אניס פריחה
אניס אליאס פְרֵיחָה (בערבית: أنيس إلياس فريحة; 21 בספטמבר 1903 – 1993) היה סופר, עיתונאי וחוקר פולקלור לבנוני, בעל תוארי דוקטור במדע המדינה ובשפות שמיות ומרצה באוניברסיטה. הוא חקר שפות, ניבים, פתגמים, אפוסים ומיתוסים עתיקים. הוא שלט במספר שפות שמיות, כמו: סורית, ארמית, עברית עתיקה, כנענית ואוגריתית. נושאי המחקר שלו התמקדו בכמה היבטים של ההיסטוריה של לבנון, במורשת העממית, בדיאלקטים של האזורים השונים בלבנון, מנהגים, מסורות ופתגמים.
 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1903 לבנון, ראס אל-מתן |
|---|---|
| פטירה |
1993 (בגיל 89 בערך) לבנון, ביירות |
| שם לידה | أنيس فريحة |
| מקום לימודים | האוניברסיטה האמריקאית בביירות, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת טיבינגן |
  | |
חייו והשכלה
עריכההוא נולד ב-21 בספטמבר 1903 בראס אל-מתן (ער') בהר הלבנון, למשפחה נוצרית אורתודוקסית שהפכה לפרוטסטנטית.
פריחה למד במספר בתי ספר נוצרים זרים בלבנון ולאחר מכן למד באוניברסיטה האמריקאית של ביירות ולאחר שסיים תואר ראשון ב-1927, הוא עבר ללמוד באוניברסיטת שיקגו, שם קיבל תואר דוקטור במדעי המדינה. למד באוניברסיטת טיבינגן, גרמניה אצל המזרחן אנו ליטמן (אנ'):[1] שפה ארמית, שפה עברית, ארכאולוגיה ותולדות האמנות.[2]
בהמשך, הוא חזר ללמוד באוניברסיטת שיקגו וקיבל דוקטורט נוסף בשפות שמיות.
קריירה
עריכהפריחה הרצה באוניברסיטה האמריקאית של ביירות, אוניברסיטת פרנקפורט ובאוניברסיטת קליפורניה וכן היה פרופסור אורח במכון ללימודי המזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון.
הוא כתב וחיבר מאמרים ומחקרים רבים בעיתונות ובכתבי עת מקצועיים וחיבר כ-30 ספרים, על אודות היבטים שונים בתרבות הלבנונית, בהתמקדות על השפה המדוברת.
כתביו
עריכהאניס פריחה כתב ופרסם 30 ספרים וביניהם:[3]
- "הרצאות על ניבים, סגנונות ולימודם" (محاضرات في اللهجات والأساليب ودراستها), הוצאת אל-רסלה, 1955.[4]
- "דקדוק ערבי קל" (نحو عربية ميسّرة), 1955[5]
- "הכפר הלבנוני: ציוויליזציה על סף היעלמות" (القرية اللبنانية: حضارة في طريق الزوال), 1957.[6]
- "הומור אצל הערבים" (الفكاهة عند العرب), אוניברסיטת מישיגן, 1962.[7]
- "האפוסים של אוגרית" (ملاحم أوغاريت), 1980. תרגומים מהשפה האוגריתית. אניס פריחה סבר שזה ספרו החשוב ביותר אותו והצטער על כך שרק מעטים התעניינו בו.[3][8]
- "מילון שמות הערים והכפרים בלבנון" (معجم أسماء المدن والقرى اللبنانية – مكتبة لبنان), ספריית לבנון, 1972.[9]
- "מילון מילים בשפה המדוברת" (معجم الألفاظ العامية), ספריית לבנון, 1973.[10]
- "מילון פתגמים לבנוניים מודרניים" (معجم الامثال اللبنانية الحديثة).[11]
- "הבדיחה הלבנונית היא המשך של ציוויליזציה מתוקה" (النكتة اللبنانية تتمة لحضارة حلوة).[12]
- "שמע יא ראדא" (اسمع يا رضا), 1956 - קובץ סיפורים.
- "לפני שאשכח" (قبل أن أنسى), 1983. המשך הספר "שמע יא ראדא". סיפורה של משפחה לבנונית ענייה, שמתמודדת עם אסונות, ייסורים ומבקשת להתפרנס בגאווה, בסבלנות והכרת תודה.[13]
הערות שוליים
עריכה- ^ سليمان بختي, أنيس فريحة في الذكرى الـ 120 لولادته لا يزال صوته يُسمع في الكتب وفي سيرته كأستاذ “غير شكل”, Aleph Lam, 2023 (בערבית)
- ^ ThemeLooks, At the University of Tubingen, monthlymagazine.com, 8 יוני 2015 (באנגלית)
- ^ 1 2 جريدة البعث, archive.md, 2013-04-18
- ^ مكتبة لسان العرب اخر تحديث, محاضرات في اللهجات وأسلوب دراستها - أنيس فريحة ، pdf, مكتبة كنوز الكتب, 2023-10-08 (בערבית)
- ^ نحو عربية ميسرة - د. أنيس فريحة. (בarabic)
- ^ القرية اللبنانية: حضارة في طريق الزوال, Goodreads (באנגלית)
- ^ فريحة، انيس،, Anīs Furayḥah, الفكاهة عند العرب, مكتبة رأس بيروت،, 1962. (בערבית)
- ^ ملاحم وأساطير من أوغاريت, Goodreads (באנגלית)
- ^ הספרייה הלאומית: https://www.nli.org.il/ar/books/NNL_ALEPH990022942730205171/NLI
- ^ أنيس فريحة, معجم الألفاظ العامية في اللهجة اللبنانية, 1948
- ^ انيس فريحة, معجم الامثال اللبنانية الحديثة, مطبعة المساحة بالقاهرة, 2008. (בערבית)
- ^ Nwf.com: النكتة اللبنانية - تتمة لحضارة حلوة: أنيس فريحة: كتب, www.neelwafurat.com
- ^ Nwf.com: قبل أن أنسى: أنيس فريحة: كتب, www.neelwafurat.com