אריה לב
אריה (ליאון) לב (1905–1992), שנודע בכינוי "מוישה גוי", היה פעיל קומוניסטי ישראלי, ובין המתנדבים שיצאו מא"י-פלשתינה לבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד.
ביוגרפיה
עריכהאריה (ליאון) לב עלה לארץ ישראל מפולין בשנת 1924, כשהוא כבר בעל עמדות קומוניסטיות מוצקות, שגיבש כחבר בארגון פועלי הנגרות. בתחילה התגורר אצל אחיו, יחיאל לב, בקיבוץ גניגר, ואצל אחותו, הלה, בקבוצת גבע הסמוכה. אחר כך עבר להתגורר בירושלים והצטרף לברית הנוער הקומוניסטי, שם פגש את הפעיל פנחס חפץ, והשניים הפכו לחברים קרובים. במשך כ-15 שנה לא נפרדו כמעט, גרו בסמיכות (לתקופה מסוימת באותה דירה), עבדו יחד והיו פעילים פוליטיים ביחד. חפץ כותב בזיכרונותיו שהם היו אפילו עצורים ביחד, בבית המעצר "הקישלה" בעיר העתיקה בירושלים.[1][2]
בשנת 1936, אחרי שעבר מירושלים לתל אביב, כיהן לב כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ) בעיר. במחצית הראשונה של שנות ה-30, החל הקומינטרן ללחוץ על הפק"פ לאמץ קו אידאולוגי פרו-ערבי, חרף העובדה שרובם המוחלט של חברי המפלגה היו יהודים. בהתאם להחלטת הקומינטרן הוחלף הוועד המרכזי של המפלגה. להנהגה מונו שלושה בוגרי האוניברסיטה הקומוניסטית של עמלי המזרח במוסקבה: רדואן אל-חילו, שנודע בכינוי "מוסא"; שמחה צברי, ילידת הארץ ממוצא תימני שהייתה פעילה ותיקה בנוער הקומוניסטי, ובמוסקבה הפכה לבת זוגו של חילו; ומאיר סלונים. תחת הנהגה זו, ובהתאם לקו שהכתיב הקומינטרן, הידקה המפלגה הקומוניסטית את שיתוף הפעולה שלה עם התנועה הלאומית הערבית בפלשתינה, שהוגדרה כ"כוח אוונגרדי ואנטי אימפריאליסטי".[3]
בעקבות פרוץ המרד הערבי ב-1936, החלו לעלות לפני השטח גם ויכוחים אידאולוגיים פנימיים בתוך המפלגה. בעוד שראשי המפלגה נצמדו בנאמנות לעמדת הקומינטרן, תמכו בתנועה הלאומית הערבית וראו במרד חלק ממאבק לשחרור לאומי, חלק מהחברים היהודים הסתייגו מעמדות אלה, ובמיוחד שללו ביצוע פעולות טרור. לאחר תחילת המאורעות, ביצעו כמה פעילים יהודים, ע"פ הוראות הוועד המרכזי, מספר פעולות חבלה בקנה מידה קטן, שלא גרמו לנפגעים או לנזק. הפעולה העיקרית הייתה הנחת מטען חבלה קטן ליד קיר "יריד המזרח" במגרשי התערוכה בצפון תל אביב, שם הציג היישוב היהודי את הישגיו בתערוכה גדולה.
הפעולה, כאמור לא גרמה לנזק, אך העלתה את המתח בין חברי המפלגה לשיאו. כששמחה צברי הוציאה עלון תעמולה לשם הפצה בקרב היהודים, ובו ביקורת חריפה על השלטון הבריטי אך גם על ההנהגה הציונית, וכן קריאה לפועלים היהודים להצטרף לשביתה כללית ולשלטונות הבריטיים להגביל את ההגירה היהודית לארץ, סירבו אריה לב, וחברים נוספים לשתף פעולה. בתגובה סולקו החברים מהמפלגה, והנהגת הסניף התל אביבי הוחלפה. בהתכתבות עם הקומינטרן, תיאר הוועד המרכזי של הפק"פ את אריה לב וחבריו מהקבוצה התל אביבית כ"טרוצקיסטים".[4]
חודשים אחדים לאחר פרוץ המרד הערבי, ביולי 1936, נפתח בספרד מרד צבאי לאומני בהנהגת הגנרל פרנסיסקו פרנקו, נגד ממשלת החזית העממית שעלתה לשלטון בבחירות שנערכו בפברואר אותה שנה, והתפתח לכדי מלחמת אזרחים. בדומה לרבים מפעילי הפק"פ, החליט לב להמשיך את מאבקו הפוליטי והחברתי בספרד, והתנדב לבריגדות הבינלאומיות. הוא עזב את הארץ ונסע לפריז, ומשם יצא לספרד וסופח אל הבריגדה על שם תלמאן (Thälmann), שרוב חבריה היו גרמנים ואוסטרים. הוא נפצע בקרב בהרי גואדרמה, וטופל בבית חולים ספרדי לאחר שהועבר מהחזית על גבי פרדות. לב החלים חלקית, ובהמשך השתתף בקרב על מדריד.
לאחר המלחמה נכלא לב במחנה עצירים באלג'יר, שבשלב זה הייתה נתונה תחת שלטון צרפת של וישי. הוא שוחרר לאחר כיבוש צפון אפריקה על ידי בנות הברית, וחזר דרך מצרים לארץ ישראל.
לאחר ביקור אצל אחיו ואחותו בקיבוציהם, המשיך בדרכו לברית המועצות דרך עיראק ואיראן. לאחר הגיעו לברית המועצות התגייס לב לצבא האדום. הוא נלחם במסגרת יחידה פולנית, עמה הגיע עד למחנה ההשמדה מיידנק.
כשהשתחרר מהשירות בצבא האדום נשאר ליאון לב בפולין. הוא היה פקיד בכיר במשרד החוץ הפולני, ושימש כבלדר דיפלומטי וכנספח מדיני בשגרירות בצ'כוסלובקיה.
בשנת 1957 עלה שוב לארץ, ועבד כנגר בחברת הבנייה "קלקא" (שבה עבד עוד בצעירותו בשנות ה-20).
לב נפטר בשנת 1992 כשהוא בן 87.
לקריאה נוספת
עריכה- ניר אריאלי, "התנדבות מכורח הנסיבות? הדילמה של הקומוניסטים היהודים בארץ-ישראל ומלחמת האזרחים בספרד", בתוך מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012), עמ' 41–57.
- שמואל דותן, אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל (כפר סבא: שבנא הסופר, 1991).
- דן יהב, גם אלה בגיבורים: לוחמים ומתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד (1938-1936) (תל אביב: דן יהב, 2008).
- זהבי, ליאון, לחוד או ביחד: יהודים וערבים בפלסטינה (א"י), על-פי מסמכי הקומינטרן (1943-1919) (ירושלים: כתר, 2005).
הערות שוליים
עריכה- ^ לוי יצחק הירושלמי, "חפץ דיבר בגעגועים על הכותל", מעריב, 21.4.1972, עמוד 19.
- ^ למידע נוסף על פנחס חפץ, ראו Raanan Rein, "El precio a pagar por decisiones personales: Pinchas Chefetz, la egohistoria y los voluntarios judíos en la Guerra Civil española”, Historia del Presente, 35, (2020/1), 137-152.
- ^ ליאון זהבי, לחוד או ביחד: יהודים וערבים בפלסטינה (א"י), על פי מסמכי הקומינטרן (1943-1919) (תל אביב: כתר, 2005), עמוד 411.
- ^ ניר אריאלי, "התנדבות מכורח הנסיבות? הדילמה של הקומוניסטים היהודים בארץ-ישראל ומלחמת האזרחים בספרד", בתוך מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012), עמ' 50.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אריה לב".