אַרְפָּדארמית: 𐤀𐤓𐤐𐤃;[1] באשורית: ár-pa-da[2] או ar-pad-da[3]) היתה עיר ממלכה בצפון סוריה של ימינו, ומזוהה על ידי החוקרים עם תל ריפעת (אנ'), הממוקם כ-30 ק"מ צפונית לחלב, לא הרחק מהגבול עם טורקיה.

מפה היסטורית של המדינות הנאו-חתיות והארמיות במאה ה-8 לפנה"ס. המראה את מיקומה של ארפד בשטח המסומן בצהוב

ארפד הוזכרה בתעודות האשוריות[2] משנת 806 לפנה"ס, וזה היה האזכור הראשון שלה בהיסטוריה, אולם היה זה אזכור שולי בלבד. האזכור המשמעותי הראשון של העיר מתוארך לשנת 740 לפנה"ס, השנה בה כבש את העיר תגלת פלאסר השלישי, מלכה של ממלכת אשור, שלוש שנים לאחר שהביס את הקואליציה הצבאית בין ממלכת אוררטו, ארפד ומלטיה (Melid), בראשותו של סרדורי השני. למרות הכיבוש לא נחרבה העיר, אלא נקבע[3]ה כנציבות בממלכתו של תגלת פאסר.

מתעאל בר עתרסמך מלך ארפד נזכר בכתובת סוג'ין שעל כתובות ספירה בה מתעודת הברית של ארפד עם בר-גאיה מלך כתך.[1] הכתובת מתוארכת למאה ה-8 לפני הספירה.

בשנת 720 לפנה"ס ניסתה ארפד יחד עם שכנתה מדרום חמת למרוד באשורים. הניסיון למרד דוכא במהירות ובאכזריות על ידי שלמנאסר החמישי יורשו של תגלת פלאסר, דבר שהביא לחורבן שתי הערים והרג תושביהן.

אירוע החורבן של ארפד וחמת מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, לרוב בתור לוחמה פסיכולוגית וכלי להפחדה של האשורים נגד ממלכת יהודה, כפי שבא לידי ביטוי בספר מלכים ב':” וַיּׁאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ...הֵהֵצֵּל הִצִּילו אֱלֹהֵי הֵגּוֹיִם אִישׁ אֶת אֵרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אֵיֵּה אְלׁהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד... (מלכים ב', י"ח, י"ט-ל"ה).” אך גם בתור כלי בידי הנביאים, כדוגמה לגאוות אשור שתלו את הצלחתם בכוחם ולא בכוחו של אלוהים ולכן נענשו:” הֲלׁא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לׁא כְּאַרְפָּד חֲמָת...(ישעיהו, י, ט).”

ארפד מוזכרת בכתובת זכור כאחת מ-17 ממלכות שחברו ביחד עם בן הדד השלישי לצור על חדרך.

לקריאה נוספת

עריכה
  • איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, הוצאת איתאב-בית הוצאה לאור, 2003.
  • ספר מלכים ב, פרק י"ח.
  • Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 KAI 222
  2. ^ 1 2 A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 205
  3. ^ 1 2 Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 39, 109