פתיחת התפריט הראשי
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אשר אוד (1928 - 29 באוגוסט 2016) היה ניצול שואה שפעל להנצחת ושימור זיכרון השואה בישראל בקרב תלמידים, מורים, אנשי כוחות הביטחון, מבקרים מחוץ-לארץ ואחרים. כ־20 שנה, אוד היה עד מלווה במסעות למחנות ההשמדה בפולין ומרצה בבית הספר ללימודי השואה של יד ושם. במקביל, אוד פעל למען הגמלאים ניצולי שואה בישראל. על מפעל חייו, הוענקו לו, בין היתר, התואר יקיר ירושלים ופרס "מפעל חיים" מ"יד ושם".

תולדות חייםעריכה

אוד נולד בשנת 1928 למשפחה מסורתית בעיר זדונסקה וולה בפולין, בשם אנשל שרצקי. העיר מנתה אז כ־32,000 איש, מהם כ־12,000 יהודים. אביו שמואל-הירש שרצקי היה חייט ואמו יוכבד סייעה לו בתפירה. לאוד היו שני אחים, האח הבכור ברל ואח צעיר ממנו גבריאל.

שרד כילד את השואהעריכה

עם פלישת הפתע של הצבא הגרמני לפולין, הופצצה העיר זדונסקה וולה ובעקבותיה, כעבור שבוע, הגיעו הגרמנים. בחודשים מרס - מאי 1940, היהודים אולצו להתרכז בגטו.[1]אביו של אוד נשלח למחנה ההשמדה חלמנו שבו רצחו אותו וכ־320,000 יהודים נוספים. אמו ואחיו גבריאל נרצחו באחת "האקציות" שערכו הגרמנים בגטו. אוד שהיה אתם הופרד מהם ב"סלקציה" וצורף לקבוצת עבודה וכך שרד את "האקציה". ברל האח הבכור הועלה לקרון בקר דחוס במגורשים ועקבותיו נעלמו. אוד נשאר לבד ללא משפחה. הוא היה אז בן 11 שנה
. באוגוסט 1942, כשחוסל הגטו בזדונסקה וולה, נשלח אוד לגטו לודז' ,שם הצליח לשרוד כשנתיים בתנאים נוראיים. בגטו חלה בטיפוס הבהרות וקיצו היה קרוב ובכל-זאת הצליח לשרוד.[2] כשחוסל גטו לודז' הועבר אוד למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. למזלו, פגש אותו שם אחיו ברל שהגיע לאושוויץ ב-1942 וזכה במעמד מכובד בעיני חבריו למחנה מכיוון שהצליח לשרוד זמן ממושך. ברל דאג לאוד והבריח אליו אוכל באמצעות חברים שלו וכן, עזר לו להתחמק - פעמיים - ולהסתתר כאשר הגרמנים רוקנו את הבלוק של אוד, שבו נדחסו 1,200 ילדים בכל פעם, ושלחו אותם לתאי הגזים ולמשרפות.[3] בסוף שנת 1944 נשמעו באושוויץ התותחים הסוביטיים. הגרמנים שהיו מעוניינים להמשיך לנצל את כח העבודה של אלה שנותרו באושוויץ, הצעידו כ־58,000 אסירים למחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה. צעדה איומה זו, של שלדי אדם מהלכים בחורף לבושי סחבות, בקור מקפיא וברגלים כושלות, כשכל מי שפיגר או נפל בדרך מתשישות נורה בו במקום, נודעה בכינוי צעדת המוות מאושוויץ-בירקנאו למאוטהאוזן, שאוד שצורף לצעדה זו היה בין המעטים שהגיעו למאוטהאוזן.[4] מחנה הריכוז במאוטהאוזן היה מלא ביהודים שרובם גורשו מהונגריה; אוד סיפר שיהודים אלה דאגו אך ורק לעצמם ושהם השתלטו על מנות הלחם של הילדים. כשהתקרב הצבא הסובייטי, העבירו הגרמנים את היהודים למחנה ריכוז גונסקירכן באוסטריה. הרעב, המחלות המדבקות והתנאים הקשים הפילו חללים רבים. ב-4 במאי 1945, נעלמו הגרמנים שהיו במחנה והשאירו מאחוריהם את השערים של המחנה פתוחים.[5][6]

עלייתו ארצהעריכה

היו אלה חיילים אמריקניים שאספו את אוד וילדים אחרים ששוטטו בדרכים רעבים ותשושים לאחר שמחנה הריכוז בגונסקירכן ננטש על ידי הגרמנים ששמרו עליו. האמריקנים העבירו אותם למקום בשם הירשינג באוסטריה ודאגו להם לאוכל ולבוש. חיילי הבריגדה היהודית שחיפשו ואיתרו ניצולי שואה בארצות בהן שירתו במסגרת הצבא הבריטי, על מנת להביאם לארץ ישראל, מצאו את אוד ומאות ילדים יהודיים אחרים והבריחו אותם במשאיות לאיטליה לעיר בארי ומשם ברכבת לכפר סנטה מריה בדרום איטליה. לאחר שהות של ששה חודשים בסנטה מריה הפליגה קבוצה של 400 ילדים (שאוד השתייך אליה) לארץ-ישראל עם סרטיפיקטים (אשרות הגירה) שקיבלו מהשלטונות הבריטיים.[7]

כעולה חדש הצטרף להגנה ולפלמ"חעריכה

כניצול שואה שהגיע ארצה ללא הורים וללא משפחה, אוד נשלח למוסד הנוער החינוכי חקלאי על-שם מוסינזון במגדיאל, שבו למד לימודים כלליים ועבד בחקלאות. כשסיים את לימודיו, הוא התגייס לשנת שירות ב"הגנה" ושירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים במסגרת משטרת המנדט הבריטי (כינו את הנוטרים האלה "גפירים"). כ"גפיר" שמר בלילות על היישובים היהודיים בגליל ובימים, ליווה שיירות וסילק מחסומים שהערבים שמו בכבישים. כשפרצה מלחמת העצמאות, הצטרף לפלמ"ח ולחם בצפון. עם הכרזת המדינה גויס לצה"ל ולאחר זמן קצר השתחרר.[8]

קריירה בתע"שעריכה

בפברואר 1950, לאחר שחרורו מצה"ל, כדי להתפרנס החל אוד ללמוד מקצוע (מסגרות מכנית) במסגרת בית הספר של רשת אורט. בשנת 1957, כשסיים את לימודיו, התקבל לעבודה בהתעשייה הצבאית כפועל ייצור ונשאר לעבוד בה 40 שנה עד שפרש לגמלאות בהיותו בתפקיד הבכיר של מנהל כח אדם; באמצע, מילא תפקידים של מנהל ייצור, סגן מנהל מפעל, מנהל בטיחות ואיכות הסביבה, ומנהל בית הספר התעשייתי לילדי תיכון. לימים, נבחר להיות יושב-ראש של גמלאי תע"ש בירושלים.[9]

פעילות ציבורית - התנדבותיתעריכה

בסוף שנת 1945 עלה אוד בן ה-16 ארצה ולאחר 48 שנים של הדחקה של סיפור חייו והישרדותו בשואה, הוא החל לספר אותו. מאז, הקדיש את חייו ואת כל מירצו לשימור והנצחת זיכרון השואה ולטיפול בגמלאים ניצולי שואה. בנוסף לפעילותו ביד ושם, אוד פעל במסגרת ארגונים נוספים ומילא בהם תפקידים שמפורטים להלן:

בנושא שימור והנצחת זכר השואהעריכה

  • יושב ראש הפורום של ארגוני ניצולי השואה. אוד היה בין היוזמים והמובילים את הפרויקט של עיריית ירושלים שנקרא "שנת מיצוי זכויות ניצולי השואה בירושלים" (2013/14).בפרויקט לקחו חלק 1400 מתנדבים שיצרו קשר עם 19,000 ניצולי השואה שהם תושבי ירושלים, ביקרו בבתיהם וסייעו לזכאים מהם להגיש תביעות לרשויות הרלוונטיות למיצוי זכויותיהם וליוו אותם עד לסיום הטיפול בבקשותיהם.[10]
  • יושב ראש עמותת יש- ילדים ויתומים ניצולי שואה בישראל סניף ירושלים ואחר כך, ממלא-מקום יושב ראש ארצי של העמותה הזו.
  • עוזר לשר לענייני גמלאים רפי איתן בנושאי ניצולי השואה
  • חבר ועד ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל לדורותיו (ע.ר.), בשנים 1997 - 2003 וב־2004 - 2005 .

בנושא גמלאיםעריכה

  • מזכיר כללי של ארגון הגג של גמלאי ירושלים
  • יושב ראש של ועדת ניצולי השואה במועצת גמלאי העיר ירושלים
  • חבר הנהלת המועצה הציבורית למען הזקן
  • יושב ראש גמלאי תע"ש בירושלים

מתנ"סיםעריכה

פרסי הוקרה על פעילותועריכה

  • עיריית ירושלים כיבדה את אוד בתואר יקיר ירושלים לשנת תשע"ד.
  • פרס מפעל חיים מ"יד ושם" (יוני 2015).
  • התכבד על ידי צה"ל בהדלקת הלפיד יחד עם הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בטקס הזיכרון שהתקיים במחנה ההשמדה בירקנאו באפריל 2013. אוד נבחר להיות "עד המשלחת" של משלחת צה"ל לפולין בראשותו של הרמטכ"ל שבה השתתפו אלופי צה"ל אורנה ברביבאי וגיא צור, הרב הראשי של צה"ל, הורים שכולים, "עדים במדים", נכי צה"ל ואחרים.
  • התכבד על ידי "יד ושם" בהדלקת משואה בטקס "מדליקי המשואות 2014" בערב יום השואה שהתקיים ב"יד ושם".

משפחתועריכה

במרס 1953 נשא אוד לאשה את חיה לבית אדלר, ילידת ירושלים. אמה, שרה לבית רוטר עלתה ארצה כחלוצה מהונגריה ביום בו פרצה מלחמת העולם השנייה. הזוג הצעיר השתקע בירושלים ונולדו להם שני בנים ובת,11 נכדים ונין אחד. חיה הייתה גננת וניהלה גן ילדים ממלכתי במרכז ירושלים.
לימים, התגלה שברל שרד ושוחרר ממחנה עבודה על ידי הסובייטים. ברל חזר לפולין התחתן ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. . אוד יצר קשר טלפוני עם אחיו והזמין אותו לבקר בישראל, והאחים נפגשו בשנת 1987. ברל לא גילה לילדיו כי יש לו אח בישראל וכי ביקר אותו בישראל; במקרה, התגלה לבן של ברל שלאביו יש משפחה בישראל. אוד שיכנע את אחיינו לעלות ארצה עם משפחתו. ברל ואשתו ביקרו מספר פעמים בישראל. ברל נפטר בשנת 2012.

ספר על חייו ופעילותועריכה

  • סיגל זיו, אוד מוצל מאש, אשר אוד / אנשל שרצקי, הפקה על ידי בית ספר תיכון - מור מכבים רעות, הורי המשלחת לפולין ותלמידי שכבת י"ב מחזור כ"א, דצמבר 2015, 172 עמודים (ההפקה אינה מסחרית).[11]

ספר זה של הביוגרפיה של אשר אוד לא הופק ביוזמת המשפחה או חברים אלא, על ידי תלמידי- התיכון והוריהם אשר יצאו במשלחת לפולין לביקור לימודי על השואה של יהודי פולין. יציאת המשלחת אורגנה על ידי בית הספר התיכון מור במכבים רעות שהשתתף בהפקת הביוגרפיה. יעל יושפה, בשם ההורים, הקדימה מבוא לספר הביוגרפיה והסבירה את המניעים להפקה בלתי רגילה זו. וכך היא כתבה:
"באוקטובר 2014, יצאנו קבוצת הורים לפולין, במקביל למשלחת של ילדינו, שכבת י"ב מתיכון מודיעין- מכבים- רעות. במהלך המסע ביקרנו בערים, במחנות ובגטאות ברחבי פולין. אחת החוויות המשמעותיות ביותר במסע זה הייתה המפגש עם אשר אוד, עד המשלחת, שסיפר לנו את סיפורו המרגש והבלתי-יאמן. מילותיו שנאמרו על הרמפה במחנה אושוויץ - בירקנאו, נצרבו בליבנו ולא הירפו במשך תקופה ארוכה. ראינו לנכון לספר את סיפורו של אשר על מנת שעוד רבים אחרים יוכלו לקרוא ולשמוע את סיפורו המלחמה של ניצול אחד ששרד את התופת ויכול היה לה. ניצול אחד ששרד מספר מחנות ריכוז וכיום מקדיש את חייו לשימור זיכרונות המיליונים ולהנחלת ערכי מורשת העבר לצעירים ולמבוגרים (ההדגשה במקור). בסיוע תלמידי השכבה, שנרתמו למשימה ואפשרו את מימונה, ובתרומה משמעותית של הורי הקבוצה שדחפו וקידמו את הפרויקט ויזמו את כתיבתו של ספר זה - קרם הספר עור וגידים, ובמשך כמה חודשים אשר סיפר את סיפורו. לראשונה בחייו, הועלה הסיפור על הכתב בסיועה של הביוגרפית סיגל זיו. אנו מקווים שסיפורו של אשר, ששרד את השואה והצליח להקים בית בישראל, יחלחל וייגע בליבותיהם של בני נוער, שרבים מהם זכו לצעוד לצידו במהלך מסעותיהם לפולין. "

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ zdunskawola.co.il אתר של עמותת יוצאי זדונסקה וולה בישראל
  2. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, פרק גטו לודז': מלחמת קיום מיום יום, עמודים 28 - 34
  3. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, פרק מחנה אושוויץ בירקנאו: אחי שומר עלי, עמודים 35 - 43
  4. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, פרק אושוויץ - מאוטהאוזן: צעדת המוות, עמודים 45 - 47
  5. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, פרק מאוטהאוזען, אוסטריה: כמעט ויתור, עמודים 49 -52
  6. ^ על מחנה הריכוז גונסקירכן ראו פרסום של יד ושם http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20998.pdf
  7. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, פרק: השחרור, עדיין הרחק מן החופש..., עמודים 53 -57
  8. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, הפרקים: בשורות ההגנה; מתגייס, אבל לא חייל, עמודים 66 - 80
  9. ^ ראו הביוגרפיה אוד מוצל מאש, הפרק: משפחת התעשייה הצבאית, עמודים 93 -97
  10. ^ http://www1.jerusalem.muni.il/jer_sys/muni/messages/item_news.asp?msg_id=19884&cat=0&sec_id=29 פרסום של עיריית ירושלים בתאריך 30/3/2014 שכותרתו עיר ברווחה: דואגים לניצולי שואה
  11. ^ הספר נמצא בקטלוג של הספרייה הלאומית בירושלים