יוחנן רטנר
יוחנן (אויגן) רטנר (1891 – 28 בינואר 1965) היה אדריכל, מראשי "ההגנה", אלוף בצה"ל, פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
 | |
| לידה |
1891 אודסה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1965 (בגיל 74 בערך) ישראל |
| תאריך עלייה | 1923 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית  הצבא האדום  ההגנה פלמ"ח הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ראש אגף התכנון, נספח צבאי במוסקבה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה המרד הערבי הגדול  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| אדריכל, דקאן הפקולטה לאדריכלות בטכניון | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רטנר נולד ליבגניה (לבית פרץ) וליפים רטנר באודסה. אמו נפטרה בלידתו, מה שגרר כעס גדול מצד הוריה, ניקולאי וסופי פרץ, על יפים ולהחרמתו בטענה כי הדבר קרה באשמתו. האב נשא אישה שנייה כשיוחנן היה בן 10, אך אחרי שנתיים הזוג נפרד והאשה עקרה לצרפת. יוחנן היה בקשר עם אמו החורגת במשך שנים רבות ואף נהג לשלוח לה כסף. הוא החל בלימודי גימנסיה באודסה, אך בשנת 1905, לאור הפוגרומים ברוסיה, נשלח על ידי אביו ללמוד בגרמניה ובה סיים את לימודי הגימנסיה במנהיים[1]. הוא התארח בבית נוצרי בסביבה מנותקת מיהדות והיה חבר בתנועת ואנדרפוגל. בשנת 1910 שב לרוסיה, התגייס לצבא הצאר וסיים בו קורס קצינים. אולם בגלל יהדותו לא זכה לתפקיד קצונה והועבר לכוחות המילואים. הוא שב לגרמניה ללמוד ארכיטקטורה בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה[2]. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי, ולאחר מהפכת אוקטובר התקדם עד לפיקוד על חטיבה. אחרי המלחמה היה פעיל בארגון ההגנה העצמית של היהודים באודסה ולאחר מכן שב לקארלסרוהה על מנת לסיים את לימודיו.
בתחום האדריכלות בארץ ישראל עריכה
ב-1923 עלה לארץ ישראל, התגורר בדירת חדר בחצר ביתה של ד"ר הלנה כגן ברחוב הנביאים בירושלים, ועבד כפועל בניין בחברת סולל בונה וכשוליה במשרד האדריכלות של פריץ קורנברג. במסגרת עבודתו זו היה בין הפועלים שבנו את האוניברסיטה העברית בהר הצופים.
בשנת 1925 היה לעוזר הוראה של פרופ' אלכסנדר ברוולד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון[3]. בשנת 1939 הועלה לדרגת פרופסור[4][5]. רטנר לימד בפקולטה לאדריכלות בטכניון ואף היה דקאן הפקולטה ומנהל משנה בפועל של הטכניון.
בשנותיו הראשונות בארץ ישראל הוא תכנן את בית הפועלים ואמפיתיאטרון בחיפה. תכנן את אגפו המערבי של סניף בנק אפ"ק בחיפה[6]. בשנת 1928 זכה במקום ראשון בתחרות לתכנון בית המוסדות הלאומיים[7].
בין המבנים שתכנן: בית ברל, מדרשת בן-גוריון בשדה בוקר, הכפר הירוק, בית המוסדות הלאומיים בירושלים, אודיטוריום בית בירם בבית הספר הריאלי בחיפה, הפקולטה לאווירונאוטיקה בקרית הטכניון, המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, קופת חולים זמנהוף בתל אביב ובית יד לבנים בבאר שבע (תוכנן במקור על ידי רטנר ושושני כבית הכנסת המרכזי של העיר)[8].
בהגנה ובצה"ל עריכה
רטנר הצטרף לארגון ההגנה ב-1925 והשתתף בחיפה בקורס מדריכים של הארגון כחניך מן השורה, למרות הכשרתו הצבאית, מתוך רצון להכיר את הארגון מלמטה לפני הצטרפות למפקדה הארצית[3]. בטרם קום מדינת ישראל שילב את עיסוקו כאדריכל עם עיסוקי הביטחון והיה ראש המפקדה הארצית הראשון של "ההגנה" ושל הפלמ"ח. שילוב רב תחומי זה הוביל לאחד הרעיונות שלו - הקמת יישובי חומה ומגדל. היה ממתכנני תוכנית "מצדה בכרמל"[9] במלחמת העולם השנייה ושירת כיועץ במטה הכללי של הצבא הבריטי בקהיר. במהלך מלחמת העצמאות, כאשר הרמטכ"ל יעקב דורי היה מנוטרל בגלל מחלה, רטנר מונה לראש המטה הכללי של צה"ל, אולם ויתר על התפקיד לאחר שמצא בעיות במטה הכללי וטען ש"לא יוכל לזעזע את המערכת בעת לחימה על ידי הדחות מתבקשות"[10]. במקום זאת, נשא בתפקיד ראש אגף התכנון בצה"ל והיה אחד מששת האלופים הראשונים. שירת גם כנספח צבאי במוסקבה בשנים 1948–1951.
בשנת 1955 נתמנה לראש ועדת חקירה, שנקראה על שמו ועדת רטנר, ובה השתתפו גם דניאל אוסטר ויעקב סלומון. הוועדה בדקה את הצורך בממשל הצבאי על ערביי ישראל והחליטה כי אין מנוס מהמשך הממשל הצבאי[11].
משפחתו והנצחתו עריכה
נשא את אורה (פלורה) וייץ ונולדו לו שני בנים. בכורו, הטייס דוד רטנר, נהרג בשנת 1954. לימים נודע כי יוחנן רטנר היה אחד מאהוביה של רחל המשוררת, שאף הקדישה לו שלושה שירים. בנו מיכאל רטנר המשיך את דרכו בתחום האדריכלות.
על שמו רחוב בחיפה.
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[12].
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יוחנן רטנר, חיי ואני, זוכה פרס יצחק שדה לספרות צבאית, 1979.
- נחום בוגנר, מחשבה צבאית ב"הגנה" - יוחנן רטנר, יהושע גלוברמן, יצחק דובנו (יואב), משרד הביטחון, המרכז לתולדות כוח המגן על שם ישראל גלילי
- סילבינה סוסנובסקי, (עורכת). יוחנן רטנר: האדם, הארכיטקט ועבודתו. מרכז מחקר למורשת הארכיטקטורה, הטכניון, 1992
קישורים חיצוניים עריכה
- אוסף יוחנן רטנר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
מאמרים פרי עטו עריכה
- יוחנן רטנר, מחשבות לבעיית התכנון הצבאי, מערכות 428-427 (קובץ 70 שנה למערכות), אוקטובר 2009
- יוחנן רטנר, עיקרי הביצור של נקודות ישוביות, מערכות גיליון אשמורות, נובמבר 1939
- יוחנן רטנר, לאופיים של הביצורים המודרניים, מערכות גיליונות 2–3, יולי 1940
מאמרים אודותיו עריכה
- מאיה פולק, הרמטכ"ל החליפי של מלחמת העצמאות, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2020
- דוד תדהר (עורך), "יוחנן (אויגן) רטנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2174
- דוד בן-גוריון, מכתב השחרור אל פרופ' יוחנן רטנר, דבר, 20 בפברואר 1966
- אלפים ליוו את אלוף רטנר למנוחות, דבר, 1 בפברואר 1965
- רפאל בשן, ראיון השבוע עם יוחנן רטנר, מעריב, 5 בינואר 1962
- מיכאל יעקובסון, יופיו אינו ידוע: מגדל הגמל של קיבוץ גניגר בתכנון רטנר, באתר Xnet, 22 בדצמבר 2011
- מיכאל יעקובסון, סקירה על בניין יד לבנים בתכנון רטנר-שושני בבאר-שבע, באתר "חלון אחורי", דצמבר 2010
- גיל וייסבלאי, האדריכל שסירב להיות רמטכ"ל, באתר הספרייה הלאומית, 11 במרץ 2014
- אלוף יוחנן רטנר, פרופסור גם בצבא, דבר, 11 באפריל 1958
- עמית נאור, אהובה הסודי של רחל המשוררת, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 ביוני 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ המידע על ילדותו של רטנר התקבל מבנו מיכאל
- ^ אלוף פרופ' יוחנן רטנר, דבר, 31 בינואר 1965; המשך
- ^ 1 2 החניך לא התבלט, מעריב, 28 בדצמבר 1961.
- ^ פרופסורים חדשים בתכניון, הצופה, 24 באוגוסט 1939
- ^ מינוי פרופסורים בתכניון, הצופה, 4 בינואר 1940
- ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בן כרמל וים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 33
- ^ הזוכים בהתחרות לתוכנית בית המוסדות הציונים, דבר, 30 ביולי 1928
- ^ מת פרופ' יוחנן רטנר, מעריב, 29 בינואר 1965
- ^ יוחנן רטנר, בימים שצבא היטלר עמד בשערי הארץ, דבר, 20 בפברואר 1966
- ^ מיכאל רטנר, סיפורו האמיתי של יוחנן רטנר, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
- ^ שרה אוסצקי-לזר, הממשל הצבאי כמנגנון שליטה באזרחים הערבים – 1948-1958, המזרח החדש מ"ג, 2002;
אמנון לין, בטרם סערה, עמ' 124–125 - ^ ארכיון אוסף יוחנן רטנר, בספרייה הלאומית