אליאב בן ישי

אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי הוא דמות מקראית בספר שמואל, בנו הבכור של ישי ואחיו של דוד המלך.

צלחת מהתקופה הביזנטית מתארת את העימות בין אליאב לדוד לפני הקרב עם גוליית

דמותועריכה

המקרא מספר שהיה גבוה ויפה מראה^[1]. על פי המתואר, שמואל הנביא נצטווה למשוח את אחד מבניו של ישי למלך; כאשר ראה את אליאב אמר "אך נגד ה' משיחו", כלומר, הוא ראוי למלוכה. ה' לא הסכים עם בחירתו, ואמר לו ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ“^[2]

בפרק י"ז^[3] מתואר כי בעת המלחמה מול הפלשתים שלח ישי את שלושת ילדיו הגדולים והשאיר את דוד בנו הקטן עם הצאן. כאשר הגיע דוד אל המערכה כדי למסור לאחיו דבר מה, התרגז עליו אליאב ואמר "למה זה ירדת? ועל מי נטשת מעט הצאן, ההנה במדבר? אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת!". על פי המסופר, דוד לא התרשם מדבריו והחליט לצאת אל המערכה ולהילחם מול גוליית. בעקבות ניצחונו המרשים, הובסו הפלשתים במלחמה ודוד נלקח אל בית שאול המלך.

חז"ל מייחסים לאליאב תכונות של כעס וקפדנות, שבגללן לא זכה להיות מלך.^[4]

שם אמו לא מוזכר במקרא, אולם שם אמו של דוד (וכנראה גם אמו), מופיע בתלמוד הבבלי כנצבת בת עדאל^[5].

משפחתועריכה

על פי ספר דברי הימים א פרק ב'^[6], אליאב היה בכור בין שבעה אחים: אליאב, אבינדב, שמעה, נתנאל, רדי, אצם ודוד. בנוסף היו לו שתי אחיות, צרויה (אם יואב) ואביגיל (אמו של עמשא בן יתר).