אלכסנדר רודניאנסקי
אלכסנדר יפימוביץ' רודניאנסקי (ברוסית: Алекса́ндр Ефи́мович Родня́нский; נולד ב-2 ביולי 1961, קייב, ברית המועצות הרפובליקה האוקראינית, ברית המועצות) הוא במאי, מפיק ומנהל מדיה סובייטי-אוקראיני, מייסד ערוץ הטלוויזיה 1+1 ועמד בראש תאגיד CTC Media והביא אותו להנפקה בבורסת נאסד"ק האמריקאית.
_%D0%BD%D0%B0_VK_Fest_5.jpg) | |
| לידה |
2 ביולי 1961 (בן 62) קייב, ברה"מ  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, אוקראינה |
| השכלה |
קייב |
| תקופת הפעילות |
מ-1988 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
היה ארבע פעמים מועמד לפרס אוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. זכה בפרסים במסגרת פסטיבל קאן, זוכה פרס גלובוס הזהב האמריקאי ופרס סזאר של הקולנוע הצרפתי. שלוש פעמים זכה בפרס "ניקה" של האקדמיה הרוסית לאמנויות הקולנוע ו-15 פעמים זכה בפרסי האקדמיה הרוסית לטלוויזיה, "פרס TEFI "; ארבע פעמים זכה בפרס האקדמיה הרוסית לקולנוע "פרס נשר הזהב". הוא זכה שלוש פעמים בפרס "איש השנה של GQ" (בקטגוריה "מפיק השנה") וקיבל תואר אמן מכובד של אוקראינה (1998).[1] הוא חבר באקדמיה האירופית לקולנוע[2], באקדמיה לקולנוע באסיה-פסיפיק[3] ומאז יוני 2016, חבר באקדמיה האמריקאית לקולנוע[4].
בימים הראשונים של הפלישה הרוסית לאוקראינה התבטא רודניאנסקי בפומבי נגד פעולות הצבא הרוסי באוקראינה. בראיונות עמו הוא קרא שוב ושוב להפסקת אש. רודניאנסקי מילא תפקיד משמעותי בהכנסת המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ' לתהליך של משא ומתן לשלום בין רוסיה לאוקראינה. רודניאנסקי ציין כי אברמוביץ' אינו יכול להשפיע על החלטות ממשלת רוסיה, אך הוא היה אחד מבני האליטה הבודדים שהסכימו לעזור. בעקבות העמדה הפומבית נגד המלחמה של רודניאנסקי, שר ההגנה סרגיי שויגו שלח פנייה רשמית לשרת התרבות אולגה ליובימובה בבקשה להוציא את המפיק ואת הפרויקטים שלו "מסדר היום התרבותי של רוסיה". המכתב, שפורסם באתר הלטבי The Insider, התייחס גם לולדימיר זלנסקי. אלכסנדר רודניאנסקי השיב בפומבי כי אינו זקוק לתמיכה מהמדינה הרוסית ואינו מודאג מ"הדרתו מסדר היום", אלא ממחברי הסרטים שהפיק, כולל אנדריי זוויאגינצב, קירה קובלנקו, קנטמיר בלגוב ועוד רבים אחרים. בטור ל"פייננשל טיימס" הוא גם קרא למדינות המערב לא להחרים רוסים שמתנגדים למתרחש, נאלצים לעזוב את המדינה או לכודים בתוך המדינה. מאז 1 במרץ 2022, הוא כבר לא חי ברוסיה. כנשיא פסטיבל הסרטים הרוסי קינוטאבר, במרץ הוא הכריז שהפורום לא יתקיים ב-2022 והסביר שברוסיה "אי אפשר לדבר על פסטיבלים כשהמדינה מנהלת מלחמה תוקפנית". ב-21 באוקטובר 2022 משרד המשפטים הרוסי הכריז עליו כ"סוכן זר".[דרוש מקור]
פילמוגרפיה נבחרת עריכה
סדרות טלוויזיה עריכה
- 2000-2001 - יום הולדת בורגני (1+1, NTV)
- 2003-2004 - נסטיה המסכנה (STS)
- 2004 - 33 מ"ר (STS)
- 2004-2006 - היזהר, זאדוב! (STS)
- 2004-2009 - האומנת האהובה שלי (STS)
- 2004 - אושר גנוב (1+1)
- 2005 - עצב מכפיל (STS)
- 2005-2006 - קטי המכוערת (STS)
- 2006-2008 - מי הבוס בבית? (STS)
- 2006 - הרעמים (רוסיה)
- 2006-2007 - צוערים (STS)
- 2007-2009 - הבנות של אבא (פרקים 1–190) (STS)
- 2007-2008 - שלושים שנה (STS)
- 2008-2009 - ראנטקי (פרקים 1–165) (STS)
- 2008-2009 - מרגושה (פרקים 1–130) (STS)
- 2012 - הגווארדיה הלבנה (רוסיה-1)
- 2014 - שדים (רוסיה-1)
- 2016 - החוקר טיכונוב (רוסיה-1)
- 2017-2019 - ריכטר (רוסיה-1)
תעודה עריכה
מפיק עריכה
- 1994 - גגארין, אהבתי אותך (בימוי: ולנטינה רודנקו)
- 2004 - מדריך
- 2011 - יחי האנטי-פודים! (בימוי: ויקטור קוסקובסקי)
- 2012 - פורבה נפאלית (בימוי: ילנה פולונינה)
- 2017 - עריכה[5]
- 2017 - אנדריי זוויאגינצב. במאי (בימוי: דמיטרי רודאקוב)
במאי עריכה
- 1988 - ערים עייפות
- 1989 - מי מאיתנו היא שעיה?
- 1990 - משימתו של ראול ולנברג
- 1990 - דייט עם אבא
- 1992-1994 - היי שלום, ברית המועצות
- 1993 - מצעד החיים
- 1994 - סוכן כפול
קולנוע עריכה
במאי עריכה
- 2012 - יפה בטירוף
מפיק סרטים עריכה
- 1994 — הזמרת ג'וזפין ואנשי העכבר (בימוי: סרגיי מאסלובוישצ'יקוב)
- 1995 — אהבה ראשונה (בימוי: רומן בליאן)
- 1996 — שף מאוהב (בימוי: ננה ג'ורג'אדזה)
- 1998 — שני ירחים, שלושה שמשות (בימוי: רומן בליאן)
- 1999 — מזרח-מערב (בימוי: רג'י וארנייה)
- 2004 — נהג לוורה (בימוי: פאבל צ'וחראי)
- 2005 — שמש (בימוי: אלכסנדר סוקורוב)
- 2005 — הפלוגה התשיעית (בימוי: פיודור בונדרצ'וק)
- 2005 — דקאמרון החייל (בימוי: אנדריי פרושקין)
- 2005 — חצי עמום (בימוי: ארטיום אנטונוב)
- 2006 — פיטר FM (בימוי: אוקסנה ביצ'קובה)
- 2006 — חום (בימוי: רזו גיגיניישווילי)
- 2007 — 18-14 (בימוי: אנדרס פואוסטוסמאה)
- 2008 — האי המיושב (בימוי: פיודור בונדרצ'וק)
- 2009 — אהבה ראשונה (בימוי: יגור דרוז'ינין)
- 2009 — האי המיושב: המחטף (בימוי: פיודור בונדרצ'וק)
- 2010 — אני אוהב אותך (בימוי: פאבל קוסטומארוב, אלכסנדר רסטרוגוייב)
- 2011 — בשבת (בימוי: אלכסנדר מינדאדזה)
- 2011 — ילנה (בימוי: אנדריי זוויאגינצב)
- 2012 — המכונית של ג'יין מנספילד (בימוי: בילי בוב תורנטון)
- 2012 — Standing Up[6] (בימוי: די. ג'יי. קארוזו)
- 2012 — ענן אטלס (בימוי: לאנה ולילי וצ'אוסקי, טום טיקוור)
- 2013 — Devil's Pass (בימוי: רני הרלין)
- 2013 — סטלינגרד (בימוי: פיודור בונדרצ'וק)
- 2013 — מצ'טה קטלני (בימוי: רוברט רודריגז)
- 2014 — עיר החטאים: עלמה להרוג (בימוי: רוברט רודריגז)
- 2014 — לוויתן (בימוי: אנדריי זוויאגינצב)
- 2016 — דואליסט (בימוי: אלכסיי מיזגיריוב)
- 2017 — אהבה חסרה (בימוי: אנדריי זוויאגינצב)
- 2017 — רקוויאם לגברת יו. (בימוי: בויאן וולטיץ')
- 2018 — האיש שהפתיע את כולם (בימוי: נטליה מרקולובה, אלכסיי צ'ופוב)
- 2019 — ג'ירפה (בימוי: קנטמיר בלאגוב)
- 2020 — גבר (לא) מושלם (בימוי: מריוס וייסברג)
- 2021 — צ'רנוביל 1986 (בימוי: דנילה קוזלובסקי)
- 2021 — איפה אנה פרנק (בימוי: ארי פולמן)
- 2021 — להרפות את האגרופים (בימוי: קירה קובאלנקו)
- 2021 — אמא, אני בבית (בימוי: ולדימיר ביטוקוב)
קישורים חיצוניים עריכה
אלכסנדר רודניאנסקי, ביישום טלגרם
אלכסנדר רודניאנסקי, ברשת החברתית אינסטגרם
"אלכסנדר רודניאנסקי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלכסנדר רודניאנסקי באתר "אנציקלופדיה של קולנוע רוסי"
- מחווה לאלכסנדר רודניאנסקי, סינמטק ירושלים
ליזה רוזובסקי, המפיק אלכסנדר רודניאנסקי: הקווים האדומים לא רק נחצו, אלא הושמדו לחלוטין, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ Нагороджений указом Президента України № 93/1998
- ^ "European Film Academy : Members". www.europeanfilmacademy.org. אורכב מ-המקור ב-2018-10-09. נבדק ב-2019-10-03.
- ^ "Alexander Rodnyansky" (באנגלית). Asia Pacific Screen Awards. נבדק ב-2019-10-09.
- ^ "Продюсер Роднянский вошел в состав Американской киноакадемии". РИА Новости. 2016-06-30.
- ^ "Мировая премьера фильма Бориса Юхананова и Александра Шейна". Электротеатр Станиславский. 2017-07-13. אורכב מ-המקור ב-2017-09-04. נבדק ב-2017-09-04.
- ^ "Козы". Вокруг ТВ.