נשיא ברזיל
נשיא ברזיל, ובשמו הרשמי: נשיא הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל, הוא ראש המדינה, וגם ראש הרשות המבצעת בברזיל. הוא גם המפקד העליון של כוחותיה המזוינים של ברזיל.
רשמית, מ-31 באוגוסט 2016 מכהן מישל טמר כנשיא, אם כי הוא מכהן כנשיא בפועל כבר מה-12 במאי 2016.
כרפובליקה נשיאותית מעניקה ברזיל סמכויות נרחבות לנשיאה. הוא שולט בממשלה, מייצג את המדינה כלפי חוץ, ממנה את ממשלתו ואת שופטי בית המשפט העליון. לנשיא גם השפעה רבה על הרשות המחוקקת. בידו להציע חוקים לקונגרס, וכן להורות בעצמו על קבלת חוקים, כהוראת שעה (Medidas Provisórias), עד שהקונגרס יצביע על קבלתו של החוק לצמיתות.
על פי החוקה הברזילאית מ-1988, הנשיא חייב להיות אזרח ברזיל שנולד בברזיל, בן 35 שנים לפחות, תושב ברזיל, להיות אחד מרשימת האלקטורים הרשומים באחת המפלגות הפוליטיות בברזיל.
כיום אורכה של כהונת הנשיא ארבע שנים, וביכולתו להיבחר לתקופת כהונה נוספת בת ארבע שנים, וזאת לאחר שהחוקה תוקנה בשנת 1997 על מנת לאפשר לנשיא פרננדו אנריקה קרדוזו להיבחר מחדש.
משכנו הרשמי של הנשיא הוא פאלאסיו דה אלבורדה (ארמון השחר), בברזיליה ומשרדו הרשמי של הנשיא הוא פלאסיו דו פלנלטו (ארמון המישור), במרכז העיר ברזיליה. שני הבניינים עוצבו על ידי הארכיטקט, אוסקר נימייר. ארמון המישור פונה לכיכר "שלושת הכוחות" בה מצויים גם בניין בית המשפט העליון ("היכל הצדק") ובניין הקונגרס הלאומי של ברזיל.
תוכן עניינים
היסטוריהעריכה
נשיאה הראשון של ברזיל היה המרשל דאודורו דה פונסקה, שקיבל את תפקידו בהפיכה צבאית כנגד פדרו השני. מאז הפיכה זו היו בברזיל שינויים חוקתיים רבים, והמדינה קיבלה שש[דרוש מקור] חוקות, ועברה דרך שני עידנים של משטרים דיקטטוריים, ומספר תקופות של משטר דמוקרטי. רוב הזמן נותר תפקיד הנשיא התפקיד המרכזי בפוליטיקה הברזילאית. לפרק זמן קצר, בין 1962 ל-1963 כיהן לצד הנשיא ראש ממשלה בעל סמכויות רחבות. הסדר זה כשל לאחר שתוך שנה החליף הנשיא ז'ואאו גולאר שלושה ראשי ממשלה, ולבסוף בוטל ההסדר במשאל עם.
ציר זמןעריכה
- החוקה הברזילאית מ-1891 קבעה תקופת כהונה של ארבע שנים ללא יכולת לבחירה מחדש.
- החוקה הברזילאית מ-1934 קבעה תקופת כהונה של ארבע שנים ללא יכולת לבחירה מחדש.
- החוקה הברזילאית מ-1946 קבעה תקופת כהונה של חמש שנים ולא אפשרה לנשיא להיבחר מחדש.
נשיאי ברזילעריכה
הנשיא הנוכחי של ברזיל הוא מישל טמר, שמכהן בתפקיד מ-2016.
הרפובליקה הראשונה (1889–1930)עריכה
- ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: הרפובליקה הישנה (1889–1930)
הרפובליקה הראשונה נוסדה ב-1890 והונהגה על ידי דאודורו דה פונסקה, שהדיח את פדרו השני קיסר ברזיל. בנוסף, פונסקה הקים ממשלה זמנית. שנתיים מאוחר יותר, ב-1891, חוקת ברזיל נכתבה על בסיס החוקה של הרפובליקה של ארצות הברית, ואף שם הרפובליקה ניתן לה על שם ארצות הברית (הרפובליקה של ארצות הברית של ברזיל). דאודורו נבחר להיות הנשיא על ידי הפרלמנט באותו השנה, אולם התפטר כעבור 10 חודשים בלבד. במקומו נכנס לתפקיד פלוריאנו פיישוטו. אחריו נבחר בבחירות ציבוריות בפעם הראשונה בברזיל, פרודנטה דה מוראיס בארוס.
אף על פי שברזיל הייתה תאורטית דמוקרטיה חוקתית, הרפובליקה הישנה נשלטה בידי אוליגרכיות מקומיות, ובלט בה הכוח של המדינות סאו פאולו ומינאס ז'ראיס, שהתחלף לסירוגין. ההצבעות באזורים הכפריים נשלטה לרוב על ידי בעלי אדמות מקומיים, ולפחות מ-6 אחוזים באוכלוסייה הייתה זכות הצבעה.
ב-1930, עת ברזיל הייתה נתונה במשבר כלכלי בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בנוסף, מהפכה פרצה במדינה ותקופת הרפובליקה הראשונה נסתיימה. הנשיא, וושינגטון לואיס, שנתמך על ידי האוליגרכים של הקפה מסאו פאולו, שבר את שלטונם של סאו פאולו (מדינה) ומינאס ז'ראיס ותמך במועמד מסאו פאולו, ז'וליו פרסטס. פרסאס ניצח בבחירות, אך וושינגטון לואיס (הנשיא) הודח כשלושה שבועות לפני סוף הקדנציה שלו, וכך פרסטס מעולם לא הושבע לנשיאות.
# | הנשיא | תחילת כהונה | סיום כהונה | סגני נשיא | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | גנרל דאודורו דה פונסקה | 15 בנובמבר 1889 | 23 בנובמבר 1891 | פלוריאנו פיישוטו | הוביל את הקמת הרפובליקה. | |
2 | גנרל פלוריאנו פיישוטו | 23 בנובמבר 1891 | 15 בנובמבר 1894 | לא היה | נכנס לתפקיד לאחר התפטרותו של דאודורו. | |
3 | פרודנטה דה מוראיס | 15 בנובמבר 1894 | 15 בנובמבר 1898 | מנואל ויטורינו | הנשיא הנבחר הראשון (בבחירות ציבוריות). | |
4 | קמפוס סאלס | 15 בנובמבר 1898 | 15 בנובמבר 1902 | רוסה אי סילבה | התמודד עם בעיות כלכליות באמצעות הלוואה שנלקחה ממשפחת רוטשילד | |
5 | רודריגס אלווס | 15 בנובמבר 1902 | 15 בנובמבר 1906 | סילביאנו ברנדאו אפונסו פנה |
כהונה ראשונה. | |
6 | אפונסו פנה | 15 בנובמבר 1906 | 14 ביוני 1909 | נילו פסניה | נפטר במהלך הקדנציה. | |
7 | נילו פסניה | 14 ביוני 1909 | 15 בנובמבר 1910 | לא היה | נכנס לתפקיד אחרי מותו של אפונסו פנה. | |
8 | גנרל ארמס דה פונסקה | 15 בנובמבר 1910 | 15 בנובמבר 1914 | ונססלאו בראז | התמודד עם קשיים שנבעו מעודף ייצור הקפה. | |
9 | ונססלאו בראז | 15 בנובמבר 1914 | 15 בנובמבר 1918 | אורבנו סנטוס | הוביל את ברזיל במהלך מלחמת העולם הראשונה | |
10 | רודריגס אלווס | לא כיהן | לא כיהן | דלפים מוריירה | נפטר לפני שנכנס לתפקיד. | |
11 | דלפים מוריירה | 15 בנובמבר 1918 | 28 ביולי 1919 | לא היה | נכנס לתפקיד אחרי מותו של רודריגס אלבס. | |
12 | אפיטסיו פסואה | 28 ביולי 1919 | 15 בנובמבר 1922 | דלפים מוריירה בואנו דה פייבה |
ניהל בפאר רב את חגיגות המאה לעצמאות ברזיל, התמודד עם מרד צבאי. | |
13 | ארתור ברנרדס | 15 בנובמבר 1922 | 15 בנובמבר 1926 | אסטסיו קוימברה | ||
14 | וושינגטון לואיס | 15 בנובמבר 1926 | 24 באוקטובר 1930 | מלו ויאנה | הודח בהפיכה צבאית כ-3 שבועות לפני סיום הקדנציה. | |
15 | ז'וליו פרסטס | לא כיהן | לא כיהן | ויטאל סוארס | נבחר לנשיא, אך הודח כחלק ממהפכת 1930 לפני כניסה לתפקיד. |
עידן ורגאס (1930–1945)עריכה
# | הנשיא | תחילת כהונה | סיום כהונה | סגני נשיא | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
גנרל אוגוסטו פרגוזו | 24 באוקטובר 1930 | 3 בנובמבר 1930 | לא היה | המשטר הצבאי לאחר מהפכת 1930. | ||
מנה ברטו | ||||||
איזאיאס דה נורוניה | ||||||
16 | ז'טוליו ורגאס | 3 בנובמבר 1930 | 29 באוקטובר 1945 | התפקיד בוטל ב-1934 | נשיא הממשלה הזמנית בין 1930 ל-1934, נשיא שנבחר על ידי הפרלמנט בין 1934 ו-1937, דיקטטור המדינה החדשה בין 1937 ל-1945. | |
17 | ז'וזה ליניארס | 29 באוקטובר 1945 | 31 בינואר 1946 | לא היה | היה נשיא בית המשפט הפדרלי בברזיל, ומתוקף כך הוכרז כנשיאה של ממשלה זמנית, בעקבות התפטרותו של ורגאס. |
הרפובליקה השנייה (1945–1964)עריכה
וארגס התפטר בעקבות מספר גורמים ב-1945. אף על פי כן, יש לציין כי וארגס כיהן בקדנציה נוספת, והשפעתו על הפוליטיקה הברזילאית ניכרה עד סוף תקופת הרפובליקה השנייה. בתקופה זו, שלטו 3 מפלגות עיקריות בפוליטיקה הלאומית. שתיים מהן היו תומכות של ורגאס, ואחת מתנגדת לו.
תקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות בולט. ורגאס התאבד ב-1954 במהלך משבר שאיים על ממשלתו. אחריו שלטו מספר נשיאים, כאשר לכל אחד מהם תקופת כהונה קצרה מאוד. ב-1961 נבחר ז'אניו קאדרוס לנשיא, ופרש כשבעה חודשים לאחר מכן. באותה תקופה, הבחירות לנשיאות ולסגנות הנשיאות היו נפרדות. סגן הנשיא של קאדרוס היה יריב פוליטי שלו, פוליטיקאי מהשמאל, ז'ואאו גולאר. משבר בין השניים, הוביל לצמצום הסמכויות של סגן הנשיא. משאל עם ב-1963 השיבה את הנשיאות על כנה, וב-1964 הפיכה צבאית הדיחה את גולאר, ועידן הדיקטטורה הצבאית בברזיל החל.
# | הנשיא | תחילת כהונה | סיום כהונה | סגני נשיא | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
18 | גנרל גספר דוטרה | 31 בינואר 1946 | 31 בינואר 1951 | נראו דה אוליביירה | קיבל חוקה דמוקרטית, הכיר במדינת ישראל. | |
19 | ז'טוליו ורגאס | 31 בינואר 1951 | 24 באוגוסט 1954 | קפה פיליו | נבחר באופן דמוקרטי. התמודד עם קשיים כלכליים ועם אופוזיציה שנתמכה על ידי הצבא. התאבד במהלך כהונתו. | |
20 | קפה פיליו | 24 באוגוסט 1954 | 9 בנובמבר 1955 | לא היה | התמנה לאחר מותו של ורגאס. התפטר בעקבות בעיות בריאותיות, ולאחר שלא יכל להתמודד כנגד האופוזיציה והצבא. | |
21 | קרלוס לוז | 9 בנובמבר 1955 | 11 בנובמבר 1955 | לא היה | מונה בעקבות התפטרותו של פיליו. הודח לאחר שנחשד כי אין בכוונתו לוותר על התפקיד לנשיא קוביצ'ק שנבחר בבחירות דמוקרטיות. | |
22 | נראו דה אוליביירה | 11 בנובמבר 1955 | 31 בינואר 1956 | לא היה | נשיא הסנאט. שימש לתקופת ביניים בין הדחתו של לוז ובין כניסתו לתפקיד של קוביצ'ק. | |
23 | ז'וסלינו קוביצ'ק | 31 בינואר 1956 | 31 בינואר 1961 | ז'ואאו גולאר | העביר את בירת המדינה מריו דה ז'אנירו לברזיליה | |
24 | ז'אניו קואדרוס | 31 בינואר 1961 | 25 באוגוסט 1961 | ז'ואאו גולאר | התפטר לאחר שבעה חודשי כהונה. | |
25 | פסקואל רניירי מזילי | 25 באוגוסט 1961 | 7 בספטמבר 1961 | לא היה | נשיא הסנאט, ונשיא זמני לפני מינוי גולאר. | |
26 | ז'ואאו גולאר | 7 בספטמבר 1961 | 1 באפריל 1964 | לא היה | לאחר התפטרותו של קאדרוס, הוא מונה לנשיא עם כוחות מוגבלים בשיטה פרלמנטרית. משאל עם ב-1963 החזיר את הנשיאות למצב הקודם, אולם גולאר הודח בשל הפיכה צבאית. |
הדיקטטורה הצבאית (1964–1985)עריכה
- ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: דיקטטורה צבאית (1964–1985)
# | הנשיא | תחילת כהונה | סיום כהונה | סגני נשיא | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
27 | פסקואל רניירי מזילי | 2 באפריל 1964 | 15 באפריל 1964 | לא היה | נשיא זמני לאחר הפיכה צבאית. | |
28 | גנרל קסטלו ברנקו | 15 באפריל 1964 | 15 במרץ 1967 | ז'וזה מריה אלקמין | הדיקטטור הצבאי הראשון. | |
29 | גנרל קוסטה אה סילבה | 15 במרץ 1967 | 31 באוגוסט 1969 | פדרו אליישו | דיקטטור צבאי, עזב את התפקיד לאחר אירוע מוחי. | |
גנרל אאורליו לירא | 31 באוגוסט 1969 | 30 באוקטובר 1969 | לא היה | מועצה צבאית שנתמנתה לאחר חוליו של סילבה. | ||
Admiral אוגוסטו רדמקר | ||||||
אלוף מרסיו דה סוזה אי מלו | ||||||
30 | גנרל גרסטזו מדיסי | 30 באוקטובר 1969 | 15 במרץ 1974 | אאוגוסטו רדמקר | דיקטטור צבאי. | |
31 | גנרל ארנסטו גייזל | 15 במרץ 1974 | 15 במרץ 1979 | אדלברטו סנטוס | דיקטטור צבאי. | |
32 | גנרל ז'ואאו פיגיירדו | 15 במרץ 1979 | 15 במרץ 1985 | אאורליאנו שבס | הדיקטטור הצבאי האחרון. |
הרפובליקה החדשה (1985 ואילך)עריכה
מאז 1980, במקביל לסיומה של המלחמה הקרה, הממשלה הצבאית החלה בפתיחה פוליטית הדרגתית, שנקראה ארברטורה, כאשר המטרה הסופית הייתה דמוקרטיה. למרות זאת, עם תום כהונתו של הדיקטטור הצבאי האחרון לא נערכו בחירות ישירות לנשיאות.
טנקרדו נווס, מי שהיה ראש הממשלה בתקופתו של גולאר, נבחר כמועמד המפלגה הגדולה באופוזיציה, ונתמך על ידי חלק רחב מהקשת פוליטית, ואפילו מחלקים במפלגות שתמכו בדיקטטורה הצבאית. טנקרדו נבחר לנשיא, אך נפטר בטרם התמנה ונכנס לתפקיד. האזרח הראשון שהיה לנשיא מאז 1964 היה סגנו של טנקרדו, ז'וזה סרניי, חבר לשעבר במפלגה של הדיקטטורים. ב-1988 אושרה חוקה דמוקרטית חדשה, והדמוקרטיה החלה מחלחלת בשלטון ומוסדותיו.
ב-1989 נערכו בחירות לנשיאות ברזיל, ופרננדו קולור הצעיר נבחר לקדנציה בת 5 שנים. ב-1990 הוא נכנס לתפקיד, וב-1992 הואשם בשחיתות והתפטר. הוא היה הנשיא הראשון בברזיל שהואשם בשחיתות שלטונית. ב-1995 נבחר פרננדו אנריקה קרדוזו לתקופה של 4 שנים, אך תיקון שהוכנס לחוקה ב-1997 איפשר לו להיות הנשיא הראשון שנבחר לקדנציה שנייה. מאז 2003 נשיא ברזיל הוא לואיס אינסיו דה סילבה (המוכר כ"לוּלה"). באוקטובר 2010 נבחרה דילמה רוסף להחליפו. דילמה, מאותה המפלגה כמו לולה, היא הנשיאה הראשונה של ברזיל.
# | הנשיא | תחילת כהונה | סיום כהונה | סגן הנשיא | הערות | |
---|---|---|---|---|---|---|
33 | טנקרדו נווס | לא כיהן | לא כיהן | ז'וזה סרניי | האזרח הראשון שנבחר לנשיא מאז ההפיכה הצבאית ב-1964. מת לפני כניסתו לתפקיד. | |
34 | ז'וזה סרניי | 15 במרץ 1985 | 15 במרץ 1990 | לא היה | נשיא אזרחי, התמנה לאחר מותו של טנקרדו. | |
35 | פרננדו קולור | 15 במרץ 1990 | 2 באוקטובר 1992 | איתמר פרנקו | הנשיא הנבחר הראשון מאז ההפיכה הצבאית. התפטר בעקבות האשמות בשחיתות. | |
36 | איתמר פרנקו | 2 באוקטובר 1992 | 1 בינואר 1995 | לא היה | התמנה לאחר הדחתו של קולור על ידי הקונגרס בעקבות פרשת שחיתות. | |
37 | פרננדו אנריקה קרדוזו | 1 בינואר 1995 | 1 בינואר 2003 | מרקו מסייל | הנשיא הראשון שנבחר לקדנציה שנייה. | |
38 | לואיס אינסיו דה סילבה | 1 בינואר 2003 | 1 בינואר 2011 | ז'וזה אלנקר | מנהיג פועלים במקור, נהיה הנשיא השמאלני הראשון מאז ז'ואאו גולאר. | |
39 | דילמה רוסף | 1 בינואר 2011 | 31 באוגוסט 2016 | מישל טמר | האישה הראשונה שכיהנה כנשיאה. מ-12 במאי עד 31 באוגוסט 2016 רוסף כיהנה כנשיאה מושעית. רוסף הודחה על ידי הסנט. | |
מישל טמר | 31 באוגוסט 2016 | מ-12 במאי עד 31 באוגוסט 2016 כיהן טמר כנשיא בפועל |