עדית המילטון
עדית המילטון (באנגלית: Edith Hamilton; 12 באוגוסט 1867, דרזדן, גרמניה – 31 במאי 1963, וושינגטון די. סי., ארצות הברית) הייתה מחנכת ומחברת אמריקנית.
 | |
| עדית המילטון בסביבות 1897 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1867 דרזדן, ממלכת סקסוניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1963 (בגיל 95) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
| מדינה |
גרמניה, ארצות הברית |
| לאום | אמריקני |
| עיסוק | חוקרת העת הקלאסית, מחברת, מחנכת |
| מקום לימודים |
מכללת ברין מאר, אוניברסיטת לייפציג |
| שפות היצירה |
גרמנית, אנגלית |
| נושאי כתיבה | יוון העתיקה, פילוסופיה יוונית, מיתולוגיה |
| פרסים והוקרה |
Gold Cross of the Order of Beneficence |
  | |
עיתון הניו יורק טיימס תיארה כחוקרת העת הקלאסית שנתנה ביטוי נהיר ומבריק לתור הזהב של החיים והמחשבה היווניים, בכוח ובפשטות סגנון כשל הומרוס עצמו.[1] ספרה "מיתולוגיה" (1942) עודו משמש כטקסט המבוא הראשוני לסיפורי המיתולוגיה הקלאסית, ברמת בית-ספר תיכון ואוניברסיטה ברחבי העולם דובר האנגלית. את יחסה לתרבות יוון העתיקה סיכמה המילטון בראיון בגיל 91, "ליוונים נחשפתי מוקדם, ובהם מצאתי תשובות. אנשיה הגדולים של יוון הפנו את כל פעולותיהם לנצחיותה של הנפש. אנחנו לא באמת נוהגים כמאמינים בנצחיות הנפש, ועל כן אנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים היום".[2]
ביוגרפיה עריכה
ילדות עריכה
עדית המילטון נולדה בדרזדן לגרטרודה פונד-המילטון (Gertrude Pond-Hamilton) ולמונטגומרי המילטון (Montgomery Hamilton). היא נולדה כשאימהּ ביקרה קרובים בגרמניה, וחזרה עימה לארצות הברית חודשיים לאחר הלידה. עדית הייתה הבכורה מבין ארבע בנות: אליס (Alice), נוֹרה (Norah) ומרגרט (Margaret). בשנת 1919 אליס המילטון (1869-1970) הייתה האישה הראשונה ששימשה כמרצה באוניברסיטת הרווארד. אביה, אדם משכיל וחוקר בשעות הפנאי, הוא שעורר בעדית את העניין בלימודים קלאסיים והדריכהּ בהם. כשהייתה עדית בת שבע, החל ללמדה לטינית, ואז צרפתית, גרמנית ויוונית.
בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 למדו עדית ואחותה אליס בבית-הספר הפרטי לבנות של מיס פורטר (Miss Porter's School) בקונטיקט. בהמשך עברה עדית למכללת ברין מאר בפנסילבניה, גם היא מכללה פרטית לנשים, ובשנת 1894 סיימה עדית את לימודיה כשהיא נושאת תואר ראשון ושני בלימודים קלאסיים.
לימודים בגרמניה עריכה
בשנת 1895 יצאה עדית לגרמניה במטרה להשלים את לימודיה לקראת תואר שלישי. התלוותה אליה אחותה אליס שקיבלה בשנת 1893 תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת מישיגן, וביקשה ללמוד מיקרוביולוגיה ופתולוגיה באירופה.
תחילה הגיעו האחיות לאוניברסיטת לייפציג, שם מצאו כמות נכבדה של נשים זרות במצב דומה. בתור נשים, הן יכלו להיכנס להרצאות, אך לא להשתתף באופן פעיל בדיונים. כשהאחיות למדו שנשים עדיין לא יכולות לזכות בתואר שלישי באוניברסיטת לייפציג, הן פנו לנסות את מזלן באוניברסיטת מינכן, הידועה כמרכז עולמי ללימודים קלאסיים. על רקע המתח בין קתולים לפרוטסטנטים במחלקת האוניברסיטה ללימודים קלאסיים, ובתמיכת דעת הקהל הפרוטסטנטי, הורשתה לבסוף עדית להשתתף בהרצאות, הגם בנסיבות מקשות.
קריירה עריכה
למרות דבקותה וכוונתה של המילטון להישאר באוניברסיטת מינכן ולזכות בתואר שלישי, תוכניותיה השתנו והוצע לה תפקיד מנהלת בית-הספר ברין מאר (אנ'), בית-ספר פרטי לבנות שהוקם בשנת 1885 בבולטימור. המילטון נענתה להצעה, ובשנת 1896 חזרה לארצות הברית ונשארה בתפקידה כמנהלת בית-הספר במשך 26 שנה. המילטון מעולם לא סיימה את תוארה השלישי.
לעת פרישה, עברה המילטון לניו יורק, שם כתבה ופרסמה מאמרים שונים על התיאטרון ביוון העתיקה. זה זמן-רב הייתה המילטון קלאסיציסטית הידועה ביותר, אולם רק בגיל 62 היא פרסמה את ספרה הראשון "הדרך היוונית" (The Greek Way, 1930), שנחל הצלחה מיידית. בספר זה נתנה לראשונה ביטוי לאמונתה ב"צחות הרגועה של המחשבה היוונית",[3] ובכך "שההוגים הגדולים של אתונה היו ללא-עוררין בשליטתם באמת ובנאורות".[4] גישתה למיתולוגיה היוונית הייתה אך ורק דרך הקלאסיקונים, מאחר שמעולם לא ביקרה ביוון ולא הייתה ארכאולוגית. בספרהּ ערכה המילטון השוואות אינפורמטיביות בין חיי היומיום ביוון העתיקה לבין החיים ביוון המודרנית. ספרהּ השני "הדרך הרומית" (The Roman Way, 1932) ערך השוואה מקבילה בין אורח החיים ברומא העתיקה לבין זה ברומא המודרנית. לאורך שלושת העשורים הבאים המשיכה המילטון לפרסם ספרים נוספים העוסקים בלימודי יוון הקלאסית.
הכרה עריכה
בשנת 1950 הוענק להמילטון תואר דוקטור ספרות לשם כבוד (Doctor of Letters) מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1957 היא נבחרה כחברה באקדמיה האמריקנית לאמנות ולספרות (American Academy of Arts and Letters).
בשנת 1957 הוזמנה המילטון בת התשעים ליוון. בטקס שנערך באודאון הרודס אטיקוס, העניק פאולוס, מלך יוון להמילטון את צלב הזהב של מסדר החסד (Order of Benefaction), ובכך נעשתה אזרחית כבוד של אתונה.
ספרים עריכה
- הדרך היוונית (The Greek Way, 1930)
- הדרך הרומית (The Roman Way, 1932)
- נביאי ישראל (The Prophets of Israel, 1936)
- שלושה מחזות יווניים (Three Greek Plays, 1937)
- מיתולוגיה (Mythology, 1942)
- תרגום לעברית: רמת גן, הוצאת מסדה, בתרגום אלה אמיתן, 1957. אחר כך בהוצאת מודן.
- תקופת שגשוגה של הספרות היוונית (The Great Age of Greek Literature, 1943)
- דוברים לאלוהים (Spokesmen for God, 1949)
- עדות לאמת: המשיח ומפרשיו (Witness to the Truth: Christ and His Interpreters, 1949)
- הד מיוון (Echo of Greece, 1957)
- [עורכת] הדיאלוגים לאפלטון, כולל האיגרות (Collected Dialogues of Plato, Including the Letters, 1961)
"מיתולוגיה" עריכה
מיתולוגיה: סיפורים אל-זמניים של אלים וגיבורים (Mythology: Timeless Tales of Gods and Heroes, 1942) הוא ספרהּ המפורסם והמשפיע ביותר של עדית המילטון. הוא מגולל את סיפורי המיתולוגיה של יוון ורומא בהישען על המקורות הקלאסיים. עם השנים נעשה ספר זה לאחד המפורסמים בתחומו, והוא משמש במקומות רבים כטקסט מבוא בבתי ספר ובאוניברסיטאות.
הספר מחולק לשישה חלקים. (1) האלים, בריאת העולם וגיבורי קדם; (2) אגדות על אהבה והרפתקה; (3) הגיבורים הגדולים לפני מלחמת טרויה; (4) גיבורי מלחמת טרויה; (5) המשפחות הגדולות במיתולוגיה; (6) האגדות הפחות חשובות. כמבוא לספר צירפה המילטון מסה קצרה שבה היא מסבירה את ייחודה ואת קסמה של המיתולוגיה הקלאסית לעומת מיתוסים אחרים. בין השאר מעמידה המילטון את ייחודה של המיתולוגיה הקלאסית על אנושיותם של האלים ושל העולם בכלל, על מציאותם של היצורים המיתולוגיים, על רגישות אסתטית הקשורה קשר עמוק עם היגיון וחוכמה, ועל דמותם העגולה של האלים. בנוסף לכך, מקדימה המילטון ומפרטת מיהם הסופרים הקלאסיים שעליהם נשען הספר, ולצד כל סופר - מאפייני סגנונו.
ייחודו של הספר, בניגוד לספרים מקבילים לו כגון ספרו של גוסטאב שוואב (1792-1850) בגרמנית או ספרו של אהרן שבתאי (נולד ב-1939) בעברית, הוא נאמנותה של המילטון לסגנון המקורי בו נשמרו סיפורי המיתולוגיה. במשפט הפתיחה לספר מצהירה המילטון על ההטרוגניות של מקורות המיתולוגיה: "שונים סיפוריהם זה מזה כ'סינדרלה' מ'המלך ליר'.[5] במקום לעשותם למקשה אחת, ובמקום לספרם מחדש כפרפרזה אישית (כפי שעשו שוואב ושבתאי), בחרה המילטון להעביר לקורא כל סיפור בסגנונו המקורי: אם בפשטות ובתמימות ואם בשנינות ובליטוש. המילטון אכן הפרידה ופירקה את הכתבים הקלאסיים על-פי נושאיהם וצירפה יחדיו כמה כתבים כדי להביא בפני הקורא סיפור מסוים בשלמותו, ואולם בראש כל קטע היא דאגה לציין את מקורותיה. באופן זה רוכש הקורא לא רק ידע על המיתולוגיה, אלא גם מושג על הסופרים הקלאסיים.
זהו ספרה היחיד של המילטון שתורגם לעברית. התרגום יצא לאור לראשונה בשנת 1957 בתרגום אלה אמיתן ובהוצאת מסדה. לאחר שהוצאת מסדה סגרה שעריה, החל הספר לצאת בהוצאת מודן. למהדורה העברית, בדומה למרבית המהדורות בעולם, מצורפים ציוריו של המאייר האמריקני סטיל סבג' (Steele Savage).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ New York Times, Obituary, 1 June 1963
- ^ שם. באנגלית:
"I came to the Greeks early, and I found answers in them. Greece's great men let all their acts turn on the immortality of the soul. We don't really act as if we believed in the soul's immortality and that's why we are where we are today".
- ^ שם. באנגלית: "the calm lucidity of the Greek mind"
- ^ שם. באנגלית: "that the great thinkers of Athens were unsurpassed in their mastery of truth and enlightenment"
- ^ עדית המילטון, מיתולוגיה (רמת גן: הוצאת מסדה, בתרגום אלה אמיתן, 1982), עמ' 5.