אוגריתית

ניב כנעני עתיק, שדובר ונכתב בעיר אוגרית

אוּגריתית היא ניב כנעני שדובר בעיר הנמל אוגרית ובסביבתה, בצפון מערב הלבנט. ניב זה קרוב לניב העברי (גם הוא כנעני), והספרות האוגריתית קרובה לספרות המקרא.

אוגריתית
מדינות אוגרית
דוברים נכחדה
כתב אלפבית אוגריתי
משפחה

אפרו אסיאתית
  שמית
    שמית תיכונה
      שמית צפון-מערבית
        כנענית

          אוגריתית
קוד ISO 639-2 uga עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד ISO 639-3 uga עריכת הנתון בוויקינתונים
ראו גם שפהכתברשימת שפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכתב באוגריתית

שיוך עריכה

במחקר הבלשני נתונה מחלוקת בשאלה האם יש לסווג את האוגריתית כשפה כנענית. משה דוד קאסוטו סיווג את השפה כ”ענף הגזע הכנעני [...] דיאלקט כנעני צפוני”, שההבדל בינו לבין דיאלקטים אחרים הוא בעיקר בשלב ההתפתחותי; אל ה"גזע הכנעני" שייכת גם העברית.[1] חוקרים רבים הסכימו עם קביעה זאת.[2][3][4][5][6][7] מנגד, חוקרים אחרים ציינו כמה הבדלים משמעותיים בין האוגריתית לבין שפות כנעניות כגון פיניקית, עברית, ומואבית: למשל, המעתק מתנועת ā ל-ō, הקיים בעברית ובפיניקית, ומשתקף בכנעניזמים שבאגרות אל-עמארנה, לא חל באוגריתית. תחילית הגרימה š באוגריתית במקום h או y בשפות כנעניות, מעתקי העיצורים, השונים משפות כנעניות והבדלים נוספים בתצורה ובתחביר.[8][9] כורש גורדון כתב ששאלת השיוך העיקרית היא האם האוגריתית היא כנענית או לא, ומאחר שרוב החוקרים מגדירי את הכנענית לפי הניבים שהם מכלילים בה, התשובה לשאלה היא שרירותית.[10] הבחנה בין האוגריתית ושאר הלשונות הכנעניות לבין ניב העברי נובעת, על פי רוב, ממניעים רגשיים יהודיים־נוצריים ולא ממניעים בלשניים דווקא.[2] המסורת נוטה לראות בניב הכנעני של בני ישראל ה"כשרים" והחד־אליים – עברית, ואילו בניבים שבפי העכו"ם – לא עברית, שפה נפרדת.[11] הכינוי "עברית" ללשון המקרא הוא סר עת, והוא מופיע לראשונה רק במבוא לתרגום היווני לבן סירא, בשנת 132 לפנה"ס.[12] הזיהוי של האוגריתית כשפה כנענית מבוסס בדרך כלל בעיקר על הדת והתרבות המשתקפות בשירת אוגרית. הדת והתרבות של אוגרית דומות לאלו של הכנענית כפי שאנו מכירים אותה מהמקרא ומהארכאולוגיה. אולם ישנן ראיות כי גם מבחינה זו, האוגריתיים ראו את עצמם כנבדלים תרבותית מהכנענים, ו-"כנעני" מופיע במסמך אוגריתי לצד "מצרי". בהתייחסות לאדם זר. חלק מהמזהים את האוגריתית ככנענית או אפילו כ-"ניב של עברית", פעלו ממניעים אידיאולוגייםניאו כנעניים.[13] כמו כן, יש דמיון רב מבחינה ספרותית, בין השירה האוגריתית לשירה המקראית, אבל אין זה מצביע בהכרח על קרבה לשונית.

הכתב עריכה

  ערך מורחב – אלפבית אוגריתי
 
לוח ובו האלף-בית האוגריתי. הצילום עבר היפוך על מנת להציג את הכתב מימין לשמאל כפי שמופיע במעט מקומות
 
אותיות האלף-בית האוגריתי (מכיל בטעות "כֿ" במקום חֿ ו"גֿ" במקום עֿ)

האוגריתית השתמשה בסוג מיוחד של כתב יתדותהאלפבית האוגריתי – שהוא איננו הברתי אלא עיצורי, למעט שלוש אותיות נפרדות המציינות את העיצור א' עם התנועות a,‏ i ו־u; באלפבית 30 אותיות, והוא מבוסס בחלקו על הכתב הכנעני־פיניקי.[14]

תוכן הכתבים באוגריתית עריכה

 
שורה מהיצירה הולדת שחר ושלם: "טבחֿ [גד] בחלב" (="בשלו גדי בחלב") ובהמשך: "אננח בחֿמאת". מקובל לפרש זאת כאזכור למנהג כנעני קדום של בישול גדי בחלב, מקורו של האיסור המקראי על בשר בחלב
  ערכים מורחבים – כתבי אוגרית, שירה אוגריתית

את רוב המסמכים בשפה זו אנו מוצאים בלוחות שנמצאו בעיר אוגרית, ובהם סיפורי מיתולוגיה שיריים־עלילתיים ("עלילות בעל וענת", "עלילת אקהת", "עלילת כרת" ועוד), כתבים משפטיים, דתיים, כתבים רבים מנהליים ועוד. חפצים מעטים כתובים אוגריתית נמצאו מחוץ לאוגרית, כמו להב עם כיתוב אוגריתי שנמצא בנחל תבור.[15]

סגנון עריכה

כתבי אוגרית משקפים את הלשון האוגריתית בטווח ארוך יותר מ־200 השנים בהם נכתבו: בעוד הכתבים המאוחרים ביותר, שנכתבו ממש לפני חורבן אוגרית במשבר תקופת הברונזה המאוחרת (כמה מהם נכתבו כה קרוב לחורבן, שכותביהם הספיקו להניחם בכבשן אך בשל החורבן לא הספיקו לחמם אותם), משקפים את לשון היום־יום, חלק מהטקסטים העתיקים ביותר משקפים שלבים קדומים יותר של השפה, שכן הם נמסרו בעל פה כמה דורות לפני שהועלו על הכתב.[16]

הטקסטים השיריים הם הטקסטים הארוכים ביותר ששרדו מכתבי אוגרית. לשונם פואטית, ונוצרה במאות שנים של מסורות בעל־פה; היא מבוססת על הניב השירי הכנעני הרחב יותר, עליו התבססה גם הלשון הפואטית העברית הקדומה, החולקת עם הלשון הפואטית האוגריתית מאפיינים רבים.[16]

הלשון הפרוזאית במסמכים המלכותיים ובמכתבים בין בני מלוכה ופקידים בכירים קרובה מאוד לטקסטים הספרותיים (אך קיימים הבדלים, בעיקר בשימוש בזמני הפועל), והם ניחנים בסגנון מעודן ובכתיב מדויק.[16] כמה טקסטים לא פורמליים, שנכתבו על־ידי בעלי השכלה לקויה או זרים, חושפים מאפיינים בלשון המדוברת שלא משתקפים באורתוגרפיה הסטנדרטית.[17]

שחזור השפה והגייתה עריכה

אמנם אין תיעוד פונטי לאוגריתית, אך ניתן לשחזר את הגיית רוב מילותיה על בסיס שפות שמיות אחרות המבוססות על מערכות פונולוגיות דומות, כגון עברית מקראית וסורית (שהגייתן נשמרה במסורת מימי קדם), וערבית.[18] רוב הטקסטים האוגריתיים נכתבו באלפבית עיצורי כמעט לגמרי (למעט אחדים שנכתבו בכתב יתדות אכדי הברתי) שמשתמש בתנועות בחוסר עקביות, אך ניתן לשחזר את הגיית התנועות די בבטחה באמצעות שימוש ביקורתי בחומר האוגריתי וההשוואה ללשונות אחרות.[18]

קרבה לעברית עריכה

על פי משה דוד קאסוטו "הלשון האוגריתית היא אחת הלשונות השמיות הקרובות ביותר ללשון העברית, והספרות האוגריתית קרובה מאוד בצורתה לספרותו של עם ישראל".[19]

את הקרבה לעברית אפשר להדגים בצירופים הבאים הלקוחים מהשירה האוגריתית: "כנפ נשרם" (=כנפי נשרים), "שליט ד שבעת ראשם" (=שליט בעל שבעה ראשים), "מלך אב שנם" (=מלך אבי שנים), "קרב אפק תהמתם" (=בקרב אפיקי תהומות), "ותען רבת אתֿרת ים" (=ותען הרבה=הגבירה אשרת-ים), "תצמת אדמ צאת שפש" (=תצמית אדם מצאת השמש), "דנ אלמנת יתֿפט תֿפט יתם" (=דן אלמנות ישפוט משפט יתום), "אל יתֿב במרזחה" (=אל יושב במרזחו), "יתן כס בדה" (=יתן כוס בידו), "שת בעפרת דדים" (=שיתי בעפר אהבה), "טל שממ שמנ ארצ" (=טל שמים שמני ארץ), "אשהלכ שבתכ דממ" (=להוליך שיבתו בדם), "רכב ערפת" (=רוכב ערבות [במובן עננים]), "בנ קדש" (=בני קדוש), "מסדת ארצ" (=מוסדות ארץ).

בשירה האוגריתית קיים דמיון רב בסגנון השירה ובמשקלה לשירה הקיימת בתנ"ך. השוואה בין קטע מהעלילה לבין קטע מספר משלי תמחיש דמיון זה.

בשירה האוגריתית בספר משלי
שני זבחים שנא בעל,
ושלשה רוכב ערבות:

זבח בושת,
זבח מדון,
וזבח מדמנת אמהות.

שלשה המה נפלאו ממני,
וארבע[ה] לא ידעתים:


דרך הנשר בשמים,
דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים
ודרך גבר בעלמה

לוח KTU.1.4.III משלי, ל', י"חי"ט

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוגריתית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 10 (ראו גם בעמ' 20)
  2. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 11
  3. ^ ח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק (ע"י ועד הלשון העברית), תרצ"ו, עמ' 14
  4. ^ W. F. Albright, Recent Progress in North-Canaanite Research, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1938, עמ' 18–24 doi: 10.2307/1354818
  5. ^ Mitchell Dahood, Psalms I, Doubleday & Company, 1965, עמ' XVI, XVIII; Mitchell Dahood, Psalms II, Doubleday & Company, 1968, עמ' XV ff.
  6. ^ Zellig S. Harris, Development of the Canaanite Dialects, American Oriental Society, 1939, עמ' 18
  7. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' כ"ו
  8. ^ John Screnock with Vladimir Olivero, A GRAMMAR OF UGARITIC, 2022, עמ' 10-11
  9. ^ Daniel Sivan, A GRAMMAR OF THE UGARITIC LANGUAGE, 2001 (מהדורה שניה), עמ' 2-4
  10. ^ Cyrus H. Gordon (1965). Ugaritic Textbook: Grammar, Texts in Transliteration, Cuneiform Selections, Glossary, Indices ("UT"). Pontifical Biblical Institute. p. 144.
  11. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 11–12
  12. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 12
  13. ^ רוח-מדבר שפירא, מריאנה, ואשד, אלי. הכנענים והנאו-פגנים בכנען
  14. ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 13, 22–24
  15. ^ ”לצלבעל בן פלצבעל“, כתובת על להב סכין, באתר www.imj.org.il, ‏2022-01-25
  16. ^ 1 2 3 Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 15
  17. ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 15, 35
  18. ^ 1 2 Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 28
  19. ^ משה דוד קאסוטו, פתיחה, האלה ענת