אלימלך רם

עיתונאי ישראלי

אלימלך רם (12 בפברואר 192926 בינואר 2015) היה עיתונאי ישראלי, מילא שורה של תפקידים ברשות השידור, בהם קריין חדשות, כתב מדיני, כתב בכנסת, שליח לארצות הברית וראש מחלקת החדשות.

אלימלך רם
אלימלך רם, 1959
אלימלך רם, 1959
לידה 12 בפברואר 1929
תל אביב
פטירה 26 בינואר 2015 (בגיל 85)
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות ? – 26 בינואר 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק רשות השידור
אלימלך רם, 1970. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
אלימלך רם, 1970. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

ביוגרפיהעריכה

רם נולד ליהודית וברוך הוכברג בתל אביב[1]. למד בבית הספר היסודי "תל-נורדוי" ובתיכון גימנסיה "שלווה". רם היה חבר בהשומר הצעיר[2]. הוא היה חבר בארגון ההגנה במחוז תל אביב ועם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לחטיבת הנגב של הפלמ"ח, ושירת בגדוד השביעי של חטיבת הנגב כסמל קשר, ולחם במספר קרבות.

לאחר שהשתחרר בשנת 1949 מהצבא החל לשחק בתיאטרון הקאמרי, ושיחק בין השאר בהם יגיעו מחר[3] ובעל עכברים ואנשים[4]. בשנת 1953 הוא הצטרף לתיאטרון העממי של זיגמונט טורקוב ושיחק בהצגה "אני הנאשם" של יהושע בר יוסף[5].

בשנת 1952 הצטרף לקול ישראל והגיש תוכנית שבועית של השמעת שירים לבקשת המאזינים[6], הגיש תוכניות שירים של עמים שונים[7] וערך והגיש את תוכנית הבידור "תיבת נח"[8][9]. בנוסף הוא הגיש בשנים 1957–1961 ירחון חודשי לענייני קליטת עלייה, בשם "מדרום ומים"[10] ובשנים 1957–1958 ערך רם תוכנית בשם "אנשי גבורות" בה רואיינו אנשים בגיל הגבורות[11].

במהלך מבצע קדש שימש ככתב צבאי, ואחר כך המשיך ככתב, עורך ומנהל חטיבת החדשות של "קול ישראל". כמו כן הוא היה קריין ביומני גבע. ערך גם את תוכנית "מישוב ליישוב, נוף ואדם על מפת הארץ". ב-1956 הופיע בסרטו של נתן אקסלרוד, דן וסעדיה.

באוגוסט 1963 יצא רם ללונדון להשתלם בשידורי טלוויזיה[12]. במלחמת ששת הימים הוא נלווה אל הצנחנים שכבשו את העיר העתיקה של ירושלים.

באמצע שנות ה-60 ניהל את המחלקה להסברה, חינוך ומדע בקול ישראל. בנובמבר 1968 נוסף לו גם תפקיד אחראי למערכת החדשות וענייני היום של "קול־ישראל" בתל אביב[13]. בשנת 1969 נתמנה למנהל בפועל של מחלקת הרפורטז'ה וענייני היום בחטיבת חחדשות של הרדיו, ועזב את המחלקה להסברה, חינוך ומדע[14].

בשנת 1971 יצא מטעם הסוכנות היהודית לארצות הברית כדי לכהן כשליח עלייה מרכזי בוושינגטון[15]. לאחר חזרתו לישראל בשנת 1974 הוא הצטרף לחטיבת החדשות בערוץ הראשון ושימש ככתב מדיני, כתב בכנסת ועורך "מבט לחדשות". טדי פרויס כתב על רם בדבר שהוא שואל שאלות ארוכות ותופס חלק גדול יחסית מזמן הראיון[16]. לאחר מספר שנים שיבח אותו וכתב שהוא "נהיה למנחה מעולה"[17].

בשנת 1977 זכה בפרס סביסלוצקי על כתיבה על נושאים פרלמנטריים[18]. בין השנים 1982 ל-1986 שימש כשליח הרשות בארצות הברית[19]. באוקטובר 1989 נבחר למנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון בגוברו על המתמודד העיקרי מולו, ניסים משעל[20]. רם סיקר את הסכמי אוסלו ואת תהליך השלום עם ירדן בארצות הברית.

יצא לגמלאות בשנת 1994 אולם המשיך לשמש ככתב בכנסת בערוץ 33 עד לשנת 1996. לאחר עזיבתו הצטרף למשרד הלובינג "פוליסי" ושימש כסגן נשיא של המשרד וכאחראי על הפעילות בכנסת. זכה בתואר יקיר העיר תל אביב יפו לשנת 2009.

אלימלך רם נפטר ב-26 בינואר 2015. רם הותיר אחריו אישה, ציפורה ושני בנים, פרופסור צבי רם, נוירוכירורג, ופרופסור חגי רם, מרצה למזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון.

ספרועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלימלך רם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברוך הוכברג ז"ל, מעריב, 15 באוקטובר 1980
  2. ^ הכל על הקול, מעריב, 2 במאי 1980
  3. ^ יצחק הירשברג, הם יגיעו מחר, קול העם, 24 בפברואר 1950
  4. ^ בנימין בניאמו, על עכברים ואנשים, קול העם, 9 בנובמבר 1951
  5. ^ ד"ר א. פוירשטיין, אני הנאשם בתיאטרון העממי, הצופה, 5 ביוני 1953
  6. ^ התקליט הערבי בתכנית העברית, חרות, 24 בדצמבר 1952
  7. ^ היום ברדיו, חרות, 22 באוקטובר 1953
    היום ברדיו, חרות, 15 בינואר 1954
  8. ^ מישה אפלבאום, מעריב, 1 באוגוסט 1954
  9. ^ עדינה אלמוג, כאן תיבת נוח, חרות, 5 באוקטובר 1955
    יום ג', הארץ, 10 באפריל 1958
    יום ה', הארץ, 6 בפברואר 1959
  10. ^ רדיו, מעריב, 19 ביוני 1957
    שלמה בן נון, מדרום ומים הם באים, דבר, 6 במרץ 1959
    משדר אחר על ישראל השנייה, דבר, 3 בפברואר 1961
  11. ^ תוכניות נבחרות, למרחב, 24 במאי 1957
    נשמע השבוע, דבר, 19 בספטמבר 1958
  12. ^ בחברה ובמשפחה, הבוקר, 30 באוגוסט 1963
  13. ^ מינוי בקול ישראל, הצופה, 29 בנובמבר 1968
  14. ^ מינויים חדשים ברשות השידור, על המשמר, 3 ביוני 1969
  15. ^ יפורסם מכרז נוסף למישרת הממונה על הטלוויזיה, דבר, 15 בפברואר 1971
  16. ^ טדי פרויס, אלימלך רם הולך לבוקרשט, דבר, 29 במאי 1975
    טדי פרויס, בימים ההם בשבוע הזה, דבר, 23 בדצמבר 1976
    טדי פרויס, הקרנות פסח כסעודת יום כיפור, דבר, 4 במאי 1978
  17. ^ טדי פרויס, הטובה שבתכניות הטלוויזיה, דבר, 4 בינואר 1982
  18. ^ אלה בר זיו, הבמאי הזוכה, דבר, 22 באפריל 1977
  19. ^ הלך הדינר, הלך הקוקטייל, חדשות, 31 באוקטובר 1986
  20. ^ אלימלך רם נבחר למנהל החדשות בטלוויזיה בהתנגדות הממונים עליו, מעריב, 26 באוקטובר 1989