אלזה גדעוני
אלזה מנדלשטם גדעוני (בגרמנית: Elsa Gidoni-Mandelstamm; 12 במרץ 1901 – 19 באפריל 1978) הייתה אדריכלית ומעצבת פנים יהודייה גרמניה-אמריקאית. חלק ניכר מעבודותיה של גדעוני היה בסגנון הבינלאומי[1], סגנון אדריכלות שהפך פופולרי לאחר מלחמת העולם הראשונה ומאופיין בפונקציונליות וגאומטריות.
 | |
| לידה |
12 במרץ 1899 ריגה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1978 (בגיל 79) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
| שם לידה |
אלזה מנדלשטם |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של ברלין |
| תחום יצירה |
אדריכלות |
| זרם באמנות |
הסגנון הבין-לאומי |
  | |
קורות חיים
עריכה
גדעוני נולדה כאלזה מנדלשטם בריגה, לטביה, למשפחה יהודית מבוססת, אביה פייבוש (פאבל) מנדלשטם היה רופא, אמה מינה הייתה פסנתרנית[2]. היא למדה באקדמיה הקיסרית לאמנויות בסנט פטרסבורג בין השנים 1916–1917 ובאוניברסיטה הטכנית בברלין בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20. אחותה הכנרת מרגריטה נישאה ב-1921 לכנר האמריקאי מקס סלינסקי ועברה ב-1922 לארצות הברית. אלזה נסעה לביקור בניו יורק ב-1924, אך נשארה לחיות בה מספר שנים לאחר שנישאה שם למבקר האמנות והסופר אלכסנדר גדעוני, ממנו התגרשה ב-1928[3]. גדעוני חזרה לברלין בסוף שנות העשרים וניהלה חברת עיצוב פנים בבעלותה בין השנים 1929 ל-1933, במקביל לעבודתה במשרדו של האדריכל המודרניסטי ליאו נכטליכט[3].
בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה גדעוני את ברלין ועלתה לארץ ישראל המנדטורית, שהומלצה לה כיעד הגירה ראוי בשל היותה בתנופת בנייה, עם ביקוש רב לבעלי מקצוע בתחום, ובפרט בעלי רקע מקצועי מודרניסטי, כמוה[2]. היא החליטה לעלות למרות שלא היו לה מכרים בארץ שיעזרו לה להתאקלם, והתיישבה בתל אביב. עם הגיעה שמעה אודות ההכנות האינטנסיביות הנערכות לקראת יריד המזרח, פנתה ביוזמתה למשרד התכנון של האתר, ולאחר שהציגה תוכנית לדוגמה לביתן אחד, התקבלה והייתה שותפה בשנים 1933–1934 לתכנון הביתן השוודי וקפה גלינה, וביתני פיק"א וויצו[4][5]. עבודתה ביריד המזרח לוותה באתגרים רבים, ביניהם תנאי מזג אוויר שרביים קשים במיוחד לעולה החדשה, ולוח זמנים שנחווה על ידה כבלתי סביר[4].
בהמשך פתחה בתל אביב משרד אדריכלות יחד עם המהנדס אליעזר צייזלר[3].
בזכות הצלחותיה המרשימות ובעקבות היכרותה במהלך העבודה על ביתן ויצו עם הדסה סמואל, יושבת ראש הארגון, הוזמנה על ידה להשתתף ב-1935 בתחרות לתכנון בית הספר לחקלאות ומשק בית בנחלת יצחק[4][6], וזכתה בה[7]. בין שופטי התחרות היה גם האדריכל יוחנן רטנר. בית הספר שנבנה ב-1936 היה מבנה מודרניסטי בצורת "ר", עם עירוב שימושים: חדרי לימוד, משרדי מנהלה ומגורים. חדרי המגורים בקומה העליונה הוקפו מרפסות פתוחות[2]. הבניין תוכנן ונבנה באיכות גבוהה, הן מקצועית והן פונקציונלית, החצר הפנימית נועדה לגינה שימושית (ולא לנוי בלבד), והוא אופיין כמבנה מודרניסטי באמצעות קומת העמודים הקלילה והדגשים האופקיים ברצועת החלונות ובמרפסות[8]. גדעוני וצייזלר תכננו גם את בית ויצו בסמטת בית השואבה בתל אביב, שנבנה ב-1935[2].
גדעוני הוזמה להשתתף ואף זכתה בתחרות לתכנון "בית החלוצות" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, מוסד של ליגת נשים למען ישראל, שנועד לספק מגורים בעיר לנשים רווקות - עולות חדשות ופועלות[9][10], אותו תכננה עם שותפה צייזלר. מתחם בית החלוצות הכיל חמישה מבנים מלבניים, שלושה מהם מחוברים ביניהם. בקומת הקרקע מוקמו אולם הרצאות, מחסנים, חדרי לימוד, ספרייה, חדר אוכל ומטבח. בקומה העליונה היו 25 חדרי מגורים, מכולם הייתה גישה למרפסת פתוחה מקורה בגגון, ההולמת את מזג האוויר המקומי. תוכניות הבניין פורסמו כחלק מפרסומי הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה העולמית של פריז (1937)[8].
גדעוני תכננה גם מספר בנייני דירות בתל אביב, בין השאר ברחוב בן-גוריון 87, בז'בוטינסקי 5 ובריינס 12. ב-1937 זכתה בתחרות לתכנון בית הורים ברמות השבים, אך המיזם לא מומש[3]. באותה שנה יצא לפועל מיזם נוסף בתכנון משרדה, מבנה מגורים במשק פועלות בעיינות[2].
ב-1938 החליטה לעזוב את הארץ[11] בעקבות אי היציבות הפוליטית והביטחונית בתקופת המרד הערבי הגדול[2]. היא עברה לניו יורק, שם עבדה תחילה במשרדו של נורמן בל גדס בו השתתפה בתכנון ביתן ג'נרל מוטורס "פיוצ'רמה", בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939). בהמשך עבדה במשרד "מאייר וויטלסיי" וכמעצבת פנים בחברת "פלהיימר ווגנר"[8]. מ-1945 עד פרישתה לגמלאות ב-1967 הועסקה כמעצבת פרויקטים במשרד האדריכלים קאהן וג'ייקובס, השתתפה בתכנון בנין חברת ביטוח בבוסטון, תחנת כוח בקונטיקט[2] וגורדי שחקים בפארק אווניו 445 ו-700 וברודוויי 1407 במנהטן[3][1].
ב-1943 התחתנה עם אלכסיס ל. גלוקמן, מהנדס, מהגר מצרפת. באותה שנה התקבלה כחברה במכון האמריקאי לאדריכלות (AIA)[12]. ב-1960 היא הייתה אחת מ-260 נשים ב-AIA (מתוך 13,000 חברים) ורק אחת מתוך 12 העובדות בניו יורק[13].ב-1944 הייתה בין עורכי מגזין האדריכלות TASK. ב-1947 הוצגה ספרייה שתכננה במגזין The architectural forum[3]. באותה שנה הייתה חלק מקבוצה נבחרת של אדריכלים שהתבקשו להציג פתרונות מתקדמים לבנייה מתועשת[2].
לאחר פרישתה ב-1967 עברה להתגורר עם בעלה בווושינגטון הבירה. ב-1977 הוצגו עבודותיה בתערוכה נודדת בשם "נשים באדריכלות אמריקאית: היבטים היסטוריים ועכשוויים", שיזמה ספריית ויטני לעיצוב[8].
באפריל 1978 היא נפטרה בגיל 77 בביתה בווושינגטון הבירה[14].
מיזמים נבחרים
עריכה- קפה גלינה ביריד המזרח, בשותפות עם ג'ניה אוורבוך ושלמה גינזבורג, תל אביב, 1934. נהרס.
- הביתן השוודי ביריד המזרח, בשותפות עם ג'ניה אברבוך, תל אביב, 1934. נהרס.
- ביתן פיק"א (החברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל) ביריד המזרח, 1934[15].
- שלושה ביתנים נוספים ביריד המזרח.
- בית החלוצות, קינג ג'ורג' 37 תל אביב, 1936. כיום בבעלות נעמ"ת. הוגדר בניין לשימור[3].
- בית דירות ברחוב ריינס 12, תל אביב, 1937. הוגדר בניין לשימור[3].
- בית ויצו ישראל, בית השואבה 8 תל אביב.
- ביתן ג'נרל מוטורס "פיוצ'רמה", התערוכה העולמית של ניו יורק (1939)
- ספריית מחקר ואולם תצוגה בבניין הוועד הפאן-אמריקאי לדמוקרטיה, רחוב 26, ניו יורק[2].
- חנות הכלבו הכט ושות', באלסטון, וירג'יניה
לקריאה נוספת
עריכה- German and Austrian Women Architects in Mandatory Palestine (English and German), Sigal Davidi
- בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, פרקים שני עד חמישי וגם נספח, סיגל דוידי
- "Despina Stratigakos ""Reconstructing a Lost History: Exiled Jewish Women Architects in America. באאופבאו, Vol. LXVIII, No. 22, p. 14. October 31, 2002.
- Stern, Robert A. M.; Mellins, Thomas; Fishman, David (1995). "New York 1960 : architecture and urbanism between the Second World War and the Bicentennial". New York: Monacelli Press. ISBN 1-885254-02-4. OCLC 32159240
קישורים חיצוניים
עריכה- עבודותיה של אלזה גדעוני, באגף ההדפסים והתצלומים של ספריית הקונגרס
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במבנים המוקדמים שתכננו ריכרד קאופמן ואלזה גדעוני בכפר הנוער עיינות, באתר 'חלון אחורי', 24 בפברואר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Building on the Past: A History of Women in Architecture, באתר National Women's History Museum
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Elsa Gidoni-Mandelstamm, באתר Pioneering Women
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8
נעמה ריבה, מי שמע על האדריכלית אלזה גדעוני שבנתה בתל אביב? בניו יורק שמעו, באתר הארץ, 5 בינואר 2021
- ^ 1 2 3 אדריכלית מארץ ישראל מספרת, דואר היום, 20 במרץ 1935
- ^ Edina Meyer-Maril, Architects in Palestine: 1920-1948, באתר Jewish Women’s Archive
- ^ אסתר זנדברג, Unfurling the Canvas, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2008
- ^ בתל אביב/בויצ"ו, דואר היום, 27 בנובמבר 2008, 26 ביוני 1934
- ^ 1 2 3 4 נשים יוצרות בישראל 1920-1970, עורכת רות מרקוס, באתר רות מרקוס
- ^ נחנך בית החלוצות בתל אביב, דבר, 31 באוגוסט 1936
- ^ בית החלוצות, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ Despina Stratigakos,Gidoni Elsa, באתר Oxford Art Online
- ^ Elsa Gidoni, באתר The AIA Historical Directory of American Architects
- ^ "Women Gain Role in Architecture", הניו יורק טיימס, March 13, 1960
- ^ "Obituary 5", הניו יורק טיימס, April 21, 1978
- ^ ד"ר סיגל דוידי, יריד המזרח 1934, באתר אתרים - המגזין
