רות

דמות מקראית

רוּת המואבייהפשיטתא: רעות) היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, וסבתא רבתא של דוד המלך.

רות
רות מפצירה בבעז בלקט השיבולים, ציור שמן על בד 1828 מאת יוליוס שנור פון קרולספלד (1794–1872)
רות מפצירה בבעז בלקט השיבולים, ציור שמן על בד 1828 מאת יוליוס שנור פון קרולספלד (1794–1872)
לידה מואב
פטירה כנען
גיל פטירה 172 [דרוש מקור]
מקום קבורה קבר ישי ורות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בעז
מחלון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עובד עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1
תקופה שופטים
בתנ"ך מגילת רות פרקים א-ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים--אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי.
ציור מעשה ידי פרנצ'סקו אייץ מוצג במוזיאון יוחנן פאולוס השני בוורשה. הציור משנת 1853
דמותה של רות בכנסיית הדורמיציון בירושלים
רות מפצירה בנעמי להישאר עמה. ציור מעשה ידי יאן ויקטורס, משנת 1653. שמן על בד.

מגילת רות עריכה

  ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב, אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה, אלימלך. בניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה[1], שעל פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב[2]. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק נעמי, אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה שלא יבואו עימה, כי אין לה דבר לתת להן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ומצהירה שרק המוות יפריד ביניהן (רות, א', י"ז). מדרש רות רבה מוסר כי נעמי ניסתה להניא את רות מלהתגייר בהסבר: "בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות"[3][דרושה הבהרה]. למרות זאת מחליטה רות ללכת בעקבות נעמי.

לאחר שהן חוזרות לבית לחם, הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים (מתנות עניים). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, בעז. בעז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטריד אותה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק איתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם, אשר מפתיע ומרגש את רות. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לו לשאת אותה לאישה (רות, ג', ד'). אין זו מצוות ייבום במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה[דרושה הבהרה].

רות נשמעת לה, מתרחצת, מתבשמת ולובשת את שמלותיה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בעז. כשבעז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בעז נעתר, אולם מעלה בעיה חוקתית: יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם רות. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לנשאה, ישאה הוא. למחרת בטרם עולה השחר הוא משלחה חזרה לביתה. עוד באותו יום הוא עולה לשער העיר ופוגש שם את הקרוב השני המכונה "פלוני אלמוני", וששמו האמיתי כנראה על פי המדרשים היה 'טוב'. בפני עשרה אנשים מזקני העיר אומר הקרוב השני כי אינו רוצה לממש את זכותו, בשל החשש להשחית את נחלתו ואת זרעו בנישואים אלו (רות, ד', ו'), וכך למעשה עוברת הזכות אל בעז. לאחר מכן מתחתנים בעז ורות. מזיווג זה נולד בן אשר מנחם את נעמי, וממנו מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

תכונותיה של רות עריכה

ממגילת רות ניתן ללמוד על תכונות ייחודיות של רות, כגון:

  • חריצות - כאשר רות מגיעה אל בית לחם, היא מיד יוצאת ללקט שיבולים, בלי לחכות שנעמי תאמר לה. והיא מלקטת כל היום, ללא מנוחה כמעט (מגילת רות, פרק ב', פסוק ז'). ובסוף היום רות חוזרת אל נעמי עם כמות גדולה של שעורים, אשר מספיקה להן למספר ימים.
  • צניעות - לאחר שבעז מביע כלפיה הערכה על שהיא עוזרת לנעמי, רות עונה בצניעות רבה ומתעלמת מן הדברים הטובים שבעז אמר עליה. רות קוראת לו "אדוני", ומציגה את עצמה כשפחה שלו. בכך היא מדגישה שהוא האדון והיא מקבלת את מקומה כאישה ענייה הזקוקה לעזרתו.
  • יכולת הכרת תודה - לאחר שבעז מראה כלפיה יחס מיוחד, רות יורדת על ברכיה ומשתחווה לו, ושואלת בהפתעה מדוע היא זכתה לקבל יחס כל כך מיוחד, היא הרי אישה זרה, לא מישראל והוא לא מכיר אותה[4].
  • בעלת חסד - בועז מכיר בהיותה בעלת חסד ואומר לה: הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן-הָרִאשׁוֹן (מגילת רות פרק ג' פסוק י'). מהפסוק מובן שחסדה האחרון היה שבחרה בו כגואל ולא בבעל צעיר, אך באשר לחסדה הראשון ישנם כמה פירושים - על פי חלק מהמפרשים (למשל רש"י) היה חסדה עם חמותה נעמי, כשלא עזבה אותה באלמנותה ובדידותה, לפי מפרשים אחרים היה זה חסד עם בעלה, ויש מפרשים שהכוונה על רצונה להתגייר.

אילן היוחסין עריכה

אילן היוחסין (על פי מגילת רות, ספר שמואל, ודברי הימים) מראה את מרכזיותה של רות, ששדרת המנהיגות בממלכת יהודה משתלשלת ממנה.

 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
מחלון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
צרויה
 
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
 
אבשלום
 
 
יואב
 
 
עשהאל
 
עמשא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
 
 


 
שלט רחוב על שם רות המקראית בירושלים

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ המדרש דורש את שמותיהן של הכלות: ערפה שהפכה עורף לחמותה, ורות שראתה בדברי חמותה. (רות רבה פרשה ב' פסקה ט'). במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר)
  2. ^ בתלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י', עמוד ב' נאמר: "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב". לעומת זאת, בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד ב' הגרסה: "אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב הייתה". בעלי התוספות מסיקים, על פי פער השנים בין הדמויות, שככל הנראה אין הכוונה לבת או נכדה של ממש אלא לצאצאית רחוקה יותר. (תוספות, מסכת יבמות, דף מ"ח, עמוד ב', ד"ה אשר)
  3. ^ רות רבה ב' כ"ב.
  4. ^ http://bagrutolim.cet.ac.il/Activities/mikra/Unit7/Chapter2/page4.aspx בגרות עולים - מאמר הכנה לבגרות בתנ"ך