איניאס

דמות מיתולוגית
(הופנה מהדף אניאס)

אַינֵיאָסיוונית: Αινείας; בלטינית: Aeneas) הוא דמות אגדית, נמנה עם גיבורי מלחמת טרויה, אל למחצה, בנם של אנכיסס (אנ') ושל האלה ונוס, ואביה הקדמון של משפחת היוליים, משפחתו של יוליוס קיסר.

איניאס
Aeneas
אב אנכיסס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אפרודיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לביניה, קראוסה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אסקאניוס, אנתמונה, סילוויוס, אטיאס, אימיליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פדריקו ברוצ'י, "איניאס נמלט מטרויה", 1598
איניאס נושא את אנכיסס על גבו. כד יווני בסגנון הדמויות השחורות, 520–510 לפנה"ס לערך.

המיתוס

עריכה

כשכבשו היוונים את טרויה, רצה איניאס להישאר בעיר כדי לנקום בהלנה, אך אמו ביקשה שיימלט. בדרכם מתה אשתו קראוסה (אנ'), והוא המשיך עם אביו אנכיסס ובנו להפליג אל מולדת חדשה תוך כדי שהוא נושא את פסל האלה אתנה – הפלאדיום (אנ'). ונוס שכנעה את יופיטר להישבע לה שבנה ימלוך על איטליה, והובילה את איניאס אל המלכה דידו בקרתחדשת. בקרתאגו סיפר איניאס לראשונה את פרשת הסוס הטרויאני.

בהמשך שמע איניאס את הנבואה שעל פיה ימלוך באיטליה ובכל תבל, ובמצוות האל מרקוריוס עזב את קרתאגו והמשיך במסע. דידו המאוהבת זעמה על עזיבתו, והתאבדה בשריפה. במסעו ירד איניאס בהדרכת סיבילה לשאול, שם פגש את דידו, אשר נמלטה מפניו אל בעלה הראשון ושם פגש גם את אביו המת, שהראה לו את צאצאיו העתידים להיות מנהיגי רומא. לאחר נדודים רבים הגיע איניאס לאיטליה, והשתתף בקרבות קשים עם המתנגדים לכניסתו. איניאס נפצע בקרב, ונוס אמו נתנה לו צמח בעל סגולות מרפא. בסיום הפך איניאס ליצור פלאי על־אנושי, התגבר על אויביו, והיה לאביו של מייסד אלבה לונגה, ממנה באו רמוס ורומולוס, מייסדי רומא.

היצירות הספרותיות

עריכה

ההיסטוריון היווני הלאניקוס מלסבוס (המאה ה־5 לפנה"ס) כתב ביצירתו "טרואיקה" על נדודיו של איניאס לאחר נפילת טרויה.[1] אולם סיפור עלילותיו של איניאס מגולל בעיקר באפוס "אינאיס" (או "איניאדה") של המשורר הרומאי ורגיליוס (נכתבה בין השנים 29–19 לפסה"נ).

על פי עדויות ארכאולוגיות, המיתוס בדבר הקשר בין איניאס לרומא היה ידוע באטרוריה כבר בסוף המאה ה־6 לפנה"ס. ב"טרואיקה" מופיע האזכור המוקדם ביותר בספרות של הקשר בין איניאס לרומא. מיתוס זה נזכר מאוחר יותר אצל הסופרים הרומים: באפוס "המלחמה הפונית" של המשורר גנאיוס נאיוויוס (המאה ה־3 לפנה"ס), באפוס "האנאלים" (אנ') של המשורר קווינטוס אניוס (המאה ה־2 לפנה"ס), ובספר "ההתחלות" (אנ') של קאטו הזקן. המיתוס זכה לתפוצה רבה בזמן המלחמות הפוניות.[1]

סיפור חייו של איניאס מתואר גם בספרה של אורסולה לה גווין, "לאוויניה". בספר זה מוצג הסיפור מנקודת מבטה של אשתו.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • עדית המילטון, מיתולוגיה, מסדה, 1982, פרק טז. הרפתקאותיו של איניאס, עמ' 182–195.
  • אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, 2024, עמוד 16–45.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא איניאס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 רחל צלניק, רומא: אימפריאליזם ואימפריה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 105–106.