלים בהם, בטיפול ובקשיים הפסיכולוגיים של חולי סרטן. הוא פיתח את הדיסציפלינה של הפסיכולוגיה היישומית, והפסיכולוגיה הסיעודית.
קריירה
עריכההארדי סיים את בית הספר התיכון הריאלי דניאל ברז'ני בבודפשט. עם זאת, בשל החוקים ה (אנטי)יהודיים בממלכת הונגריה, ובמיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי, הוא לא יכול היה ללמוד באוניברסיטה אלא רק לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945. הוא קיבל את התואר שלו ברפואה (MD) בשנת 1950 באוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) בשנת 1978 הוא קיבל הן את הדוקטור (.C.Sc) והן את ההסמכה כפסיכולוג ופסיכיאטר.
מ-1950 עד 1954 עבד במחלקת הנוירולוגית והפסיכיאטרית של בית החולים יאנוש, מ-1954 עד 1955 במכון הלאומי לנוירולוגיה ופסיכיאטריה, ושוב בין 1955 לבין 1960 במחלקת הנוירולוגית והפסיכיאטרית של בית החולים יאנוש. לבסוף, מ-1960 עד 1993 היה הרופא הראשי של המרפאה הנוירולוגית של מחוז פשט,[1] ועד 1995, הוא היה הרופא הראשי של המחוז. בנוסף לפעילותו הרפואית, ביצע פעילות חינוכית ומחקרית משמעותית. בין השנים 1951–1965 לימד פסיכיאטריה, מ-1973 עד 1985 לימד פסיכולוגיה סיעודית[2] והיגיינה נפשית. משנת 1993, כפנסיונר, הוא עסק בעיקר בעבודה מדעית ובחינוך באוניברסיטת קארוי גאשפאר.
הוא כתב:
- 156 פרסומים בהונגרית ובשפות זרות
- 11 ספרים
- ערך 3 נוספים
ספרו הראשון "חיי רוח, בעיות נפשיות", (Lelki élet, lelki bajok)[3] שיצא לאור ב-1958, היה חלוץ בהפצת ידע פסיכולוגי, ויצא ב-9 מהדורות.
עבודתו "הגישה הפסיכולוגית והפסיכואנליטית הקלינית" היא יסודית, בה הצליח לפתח את הדיסציפלינה של הפסיכולוגיה הסיעודית.
ספרו פסיכולוגיה סיעודית (Ápoláslélektan)[4] ראה אור ב-1966, הספר יצא לאור שש פעמים, אך יצא גם ברוסית[5] בגרמנית, בליטאית ובצ'כית.
הקשר לפסיכואנליזה
עריכהלאחר סיום לימודיו, הוא לא יכול היה להירשם לבית הספר לרפואה בשל חוקי התקופה, ולכן השתתף בסמינרים לפסיכולוגיה של פרנץ מראי ב"אוניברסיטה היהודית החופשית". הכשרתו בפסיכואנליזה נוהלה מ-1947 עד 1965 על ידי הפסיכואנליטיקאי שמו (שמואל) רפפורט.[6] הוא התכתב עם מייקל באלינט משנות החמישים. בשנת 1961, במרפאת Tavistock בלונדון השתתף במה שנקרא "סמינר לרופאים משפחה". הוא רכש את הידע החיוני של הפסיכיאטריה והפסיכותרפיה תחילה מאישטוואן הולוש ומשנת 1965 מאימרה הרמן.
חברויות בארגונים
עריכה- האגודה הפסיכיאטרית ההונגרית : מייסד וחבר מועצת המנהלים, היה נשיא המדור פסיכופתולוגיה ביטוי וטיפול באמנות
- הוא היה אחד מסגני הנשיא של האגודה הבינלאומית לפסיכופתולוגיה ביטוי וטיפול באמנות
- חבר באגודה הפסיכולוגית ההונגרית (MPT).
- חבר באיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (IPA).
- חבר באגודה הפסיכואנליטית ההונגרית[7] (MPE).
פרסים והוקרה
עריכה- מדליית זיכרון לאיגנץ זמלווייס ממחוז פשט
- מדליית הנצחה אראני פעמיים ממחוז פשט
- מדליית זיכרון לגוסטב אולה מהאגודה הפסיכיאטרית ההונגרית, 1992
- הפרס הגדול של החברה היפנית לפסיכופתולוגיה של טיפול בהבעה ואמנויות, 1992
- פרס Gyula Nyírő לשנת 1999 על ספרו "בריאות הנפש".
- פרס ארנסט קריס, בוסטון, החברה האמריקאית, 2000
- פרס מפעל חיים במשותף מקונגרס בוסטון של החברה האמריקאית, SIPE ו-WPA Media Mass Media, 2004
- פרס גסטון פרדייה, 2009
- מדליית זיכרון שאנדור פרנצי[8] מהאגודה הפסיכואנליטית ההונגרית, 2013
עבודותיו העיקריות
עריכה- פסיכולוגיה, חוברות מכללה בודפשט 1958. הדפסה מחודשת בודפשט, הוצאת ספרי לימוד 1974, 184 עמודים.
- חיי רוח, בעיות נפשיות, מהדורה תשעית, בודפשט, 1982, כתב העת רפואה.
- ביבליוגרפיה של הנוירולוגיה והפסיכיאטריה ההונגרית 1945–1960 יחד עם רעייתו. 1961
- Nursing Psychology Budapest, 1966, Medicina, 168 p.
- פסיכולוגיה ליד המיטה פסיכולוגיית האחיות ג. 6. לעבוד. מהדורה מורחבת בודפשט, 1997, Medicina, . מסת"ב 963-242-495-6
- בחינת הציור הדינמי בודפשט, 1983, Medicina, 3. לעבוד דרך. שלוחה מהדורה בודפשט, 2016, הוצאת Flaccus 495 p. מסת"ב 978-615-5278-24-2
- הגנת הנפש על הבריאות בודפשט, 1992, Springer Hungarica.
- הגנה על בריאות הנפש. הגנה בריאותית על הנפש ג. עובד דרך, שלוחה מהדורה, בודפשט, 1997, Medicina.
- מתוך הפרקטיקה האבחונית והטיפולית של מרפאת האלכוהוליזם. נפח ביוגרפיה. בודפשט, 1992, המכון הלאומי לאלכוהוליזם.
- עולם של תוקפנות. (עורך) בודפשט, 2000, Medicina, 401 עמ'.
- הגנה על בריאות הנפש בגיל מבוגר . ב-Tariska P (עורך): סימפטום כרוני או סימפטום מחלה? בודפשט, 2002, רפואה, עמ' 408–418. מבחן ציור באנשים הסובלים מירידה נפשית.
- תמונות ממעמקי הנפש. אוסף Szentgotthárd; מעון של עיריית בודפשט לחולים פסיכיאטריים - Literatura Medica, Szentgotthárd-בודפשט. 2012
- המראה האחורית שלי. על חיי, עבודתי ; בודפשט, 2018, כתב העת רפואה, 380 עמ'. מסת"ב 978-963-226-662-6[9]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Semmelweis Egyetem – Szent Rókus Klinikai Tömb, Semmelweis Egyetem – Szent Rókus Klinikai Tömb (בהונגרית)
- ^ מסת"ב 963-242-495-6
- ^ Szupernap, Lelki élet, lelki bajok · Hárdi István · Könyv, Moly, 2012-02-26 (בהונגרית)
- ^ István Dr Hárdi, Pál Lovass, Ápoláslélektan: Megértés és magatartás a gyógyításban, Budapest: Medicina Egészségügyi Könyvkiadó, 1966. (בmagyar)
- ^ Szupernap, Kiadás · Moly, Moly (בהונגרית)
- ^ Rapaport Samu
- ^ Magyar Pszichoanalitikus Egyesület, psychoanalysis.hu
- ^ https://psychoanalysis.hu/rolunk/ferenczi_emlekerem_dijazottjai#Hárdi%20István%20%3Cspan%20style=float:right;%3E2013%3C/span%3E
- ^ „Iconologia psychopatologica-fényképektől a dinamikus rajzvizsgálatig” című Hárdi István-életműkiállítás, Budapest Art Brut Galéria