אמיל אראטו

אמיל אראטו, (במקור גרינברגר עד 1946, בהונגרית: Arató Emil;‏ לוגוז', 17 בנובמבר 1885 – בודפשט, 30 באפריל 1978) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רופא ספורט. הרופא הראשי ומנהל מכון בודפשט לחינוך גופני ובריאות ספורט.

אמיל אראטו
Arató Emil

אין תמונה חופשית
לידה	17 בנובמבר 1885 לוגוז', האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	30 באפריל 1978 (בגיל 92) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה	בית הקברות אובודה
שם לידה	Grünberger Emil
תפקידים	רופא, עיתונאי, עורך תורם

ביוגרפיה

אמיל גרינברגר נולד במשפחה יהודית. הוריו סחרו במוצרי אופנה. אביו נפטר ממחלת ריאות בגיל שלושים ושש, כאשר אראטו היה בן שמונה. בסיום ארבע שנות חטיבת ביניים, הוא נאלץ לעזוב את בית הספר ועזר לאמו לנהל את העסק שלהם. בסופו של דבר המשיך את לימודיו בעצמו וסיים בהצלחה. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של הונגריה (MSZDP) בגיל שבע עשרה. בשנת 1906 הפך לחבר בארגון החופשי של הסטודנטים הסוציאליסטים. באוקטובר 1907 נסע לבודפשט כדי להשלים את שירותו הצבאי, ולאחר שסיים את לימודיו חזר ללוגוז', שם עבד בעסק של אמו. הוא התחתן ב-1909, ובשנה שלאחר מכן עבר לצמיתות לבודפשט עם אשתו ובנו בן הארבעה חודשים (אוטו).

ב-1910 הוא נבחר לסגן נשיא סניף בודפשט-פרנצווארוש של ה-MSZDP והחל את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט באותה שנה (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). הוא היה חבר בחוג גלילאו. התגייס כחייל במלחמת העולם הראשונה. ב-1916 שהה בלמברג והצליח להמשיך את לימודיו שנקטעו בבודפשט באוניברסיטה לרפואה שם. בשנה שלאחר מכן קיבל את התואר. בזכות השכלתו הצליח לפעול כרופא מילואים בדרגת סגן בסמוך לחזית. בקיץ 1918 ביקש חופשה לבלות כמה ימים עם משפחתו ואז החליט שלא לחזור לחזית. באמצעות קשריו סידרו אותו למחלקה הפנימית של בית החולים הצבאי בשדרת רוברט קארוי. ב-22 בנובמבר 1918 קיבל את התואר דוקטור לרפואה גם מאוניברסיטת בודפשט ובכך השלים "דה יורה" את לימודי הרפואה שלו. בנובמבר 1918 השתתף ביצירת האיגוד הרפואי הראשון. נשיא האיגוד המקצועי, דז'ה האן השלח אותו לוועדת ההכנה לרפורמות של הוועדה העממית לעבודה ולרווחה.

לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הובא בפני ועדת משמעת, שם החליטו כי אינו יכול לכהן בשום תפקיד רפואי ציבורי במדינה. לאחר מכן התיישב באובודה ופתח פרקטיקה פרטית. הוא נהנה ממוניטין טוב, שכן גבה שכר טירחה רק ממטופליו העשירים יותר. ב-1922 פנה אליו המדפיס הקומוניסטי שמו וייס וכסוציאל-דמוקרט גייס אותו לאגודת פיתוח הגוף של העובדים (MTE). מכאן ואילך היה לו קשר הדוק עם מפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP), אך הצטרף למפלגה רק לאחר המלחמה. מ-1922 הפך לחבר באיגוד העובדים האנטי-אלכוהוליסטים המאורגן מחדש (AMSZ), שנשיאו באותה תקופה היה ג'רג' קרשי. קרושי מת כמה חודשים לאחר מכן, ואראטו נבחר לנשיא בדצמבר 1922. הוא ראה בעבודת החינוך לבריאות בקרב העובדים את מטרותיו העיקריות ורצה להגדיל את הארגון נגד האלכוהוליזם להיקף ארצי. בינואר 1924 ייסד את העיתון "ספורט פועלים ובריאות" Munkássport és) Egészségyügy), שהפך לעיתון של האגודה. בשנה שלאחר מכן שונה שם העיתון ל"תרבות פועלים" (Munkáskultura), מכיוון שמאז ואילך הצטרפו לעריכה כמה ארגונים. הוא עזב את העיתון באוקטובר 1926 עקב סכסוך מוקדם יותר בתוך המפלגה. הרחקתו של אראטו עורר זעם רב בקרב ההתאחדות. ונפתחה פעילות כדי להחזירו. לבסוף, מסוף 1927, הוא שוב עמד בראש ה-AMSZ והעיתון. באותה תקופה, שימש גם כמזכיר הארגון המחוזי שלו. לאחר המשבר הכלכלי של 1929, עזר לרופאים מובטלים למצוא תעסוקה בוועד הלאומי של בעלי תוא מובטלים (ÁDOB). ה-AMSZ סיים את פעילותו ב-1930. ב-23 בינואר 1930 נוסדה קבוצת הרפואה הסוציאליסטית הראשונה, שבה הפך לחבר הנהלה, אך היא פורקה שנתיים לאחר מכן. הפרקטיקה הפרטית שלו אפשרה מפגשים בלתי חוקיים במקומו. בכמה הזדמנויות אורגנו במרפאתו פגישות התנועה של פלורה מרטוש (במקור מאנדל) ושל קומוניסטים בלתי חוקיים אחרים. בסתיו 1936 נוסד ה-Szabadság Munkásképző Egylet, שבו ביצע עבודה ארגונית ותעמולה. הקבוצה הפסיקה לבסוף את פעילותה באביב 1938 - תחת הלחץ מכיוונים שונים. הוא עבר את שואת יהודי הונגריה בצורה לא חוקית, עם ניירות מזויפים. הוא בילה את המצור על בודפשט במרתפים וחיכה שם לשחרור.

משנת 1945 הפך לחבר פעיל ב-KMP. ראשית ברובע 8, שם הנחה סמינרים ונתן הרצאות, ואז בפברואר 1945 הוחזר לרובע 3 ששוחר בדיוק. באותה תקופה הפך לחבר המפלגה הקומוניסטית, אך הוא לא ניתק את קשריו גם עם ה-MSZDP, והמשיך להרצות לפי בקשה. הוועד המקומי של המפלגה השאיל אותו לוועד הארצי, והוא גם הפך לחבר בוועד המנהל של המפלגה. הוא היה חבר במועצה הלאומית לחינוך גופני וניהל את המכון הלאומי לרפואת ספורט משנת 1947 ולאחר מכן עד פרישתו ב-1961 היה הרופא הראשי של מכון בודפשט לחינוך גופני ובריאות ספורט. הוא היה ממייסדי הוועדה נגד אלכוהוליזם שהוקמה ב-1960. לאחר המרד ההונגרי השתתף בארגון מחדש של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית. הוא מילא תפקיד משמעותי בפיתוח תיירות העובדים.

אראטו נפטר ב-30 באפריל 1978 בבית החולים סנט מרגיט.

משפחתו

אשתו הייתה אלה גרוס (–1986).

בנו אוטו אראטו (1910–1998) היה רופא. בשנת 1935 סיים את לימודיו בסגד ולאחר מכן הפך למנהל והרופא הראשי של המכון לחינוך גופני ובריאות ספורט בבודפשט. במהלך מלחמת העולם השנייה, כרופא במחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי), ב-1943 טיפל במחנות במשורר מיקלוש רדנוטי החולה פעמיים. הוא גם נבחר למזכיר הכללי של איגוד רפואת הספורט ההונגרי.

פרסים והוקרה

• מדליית ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית דרג זהב (1947)
• מדליית הצטיינות לעבודה סוציאליסטית (1955)
• עיטור מסדר ההצטיינות של הדגל האדום של העמל (1956)
• מדליית זיכרון של זולטאן דלמאדי של האגודה הרפואית לספורט (1967)
• עיטור מסדר הכשרון של העמל דרג כסף (1968)
• עיטור מסדר הכשרון של העמל דרג זהב (1973)
• עיטור מסדר ההצטיינות להונגריה הסוציאליסטית (1977)

הנצחה

ברובע 3 של בודפשט כיכר נושאת את שמו מאז 1984.

עמוד זיכרון הוצב לזכרו ליד כביש 71 עם הכתובת: "במלאת מאה שנה להולדתו של ד"ר אמיל אראטו, הנשיא לשעבר של איגוד הפועלים נגד אלכוהוליזם, הוקם עמוד זה על ידי ועדת המועדון הלאומי AE והמועצה המשותפת העירונית אלשוארש בשנת 1986 ותנועת מועדון נגד אלכוהוליזם".

לקריאה נוספת

• שאנדור הגדוש: אמיל אראטו (1985) עלון היסטוריית המפלגה, 31. כיתה 4. מס' 145–161.
• טיבדאר קרטס: לזכרו של אמיל אראטו (29 בדצמבר 1985) שבועון רפואי, 126. שנה, 52. שִׁיר
• Magyar életrajzi lexikon I–IV (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
• ראדאי-מסרוש-בוזה: מילון שמות הרחוב השלם של בודפשט - 2003, ספרינטר קיאדו, בודפשט, 2003, מסת"ב 963-9469-06-8
• מראות - Alsóőrs . Alsoors.hu