אפרים משה ליליין

צייר, צלם ותחריטאי יהודי, שפעל בגרמניה ובארץ ישראל, ממייסדי "בצלאל"

אפרים משה ליליֶיןפולנית: Maurycy Lilien;‏ 23 במאי 1874, דרוהוביץ', גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית18 ביולי 1925, באדנוויילר, רפובליקת באדן, גרמניה) היה צייר, צלם ותחריטאי יהודי, שפעל בגרמניה ובארץ ישראל, ממייסדי "בצלאל", המזוהה עם סגנון האר נובו. שמו יצא לפניו בשל יצירתו בנושאי יהדות וציונות. מכונה לעיתים "האמן הציוני הראשון"[1].

אפרים משה ליליין
Maurycy Lilien
לידה 23 במאי 1874
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית דרוהוביץ', אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1925 (בגיל 51)
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר באדנוויילר (אנ'), באדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה ציור, צילום
יצירות ידועות תצלום תיאודור הרצל בבזל (1901), "חתונה אלגורית" (1906), "משה" (1908)
פרסים והוקרה Civil Merit Cross (Austria-Hungary) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Helene Lilien עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה
 
רח' ליליין בירושלים.

ליליין נולד בעיר דרוהוביץ' שבגליציה המזרחית (כיום באוקראינה) למשפחה ענייה, בנם של יעקב הכהן ליליין (1854-1907) ו-קיילי לאנגרמן (1856-1920). בשנים 1889-1893 למד באקדמיה לאמנות בקרקוב, מתוכן שנתיים אצל המורה הפולני יאן מטייקו, ואחר כך בווינה. כאשר סיים את לימודיו עבר לברלין, שם היה פעיל בחוגי האר-נובו הגרמני (יוגנדסטיל) ותרם איורים לעיתון "יוגנד" (גרמנית: "נעורים")[2].

ב-1900 ראתה אור יצירתו הראשונה הקשורה לתנועה הציונית, סדרת איורים שעיטרו את ספר שיריו של בֶּריס פון מינכהאוזן, Juda ("יהודה")[3]. פון מינכהאוזן היה משורר לא יהודי שהוקסם מראיית היהודים כבני ישראל העתיקים ותמך בציונות, אולם לאחר מכן הפך לאנטישמי ונאצי.

לצד יעקב ברנשטיין-כהן, חיים ויצמן, מרטין בובר, ליאו מוצקין ואחד העם היה ליליין ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית בקונגרס הציוני החמישי (1901), וכחלק מפעולתה ייסד בשיתוף עם בובר וברתולד פייבל את ההוצאה לאור Jüdischer Verlag (יודישער פערלאג). ב-1903 יצא לאור ספר על אמנות יהודית בעריבת מרטין בובר, בו הוצג בין האמנים היהודים המובילים בדורם[4].

עיקר פרסומו בא לו בזכות תמונתו המפורסמת של הרצל על מרפסת המלון בבזל, שהוצגה בקונגרס של שנת 1901[5], ובזכות האיורים שבהם הציג את הרצל המזוקן כנביא תנ"כי וכדגם לדמויות תנ"כיות שונות כמו משה, חלקם בעירום[6]. לפרסום רב זכו גם תחריטים שהכין בעקבות תמונות שצילם בארץ ישראל, של מראות מירושלים ומארץ הקודש. תחריטיו ואיוריו משקפים השפעה ניכרת של המאייר והצייר אוברי בירדסלי.

בשנת 1906 עלה לארץ ישראל, ויחד עם בוריס שץ ויוליוס רוטשילד ייסד את בית הספר לאמנות "בצלאל"[7], לימד את הכיתה הראשונה שלו, ועיצב את סמלו של בית הספר. כעבור שנה חזר לגרמניה, שם חי רוב חייו. ביקר בארץ ישראל עוד שלוש פעמים. בעת ביקוריו בארץ ישראל עסק גם בצילום והסתייע בשירותיו של הצלם ח'ליל רעד[8]. ב-1941 מסר בנו של ליליין לספריית שוקן600 תשלילים מצלולויד וזכוכית. אחר כך עברה לרשותה של אספנית האומנות דבורה שוקן ששימרה וקיטלגה אותם[9].

ליליין נחשב אחד מגדולי האמנות היהודית ומניח היסוד לאיור הציוני. הייתה לו השפעה גדולה על עולם האסוציאציות החזותיות-אמנותיות בארץ ישראל ובעולם היהודי, לפחות בשני העשורים הראשונים של המאה. השילוב של נושא תנ"כי, הקשר ציוני, תפאורה מזרחית ודרך עיצוב אידיאליסטית מערבית הוא תמצית יצירתו[10]. אמני "בצלאל" רקחו את יצירותיהם על-פי המינון הזה. גם אמנים כראובן רובין ואריה לובין הושפעו מאוד מליליין בראשית דרכם[2].

חיים אישיים

עריכה

בשנת 1906, אפרים נישא לאמנית היהודייה הלנה אמה מאגנוס (1880-1971) ויחדיו נולדו להם שני ילדים: הבן יעקב אוטו (1907-1991) אשר עלה לישראל עם משפחתו, ובתם ד"ר חנה פאולה סופיה פיטרס (1911-2009) אשר עברה עם משפחתה לארצות הברית.

אפרים נפטר כשלקה בליבו בגיל 51 בלבד[2].

הנצחה

עריכה

על שמו רחובות בירושלים, בתל אביב ובבאר שבע.

במשך השנים נערכו מספר תערוכות לזכרו:

גלריה

עריכה

השכלה

עריכה
  • 1890 - 1892 אמנות, האקדמיות של קרקוב אצל המורה יאן מטיקו
  • 1892 אקדמיה לאָמָּנֻיּוֹת יָפוֹת, וינה, אוסטריה

הוראה

עריכה
  • 1906 לימד הכיתה הראשונה של "בצלאל"

לקריאה נוספת

עריכה
  • חיים פינקלשטיין (קטלג, אוצר, הקדמה), א.מ. ליליין במזרח בתיכון [התיכון]: תצריבים (1908-1925), [באר-שבע]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988
  • רותי אופק (עורכת ואוצרת), א.מ. ליליין: האמן הציוני הראשון: מכתבים, איורים, תחריטים וצילומים, תפן: המוזיאון הפתוח, תפן, תשנ"ז-1997.
  • רותי אופק, האומן הציוני הראשון: אפרים משה ליליין, התנועה הציונית וקק"ל, עת-מול 274 (נובמבר 2021), עמ' 5–8.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אפרים משה ליליין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חיים פינקלשטיין, ליליין והציונות, 1998
  2. ^ 1 2 3 משה זרטל, אפרים משה ליליין - פרק בציור - פרק בציונות, על המשמר, 14 ביוני 1974
  3. ^ דוד יהודה מונטיזר, פגישה עמ אפרים משה ליליין במלהמת העולם, הַבֹּקֶר, 16 באוקטובר 1940
  4. ^ צבי יזהר, הגראפיקה הישראלית, על המשמר, 21 בספטמבר 1960
  5. ^ גתית גינת, ביאנלה הרצליה, באתר הארץ, 11 במאי 2014
  6. ^ שלמה שבא, הרצל במערומיו, דבר, 23 ביולי 1971
  7. ^ אליעזר בן-יהודה, "לחיי האמנות העברית בארץ ישראל!", השקפה, כ"ו טבת א'תתל"ז (23 בינואר 1906), עמ' 2.
  8. ^ דנה שוופי, הצלם הפלסטיני חליל ראאד תיעד את ישראל שהוא ראה עד 48', באתר הארץ, 16 בספטמבר 2010
  9. ^ 1 2 הצייר התגלה כצלם, מעריב, 8 באפריל 1990
  10. ^ היינריך לווה, לזכרו של אמן, הארץ, 8 ביוני 1934
  11. ^ ליום העצמאות הישראלית מציג המשכן לאמנות ויטראז'ים מצויירים בידי הצייר אפרים משה ליליין, באתר יומן עין חרוד, ‏12 דצמבר 1947⁩
  12. ^ משה זרטל, תערוכת זכרון לא. מ. ליליין בגרמניה, על המשמר, 1 באוגוסט 1975
  13. ^ ליאורה לבקוביץ, צילם את הרצל על המרפסת, חדשות, 6 באפריל 1990
  14. ^ דנה גילרמן, עכבר העיר, העירום של הציוני הראשון, באתר הארץ, 18 ביולי 2008
  15. ^ עוזי צור, מסע בזמן עם אפרים משה ליליין, באתר הארץ, 8 במאי 2015