פתיחת התפריט הראשי

אמי טאן

מחברת רומנים אמריקאית

אמי טאןאנגלית: Amy Tan; בסינית: 譚恩美; נולדה ב-19 בפברואר 1952) היא סופרת אמריקנית ממוצא סיני. כותבת בעיקר על יחסי אמהות-בנות ועל חייהם של בני הדור הראשון למהגרים סיניים בארצות הברית. בשנת 1993 עובד ספרה הפופולרי "חוג שמחת המזל" לסרט מצליח.

אמי טאן
Amy Tan
譚恩美
אמי טאן
אמי טאן
לידה 19 בפברואר 1952 (בת 67)
אוקלנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מחברת רומנים, מסאית, תסריטאית, סופרת ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של סן חוזה, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, Linfield College עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות חוג שמחת המזל, בתו של מרפא העצמות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • היכל התהילה של קליפורניה (2011)
  • הפרב האסייני/פאסיפי לספרות (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.amytan.net
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טאן נולדה באוקלנד שבקליפורניה למהגרים מסין, ג'ון ודייזי. כשהייתה בת ארבע עשרה נפטרו אביה ואחיה מגידולים סרטניים במוח. אמה, אחיה פיטר והיא עברו לגור במונטרה שבשווייץ זמן לא רב אחרי כן. בשנות נעוריה חוותה קונפליקטים תרבותיים רבים עם אמה. באחד המקרים עירבה אמה את המשטרה כדי ללכוד את מי שהיה החבר של טאן באותם ימים, והיה חשוד כסוחר סמים.

טאן השלימה תואר שני בבלשנות באוניברסיטת סן חוזה והחלה לעבוד כמרפאה בדיבור של ילדים.

דייזי, אמה של טאן הייתה עדת ראייה להתאבדותה של אמה. טאן סברה שסבתה, אמה והיא עצמה סבלו כולן מדיכאון. בשנת 1999 לקתה טאן במחלת ליים. את מאבקה במחלה תיעדה בספרה "היפוכו של גורל, אסופת הרהורים".

היא נשואה מאז 1974 ללואי דמאטאי. הם חיים בסן פרנסיסקו.

ספריה שתורגמו לעבריתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרב יודילוביץ', אמי טאן: "רציתי לקפוץ מהגג", על הספר "היפוכו של גורל", באתר ynet, 12 בפברואר 2001
    אורנה לב טוב, בין בדיון למציאות, באתר של "רשת 13", 6 במרץ 2006 (במקור, מאתר "nana10")
  2. ^ לילך וולך, שוטי שוטי תודעתי, באתר של "רשת 13", 12 באוקטובר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
  3. ^ עלית קרפגם כוכבת ספרותית כמו אמי טאן יכולה ליפול בפח, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2015