ארנולד צדיקוב
ארנולד אהרון צדיקוב (Arnold Zadikow; 27 במרץ 1884 – 8 במרץ 1943) היה פַּסָּל ויוצר מדליות (אנ') יהודי-גרמני שפעל בגרמניה, בצרפת ובצ'כוסלובקיה.
 | |
| לידה |
27 במרץ 1884 קולברג, פולין |
|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 1943 (בגיל 58) טרזיינשטט, צ'כיה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות יפה, מינכן  |
| תחום יצירה | פיסול |
| זרם באמנות | מודרניזם |
| הושפע על ידי |
Heinrich Waderé |
  | |
קורות חייו עריכה
צדיקוב, יליד קולברג,[1] פומרניה, הקיסרות הגרמנית, למד באקדמיה לאמנות שימושית במינכן והתמחה בפיסול בחומרים שונים, מתכת, אבן וזכוכית. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית המערבית, נפצע בקרב ב-1917 ונפל בשבי הבריטי. אחרי המלחמה חזר להתגורר ולעבוד במינכן, ובראשית שנות ה-30 עבד בפריז. ב-1936 עקר עם משפחתו לפראג והתפרנס מעבודתו במפעלי הזכוכית של מוֹזֶר (אנ') בקרלסבאד. בעקבות סיפוח חבל הסודטים לגרמניה איבד את משרתו, ואחרי פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה ב-1939 ורדיפות היהודים בה הוצרו צעדיו. וב-15 במאי 1942 נתפסו צדיקוב ובני משפחתו ונכלאו במחנה הריכוז טרזיינשטט. צדיקוב מת שם מדלקת בתוספתן מעט לפני מלאת לו 59. אשתו ובתו שרדו את השואה.[2]
עבודותיו עריכה
ארנולד צדיקוב הרבה ליצור פרוטומות, לוחיות זיכרון ומדליות. הוא התמחה בעיצוב מצבות קבורה. אחת המפורסמות בהן היא זו של מגנוס הירשפלד בבית הקברות בניס שבצרפת. בשהותו בפריז פנה אליו אלברט איינשטיין בבקשה שייצור מצבה לאחד ממשפחתו.[3]
היו ביצירותיו כאלה שהוקדשו לנושאים עבריים, בהן מטבעות מסוג שקל דמיוני ומדליות זיכרון.[4] את פסלו הנודע "דוד הצעיר" יצר באבן ב-1921. הפסל הוצב בכניסה למוזיאון היהודי בברלין עם פתיחתו ב-1933, ערב עליית היטלר לשלטון. צדיקוב הציג את דוד הלוחם בהתאם לתפישות הגרמניות בנות הזמן של היופי הגברי ובניגוד לדימויי היהודי בהסתה האנטישמית.[5] יצירותיו של צדיקוב נחשבו ל"אמנות מנוונת", מה עוד שיוצרן היה יהודי, ולכן נידונו על ידי הנאצים לכְליה. הפסל "דוד הצעיר" מוכר רק מתצלומים.
במכלול עבודותיו של צדיקוב בולטות המדליות שעיצב בתקופת מלחמת העולם הראשונה למטרות התעמולה הגרמנית. רובן נושאות דימויים מבעיתים של זוועות מלחמה. למרות ייעודן המוצהר ניתן למצוא בהן מסרים חתרניים: ביטויי מחאה על טרגדיה אוניברסלית, לאו דווקא גרמנית. צדיקוב יצר במדליות הללו, בדומה למדליסטים גרמנים אחרים, גרסאות למוטיב "ריקוד המוות" הימי-ביניימי, שבהן שלד סיוטי ממלא תפקיד מרכזי ומעצים את החיזיון האפוקליפטי. כך במדליות "המוות והתותח",[1] "המוות כחלילן",[2] "המוות פורש רשתו",[3] "המוות והצפלינים", "שלום". ב-2014 הוצגה במוזיאון הבריטי תערוכה שהוקדשה למדליות הגרמניות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ("הצד השני של המדליה: כיצד ראו בגרמניה את מלחמת העולם הראשונה"),[6] ובהן יצירותיו של ארנולד צדיקוב.
באפריל 1946 נערכה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב תערוכת זיכרון לכבודו של ארנולד צדיקוב.
קישורים חיצוניים עריכה
- תבליט דיוקנו של ארנולד צדיקוב על מדליה שיצר אחד מתלמידיו ב-1920
- ארנולד צדיקוב - תעודותיו באתר נספי השואה הצ'כים
- סיפורי ניצולים: זכרונות מריאנקה צדיקוב (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ כיום קולובז'ק (Kołobrzeg) בפרובינציית פומרניה המערבית בצפון-מערב פולין
- ^ הבת מריאנקה סיפרה על קורותיהם ביומנה. היומן פורסם ב-1964 ואחרי שתורגם לאנגלית על ידי המחברת ראה אור ב-2007 בארצות הברית: Marianne Zadikow, The Terezín album of Mariánka Zadikow, Chicago: University of Chicago Press, 2007. דפי היומן גופו נמסרו לארכיון בית טרזין
- ^ לפי עדות בתו של צדיקוב, מריאנקה, איינשטיין אף סיפק למשפחה תצהיר (affidavit) לתמיכה בבקשת ההגירה שלה לארצות הברית, אולם לצדיקוב לא היו האמצעים לתשלום עבור אשרת הכניסה
- ^ בהן המדליה לציון חצי היובל לייסוד לשכת בני ברית במינכן (1922)
- ^ צדיקוב אמר על פסלו זה: "זוהי תשובתי להיטלר ולנאצים" (Das ist meine Antwort an Hitler und die Nazis)
- ^ The other side of the medal: how Germany saw the First World War