קופקבנה
קוֹפָּקָבָּנָה (בפורטוגזית: Copacabana) היא שכונה באזור הדרומי של העיר ריו דה ז'ניירו, ברזיל. קופקבנה ידועה בעיקר בזכות חופהּ, הנושא את אותו השם, שהוא בין המפורסמים שבעולם.
 | |
| קופָקבנה | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
 ריו דה ז'ניירו |
| שטח | 4.10 קמ"ר |
| אוכלוסייה | 146,392 (2010) |
| קואורדינטות | 22°58′1″S 43°10′50″W / 22.96694°S 43.18056°W |
 מיקום השכונה בריו | |
  | |
היסטוריה עריכה
תחילה נקרא המקום, בשפת הטופי, "סקופנפה" (Sacopenapã). באמצע המאה ה-18 בנו סוחרים ספרדים כנסייה במקום לכבוד הקדושה המגנה של בוליביה, גבירתנו מקופקבנה. גם השם "קופקבנה" נובע משפה אינדיאנית והוא, ככל הנראה, עיוות של הביטוי "kota kahuana" בשפת האיימרה שפירושו "נוף האגם". השם ניתן במקור לעיר על שפת אגם טיטיקקה בבוליביה, בה התגלתה, על פי אגדה מקומית, מרים הבתולה בפני דייג, אשר פיסל את דמותה. דמות הבתולה מקופקבנה אומצה על ידי מלחי בוליביה, ואלה הפיצו אותה למקומות שונים בעולם, וכך הגיעה לחוף ריו דה ז'ניירו.
עד סוף המאה ה-19 הייתה הגישה לקופקבנה מהעיר ריו דה ז'ניירו קשה ומשום כך לא התגוררו באזור תושבים רבים, להוציא את כנסיית גבירתנו מקופקבנה (Nossa Senhora de Copacabana), המבצר הצבאי "לֶמֶה" (Forte do Leme) ומספר בתים בודדים. ב-6 ביוני 1892 נפתחה מנהרת "אלאור פרטה" (Túnel Alaor Prata), הידועה כ"מנהרה הישנה" (Túnel Velho), אשר חיברה את האזור לעיר ריו המתפתחת. הרחבת קווי הרכבת הקלה עד למבצר לֶמֶה ולכנסייה וסלילת "שדרת אטלנטיקה" (Avenida Atlântica) ב-1906 תרמו לעיבוי האוכלוסייה בתחילת המאה ה-20.
בעשורים הראשונים של המאה ה-20 גדלה אוכלוסיית קופקבנה, כחלק מתהליך נדידה דרומה של המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה שהתרחש במהלך כל המאה (וממשיך עד ימינו). התרחבות זאת הביאה לקופקבנה רמת חיים גבוהה וכן חיי תרבות ואמנות. המלון קופקבנה פאלאס (Copacabana Palace) נפתח ב-1923 ושומר עד היום על הדרו.[1]
במהלך שנות ה-70 הורחב באופן מלאכותי שטח החוף באמצעות אוניות מחפר ברזילאיות והולנדיות על מנת להוסיף נתיבים לשדרת אטלנטיקה, להרחיק את הישברות הגלים מהבתים שלאורך החוף וכן לאפשר העברת צינור השפכים המרכזי לכיוון איפנמה.
עם המשך נדידת השכבות העשירות דרומה (לכוון איפנמה ולבלון בשנות ה-70 וה-80, ולכיוון סאו קונרדו וברה דה טיז'וקה בשנות ה-90 וה-2000), איבדה קופקבנה מעט מזוהרה ומעגל תושביה החל משנים אלו, השתנה וכולל תושבים מכל רחבי הקשת הסוציו-אקונומית. אף על פי כן ממשיכה קופקבנה להיות אחד המקומות המתויירים ביותר בעיר.
גאוגרפיה ודמוגרפיה עריכה
בדומה לרוב השכונות שבאזור הדרומי של ריו, קופקבנה היא רצועה דקה בצורת קשת, הדחוסה בין הים (האוקיינוס האטלנטי) וההר (רכס הטיז'וקה). חוף הים הוא החלק הפנימי של הקשת ואורכו כארבעה קילומטר. הוא נתחם בשני צדדיו (קצוות הקשת) בבסיסים צבאיים - "פורטה קופקבנה" (Forte Copacabana) בו עמדה עד 1919 כנסית גבירתנו מקופקבנה, ו"פורטה דו למה". השכונה גובלת בשכונות בוטפוגו, איפנמה, לגואה ולֶמֶה.
קופקבנה מחולקת לאורכה לחמישה אזורים כמעט זהים, הנקראים פוסטוס (postos) וממוספרים מ"פוסטו 2" עד "פוסטו 6". "פוסטו" היא "עמדה", והמילה מתייחסת למגדלי ההצלה המוצבים לאורך החוף הממוספרים מצפון לדרום לאורך חופי האזור הדרומי. אזור פוסטו מסוים מתייחס לחלק השכונה הקרוב ביותר לאותו מגדל הצלה. "פוסטו 1" הוא בעצם שכונת לֶמֶה והעמדות 7 עד 12 נמצאות בשכונות איפנמה ולבלון.
החל משנות ה-60 גברה צפיפות האוכלוסין בשכונה היוקרתית וכתוצאה מכך החלה בניה צפופה ולגובה (12 קומות לבניין בממוצע, בקירוב). נכון ל-2010, קופקבנה היא השכונה בעלת צפיפות האוכלוסין הגבוהה בעיר, עם כ-160 אלף תושבים בשטח של 7.84 קמ"ר. זו גם השכונה עם המספר הרב ביותר של קשישים בריו, עם 16.7% מהתושבים מעל הגיל 60.
כמו שכונות רבות בריו, לקופקבנה פבלות, שלוש במספר (Morro dos Cabritos, Pavão-Pavãozinho, Chapéu Mangueira).
חוף ותיירות עריכה
חוף קופקבנה מתהדר בחול לבן ועדין. בסופי השבוע מתמלאת רצועת החוף בתושבי העיר וכן בתיירים ברזילאים וזרים. בין רצועת החוף לשדרת אטלנטיקה נמתחת טיילת המשמשת מתעמלים ועוברי אורח. אדריכל הנופים הברזילאי הנודע בורלה מקס עיצב את ריצוף הטיילת הגלי בצבעי שחור ולבן שהושלם ב-1970 ואשר מזוהה עם השכונה בברזיל ומחוצה לה. לצד הטיילת מסלול אופניים לאורך החוף.
בקופקבנה למעלה מ-60 בתי מלון, ומספר רב של מסעדות, פאבים, מועדוני לילה ובנייני מגורים. בכל שנה פוקדים מיליוני תיירים ומקומיים את אזור החוף על מנת לצפות באירועי הסילבסטר, הכוללים יותר מ-20 דקות של זיקוקים במופע מרהיב ביופיו.
חוף קופקבנה משמש גם כבמה להופעות ואירועים ספורטיביים, חברתיים ופוליטיים. שם הופיעו, למשל, רוד סטיוארט ב-1994, האבנים המתגלגלות ב-2006, וכן מגוון אמנים במופע Live Earth ב-2007. לעיתים קרובות מארחת קופקבנה את גמר אליפות העולם בכדורגל חופים. חלק מהמשחקים הפאן-אמריקניים 2007 (משחקים בסגנון אולימפיים ליבשות האמריקה) התקיימו שם.
אולימפיאדת 2016 עריכה
ב-2009, 100 אלף איש חגגו על חולות קופקבנה את זכייתה של ריו כמארחת המשחקים האולימפיים ב-2016. לקראת טורניר הכדורעף חופים שיארח החוף באולימפיאדה ב-2016, הוקם בו אצטדיון זמני שיקיף זירה חולית ויכיל כ-12,000 מקומות ישיבה. באזור אחר של החוף, חוף "פורטה קופקבנה" (Forte Copacabana) שנמצא בקצהו הדרומי, צפוי לקום יציע זמני של 5,000 מקומות שישקיף לתחרויות השחייה במים הפתוחים והטריאתלון האולימפי.
בתרבות ובאמנות עריכה
בין שנות ה-30 ושנות ה-50 של המאה ה-20, התפרסמה קופקבנה ברחבי העולם בזכות מספר שירים וסרטים שנכתבו עליה, כגון הסרט "קופקבנה" בכיכובם של גרושו מרקס וכרמן מירנדה מ-1947. בשלהי שנות ה-50, הובילו מפגשים של אמנים בדירות בשכונה להתפתחות הסגנון המוזיקלי בוסה נובה (Bossa Nova).
בשנת 1978 הנציח הזמר בארי מנילו את שם המקום בלהיטו "קופקבנה". ב-1995 השיר תורגם לעברית על ידי אהוד מנור כ"היי קרמבה" ובוצע על ידי שרון חזיז בפסטיגל של אותה שנה.
קישורים חיצוניים עריכה
- מידע על קופקבנה (באנגלית)
- תולדות השכונה (בפורטוגזית)
- קופקבנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)