פתיחת התפריט הראשי

קולונל ארתור אספי פוריט, ברון פוריטאנגלית: Arthur Espie Porritt, Baron Porritt;‏ 10 באוגוסט 19001 בינואר 1994) היה רופא, רופא צבאי, פוליטיקאי ואתלט ניו זילנדי. בין השנים 19671972 הוא כיהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד.

ארתור פוריט, ברון פוריט
Arthur Porritt, Baron Porritt
Arthur Porritt 1923.jpg
ארתור פוריט ב-1923
לידה 10 באוגוסט 1900
והנגנאוי, ניו זילנד
פטירה 1 בינואר 1994 (בגיל 93)
לונדון, הממלכה המאוחדת
שם מלא ארתור אספי פוריט, ברון פוריט
מדינה ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
השכלה קולג' מגדלן, אוניברסיטת אוטגו, Whanganui Collegiate School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רופא צבאי, פוליטיקאי, אצן, כירורג עריכת הנתון בוויקינתונים
המושל הכללי של ניו זילנד ה־11
1 בדצמבר 19677 בספטמבר 1972
(4 שנים ו-40 שבועות)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
פרסים והוקרה
מלגת רודס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ארתור פוריט
משקל 64 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף ריצה
מאזן מדליות
מתחרה עבור ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
אתלטיקה
המשחקים האולימפיים
ארד פריז 1924 ריצת 100 מטר
המשחקים הסטודנטיאליים הבינלאומיים
זהב ורשה 1924 ריצת 100 מטר
זהב ורשה 1924 ריצת 200 מטר
ארד ורשה 1924ריצת 100 מטר משוכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ארתור פוריט
השתייכות Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
תקופת שירות 19401956
דרגה British Army OF-5.svg קולונל
תפקידים צבאיים
רופא צבאי
מלחמות וקרבות
עיטורים

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

ארתור פוריט נולד בוהנגנאוי שבדרום האי הצפוני של ניו זילנד, כבנם של הרופא ארנסט אדוארד פוריט ושל איבי אליזבת פוריט לבית מקנזי. ב-1914, במהלך שנת לימודיו הראשונה בבית הספר התיכון של ווהנגנאוי, מתה עליו אמו וזמן קצר לאחר מכן יצא אביו לשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. פוריט היה לאתלט נלהב. ב-1920 הוא החל בלימודי רפואה באוניברסיטת אוטגו. ב-1923 הוענקה לו מלגת רודז והוא המשיך את לימודי הרפואה שלו במגדלן קולג' שבאוקספורד בשנים 19241926.

קריירה ספורטיביתעריכה

פוריט ייצג את ניו זילנד באולימפיאדת פריז ב-1924, שם הוא זכה במדליית ארד בריצת 100 מטר.[1] המרוץ הזה זכה לכינוי "מרוץ מרכבות האש", בו הזוכה במדליית הזהב היה הרולד אברהמס והוא נערך ב-7 ביולי 1924 בשעה 7 בערב. עד ליומו האחרון של אברהמס הקפידו השניים לסעוד יחדיו מדי שנה ב-7 ביולי בשעה 7 בערב. לימים הונצח המרוץ בסרט מרכבות האש, אך עקב צניעותו של פוריט, שונה שמו בסרט ל"טום ווטסון".[2] הוא גם ניצח בשני מרוצים ל-200 מטר, אך במרוץ חצי הגמר הוא הגיע חמישי. באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 היה פוריט הקפטן של נבחרת האתלטיקה של ניו זילנד, אך הוא פרש מהמרוץ ל-100 מטרים עקב פציעה.[1]

פוריט היה אחד משני הספורטאים היחידים שהיו נושאי דגל ניו זילנד בטקסי הפתיחה של המשחקים האולימפיים בשתי אולימפיאדות, בפריז, ב-1924 ובאמסטרדם ב-1928. השני שזכה לכבוד זה היה האתלט לס מילס שנשא את הדגל באולימפיאדת רומא ב-1960 ובאולימפיאדת מינכן ב-1972.[3]

לאחר פרישתו מאתלטיקה שימש פוריט כמאמן נבחרת האתלטיקה של ניו זילנד במשחקי האימפריה הבריטית שנערכו בלונדון ב-1934 ובאולימפיאדת ברלין ב-1936.[1] בין השנים 19341967 היה פוריט נציג ניו זילנד בוועד האולימפי הבינלאומי. כמו כן הוא היה נשיא הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי מ-1961 ועד 1967. החל ממשחקי חבר העמים הבריטים שנערכו באוקלנד ב-1950 ועד לאלה שנערכו בקינגסטון ב-1966 הוא כיהן כיושב ראש פדרציית משחקי חבר העמים הבריטים.[4]

קריירה רפואית וצבאיתעריכה

ב-1926 החל פוריט לעבוד כרופא בבית החולים סנט מרי שבלונדון ומאוחר יותר באותה שנה הוא מונה להיות רופאו האישי של נסיך ויילס, לימים המלך אדוארד השמיני.

ב-8 במרץ 1940 גויס פוריט כקצין בדרגת לוטננט בגיס הרפואה המלכותי של הצבא הבריטי.[5] הוא שירת בצרפת עד לפינוי צבאות בעלות הברית מדנקרק ולאחר מכן במצרים, שם הוא טיפל בחיילים שנפצעו קשה במערכה בצפון אפריקה ומאוחר יותר בפלישה לנורמנדי. בפברואר 1943 הוא קודם לדרגה קבועה של מייג'ור ומאוחר יותר באותה שנה הוא קיבל דרגה זמנית של לוטננט קולונל ומינוי בפועל של קולונל. ב-18 בדצמבר 1943 הוא מונה להיות יועץ רפואי בדרגת בריגדיר גנרל.[6] הוא ויתר על תפקידו ועל דרגת הבריגדיר ב-1 בספטמבר 1945 ובאותה עת הוא כבר היה בעל דרגה קבועה של לוטננט קולונל.[7] בספטמבר 1956 סיים פוריט את הקריירה הצבאית שלו וקיבל דרגת כבוד של קולונל בצבא המילואים (Territorial Army).[8]

פוריט שימש כרופאו האישי של המלך ג'ורג' השישי מ-1946 ועד למותו של המלך ב-1952 ולאחר מכן כרופאה האישי של המלכה אליזבת השנייה עד 1967.[2]

פוריט היה פעמיים נשיא האגודה הרפואית על שם ג'ון הנטר והחל מ-1960 הוא היה בו זמנית נשיא האגודה הרפואית הבריטית ונשיא קולג' הרופאים המלכותי של אנגליה, הראשון שהחזיק בשני התפקידים במקביל.[2] ב-1966 הוא נבחר להיות נשיא החברה המלכותית לרפואה לתקופה של שנתיים, אך בתפקיד זה הוא כיהן שנה אחת בלבד עד ליציאתו לניו זילנד.

המושל הכללי של ניו זילנדעריכה

ב-1967 שב פוריט לניו זילנד כדי לכהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד לאחר שמונה לתפקיד על ידי המלכה בעצת ראש ממשלת ניו זילנד, קית' הוליאוק. פוריט היה יליד ניו זילנד הראשון שכיהן בתפקיד. תקופת כהונתו כמושל הכללי ציינה נקודת מפנה בהיסטוריה החוקתית של ניו זילנד. הוא ואלו שכיהנו אחריו בתפקיד היו כולם ניו זילנדים, למרות שאחד מקודמיו, ברנרד פרייברג, היגר עם משפחתו לניו זילנד בהיותו בן שנתיים.

במערכת הבחירות הכלליות של 1969 הצית פוריט ויכוח עם מועמד מפלגת הלייבור של ניו זילנד לפרלמנט, אדי איזבי, כאשר הוא טען בנאום לפני אגודת העזרה הרפואית של הצלב הדרומי כי מדיניות מדינת הרווחה היא "בלתי כלכלית".

מאוחר יותר עוררה גם אשתו של פוריט מחלוקת כאשר היא השיבה לשאלה על שכר שוויוני לנשים בציינה ש"אולי כאשר ניו זילנד, כמו הודו וישראל תבחר אישה לתפקיד ראש הממשלה, תבוא העת לסיים את פעולתה של התנועה לשוויון זכויות לנשים". בנאומו האחרון כמושל הכללי ביום ואיטנגי ב-1972, עורר פוריט מחלוקת עזה אף יותר בציינו ש"היחסים בין המאורים ללבנים טופלו כראוי באמצעות התהליך הביולוגי של נישואי תערובת".

פוריט היה חבר בבונים החופשיים ובתקופת כהונתו כמושל הכללי הוא היה הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של ניו זילנד.[9]

עם תום תקופת כהונתו כמושל הכללי ב-1972 שב פוריט לאנגליה.

אותות כבודעריכה

ב-1943 הוענק לפוריט התואר קצין במסדר האימפריה הבריטית.[10] ב-1945 הוא קודם לתואר מפקד במסדר זה.[11] בנובמבר 1947 הוענק לו התואר קצין בלגיון ההצטיינות של ארצות הברית.[12] ב-1950 הוענק לו התואר אביר מפקד במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.[13] ב-1967 הוא הועלה לדרגת אביר מפואר במסדר זה. ב-1957 הוענק לו התואר אביר מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי.[14] ב-1970 הוא הועלה לדרגת אביר הצלב הגדול במסדר זה.[15] ב-1957 הוענק לו גם התואר אביר במסדר ג'ון הקדוש.[16]

ב-25 בינואר 1963 הוענק לפוריט התואר ברונט.[2][17] ב-5 בפברואר 1973 הוענק לו התואר ברון פוריט.[18]

על שמו של פוריט נקראו פארק באחד מפרברי העיר קרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי ובית ספר בעיר נייפיר שבאי הצפוני.

הלורד פוריט מת בלונדון ב-1 בינואר 1994 בגיל 93.[1] אשתו מתה ב-1998. בנו, ג'ונתון פוריט, הוא פעיל סביבה ידוע.[19]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה