אפיטסיו פסואה

אפיטסיו לינדולפו דה סילבה פסואה (בפורטוגזית: Epitácio Lindolfo da Silva Pessoa; ‏23 במאי 1865 - 13 בפברואר 1942) היה משפטן ופוליטיקאי ברזילאי, אשר כהן כנשיא ברזיל בין השנים 1919 ו-1922. שלטונו סימן את תחילת סופה של הרפובליקה הישנה בברזיל, תהליך שהסתיים עם מהפכת 1930.

אפיטסיו פסואה
Epitácio Pessoa

לידה	23 במאי 1865 אומבוזיירו, פאראיבה
פטירה	13 בפברואר 1942 (בגיל 76) פטרופוליס, ברזיל
מדינה	ברזיל
השכלה	הפקולטה למשפטים של רסיפה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס
נשיא ברזיל ה־11 28 ביולי 1919 – 15 בנובמבר 1922 (3 שנים) → דלפים מוריירה ארתור ברנרדס ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים המסדר העליון של ישו עיטור מסדר העיט הלבן של פולין הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי המסדר המלכותי של השרפים
חתימה

לפני הנשיאות

פסואה התייתם בגיל 7 (הוריו מתו מאבעבועות שחורות), ולמרות הילדות בעוני, נתמך על ידי המשפחה והשיג תואר עורך דין מהפקולטה למשפטים של רסיפה. הוא עבד כמורה ועבר לריו דה ז'ניירו. נכנס לפוליטיקה בעזרת קרוב משפחתו ז'ואאו פסואה, פוליטיקאי בעל שיעור קומה, ומילא מספר תפקידים חשובים. נבחר לקונגרס הלאומי של ברזיל ב-1890 וכיהן כשר המשפטים בממשלת קמפוס סאלס (1898–1902). ב-1902 מונה לשר בית המשפט העליון בממשלתו של רודריגס אלווס.

בשנת 1919 מונה על ידי הנשיא ונססלאו בראז כנציג במשלחת ברזיל לועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בזמן שאפיטסיו פסואה שהה בפריז, מת הנשיא הנבחר רודריגס אלווס לפני שהושבע ועלה לשילטן במקומו באופן זמני סגנו, דלפים מוריירה. באותה תקופה, חוקת ברזיל לא איפשרה לסגן הנשיא לרשת את תפקיד הנשיא לפני שמלאו לו שנתיים בשלטון. על כן, נקבע מיד מועד לבחירות מחודשות. ראשי האוליגרכיות הברזילאיות החליטו לקדם את מועמדותו של פסואה והוא נבחר בלי שנכח בבחירות. עם חזרתו של פסואה לברזיל, הועבר לו תפקיד הנשיא מידי דלפים מוריירה ב-28 ביולי 1919.

תקופת הנשיאות

עשייה

עם תום מלחמת העולם הראשונה, דאג פסואה לאינטרסים של יצרני הקפה הברזילאים והצליח לשמר את מחיר הקפה ברמות כדאיות באירופה. לשם כך היה צריך גם לקחת הלוואה כדי להחזיק חלק מתוצר הקפה בנמלי ברזיל. עם ההבנה שהצלחת מסחר הקפה הייתה רעועה, ביקש פסואה לחזק את הכלכלה עם מדיניות פיננסית מחמירה. אולם, התלות בתמיכה הפוליטית של מושלי המדינות הקשה על פסואה להתמיד במדיניות.

פסואה בנה אלפי קילומטרים של מסילות ברזל בדרום ברזיל ובאזור צפון המזרח העני. אזור זה גם סובל מבצורת קשה ולכן בנה פסואה מאות בארות, אך העשייה באזור הייתה מעטה מדי ולא תרמה הרבה להורדת המצוקה והעוני (הקיימים עד היום) באזור. בקדנציה שלו גם ייסד את אוניברסיטת ריו דה ז'ניירו, השנייה בברזיל.

בשנת 1922 ציין מאה שנים לעצמאות ברזיל באירוע חגיגי שכלל גם אורחים מכובדים מחוץ לארץ. פסואה גם ביטל את צו הגירוש של משפחת המלוכה (בזמן הקמת הרפובליקה ב-1889), אשר איפשר את חזרתם לברזיל של הנסיכה איזבל ובעלה (אולם שניהם מתו לפני שהספיקו לחזור).

תהליכים חברתיים

מספר תהליכים חברתיים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אפיטסיו פסואה (במיוחד בשנה האחרונה, 1922) החלו לערער את היסודות הפוליטיים בברזיל דאז.

תהליך אחד היה ייבואם לברזיל של הרעיונות הליברליים של תנועת המודרניזם האירופאית. בשנת 1922 נערך "שבוע האומנות המודרנית" בסאו פאולו, אירוע שקיבץ מספר רב של אינטלקטואלים ואומנים ברזילאיים ועורר שיח חברתי על זהותה של ברזיל והמודרניזציה שלה. שיח זה הווה ניגוד ברור לפוליטיקת הקפה בחלב הקיימת באותה תקופה, פוליטיקה שהייתה שמרנית, אליטיסטית ואשר העדיפה מגזרים מסוימים בחברה על פני כלל האוכלוסייה.

תהליך שני היה עלייתו של הקומוניזם. חדשות על תוצאות המהפכה הבולשביקית ברוסיה עודדו הפועלים הברזילאיים להתאגד ולדרוש שיפור בתנאי העסקתם. תגובות שמרניות של השלטון כנגד תהליך זה הביאו לייסוד בשנת 1922 של המפלגה הקומוניסטית הברזילאית.

מרד הקצינים הזוטרים המוכר גם כ"מרד ה-18 מהמבצר".

התהליך השלישי היה התמרדותם של הקצינים הזוטרים בצבא כנגד הדיקטטורה בפועל של פוליטיקת הקפה בחלב, שהתאפשרה בזכות ההצבעה הלא חשאית בבחירות לנשיאות. אף על פי שבחירות אילו היו דמוקרטיות, בעלי האחוזות הגדולות באזורים הכפריים במדינות סאו פאולו ומינאס ז'ראיס כפו על כל עובדיהם להצביע במועמד הרשמי מטעמם. בכך הבטיחו האוליגרכיות של שתי מדינות אלו שליטה בפוליטיקה הברזילאית.

בחירות 1922 ו"מרד ה-18 מהמבצר"

הבחירות של שנת 1922 היו סוערות, בעיקר מפני שהאוליגרכיות הברזילאיות היו חלוקות בתמיכתן במועמד. מדינות מינאס ז'ראיס וסאו פאולו הסכימו על המועמד ארתור ברנרדס, בזמן שריו דה ז'ניירו, ריו גראנדה דו סול, באהיה ופרנמבוקו תמכו בנילו פסניה. פורסמו בעיתון מכתבים מיוחסים לארתור ברנרדס, עם התקפות אישיות על הנשיא לשעבר ארמס דה פונסקה, אשר עוררו בקורת קשה נגד המועמד. אולם הצליח ברנרדס להוכיח כי המכתבים היו מזויפים.

לבסוף ניצח ברנרדס בבחירות במרץ 1922.

ב-5 ביולי 1922, חברו קצינים זוטרים ב"מבצר קופקבנה", שבשכונת קופקבנה בבירה (ריו דה ז'ניירו), קשר עם המפלגה הקומוניסטית, וארגנו צעדת מחאה שמטרתה הייתה להפיל את אפיטסיו פסואה מהשלטון. הם רצו למנוע את הכתרתו בנובמבר של הנשיא הנבחר ארתור ברנרדס. ברגע האחרון, רוב הקצינים התחרטו, ורק 17 (ועוד אזרח) החלו לצעוד מהמבצר לכוון ארמון הנשיא. כוחות הביטחון הנאמנים לשלטון הרגו שישה עשר מהם ושמו קץ למרידה. שרדו (למרות שנורו) סיקיירה קמפוס (שעל שמו קרוי היום הרחוב בו נורה) ואדוארדו גומס (שנהיה שנים מאוחר יותר מועמד לנשיאות).

לאחר הנשיאות

שלטונו של אפיטסיו פסואה הסתיים כמתוכנן ב-15 בנובמבר 1922. בשנת 1924 הוא מונה לשופט בבית הדין הקבוע של חבר הלאומים.

עם השנים חלה במחלת פרקינסון ועזב את החיים בפוליטיים אחרי מהפכת 1930. פסואה מת ב-13 בפברואר 1942, בגיל 77, בחווה בקרבת העיירה פטרופוליס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אפיטסיו פסואה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר www.historiabrasileira.com (בפורטוגזית)
• שלטון אפיטסיו פסואה באתר www.mundoeducacao.com.br (בפורטוגזית)