באר (אוקראינה)
בָּאר (באוקראינית וברוסית: Бар) היא עיר באוקראינה במחוז ויניצה. מרכז נפת באר. העיר נמצאת על גדות הנהר רוב, יובלו של הבוג הדרומי. אוכלוסיית העיר מונה כ-13,000 איש (נכון לאפריל 2023).
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 ויניצה | ||
| נפה | נפת באר | ||
| חבל ארץ | פודוליה | ||
| ראש העיר | אלכסיי דזיס | ||
| תאריך ייסוד | 1401 | ||
| שטח | 5.95 קמ"ר | ||
| גובה | 362 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 15,337 (1 בינואר 2022) | ||
| ‑ צפיפות | 2890 נפש לקמ"ר (2013) | ||
| קואורדינטות | 49°04′41″N 27°40′59″E / 49.078055555556°N 27.683055555556°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://bar-city.gov.ua/ | |||
  | |||
היסטוריה
עריכההאזור בו שוכנת העיר הוזכר לראשונה בכתבים משנת 1401, אז התקיימה מצודה ליטאית בשם "רוב" בגדה הימנית של הנהר רוב. המצודה נבנתה בהוראותו של הדוכס הגדול אלגירדאס. בשנת 1431 עברה המצודה לשליטה פולנית. בשנת 1452 בפשיטת צבאו של חאנות קרים על האזור נכבשה המצודה על ידו ונהרסה כמעט לחלוטין. המצודה נבנתה מחדש על ידי הפולנים כעבור כחמישים שנה. בשנת 1533 הגיעה לאזורה המלכה הפולנית בונה ספורצה, אשר רכשה את המצודה מהמושל המקומי. בהוראתה נבנה מבצר חדש במקום המצודה הקטנה. עם השלמת בניית המבצר בשנת 1537 שונה שם המבצר מ"רוב" ל"באר", על שם העיר האיטלקית בארי, מקום הולדתה של המלכה בונה ספורצה. העיר שהוקמה מסביב למבצר קיבלה מהמלכה את זכויות מגדבורג בשנת 1540.
לאחר איחוד לובלין בשנת 1569 והכללת פודוליה במדינת פולין-ליטא המאוחדת הפכה באר למקום מושבו של הטמאן של פולין.
בשנת 1648, במהלך מרד חמלניצקי נכבשה באר על ידי הקוזקים של מקסים קריבונוס. במהלך הכיבוש נרצחו מרבית יהודי העיר על ידי הקוזקים. חמלניצקי, שהגע לעיר לאחר הכיבוש קבע בה את מקום מושבו. בשנת 1667, בעקבות הסכם אנדרוסובו חזרה באר לשליטת האיחוד הפולני-ליטאי.
בשנת 1672 נכבשה באר על ידי צבא האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמה פולנית-טורקית. הטורקים החזיקו בה עד לשנת 1699, אז נאלצו להחזיר אותה לפולין בהתאם להסכם קרלוביץ.
בשנת 1793, בעקבות החלוקה השנייה של פולין, עברה באר לשליטת האימפריה הרוסית.
יהודים
עריכהמשפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר בשנת 1542. בשנת 1648, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של בוגדן חמלניצקי, נרצחו כל תושבי העיר היהודים שלא הצליחו להימלט (כ-2000 איש). לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת: בשנת 1847 חיו בעיר כ-4,500 יהודים, ובשנת 1897 - כ-5,800 יהודים. בשנת 1910 התגוררו בבאר 10,450 יהודים (כ-46% מאוכלוסיית העיר). באותה תקופה היו היהודים הקבוצה הדתית הגדולה ביותר בעיר (הנוצרים האורתודוקסים היוו 40% מהאוכלוסייה, והשאר - נוצרים קתולים). גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה ב-1905 לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים.
לפי מרשם האוכלוסין שנערך בשנת 1926 התגוררו בבאר כ-5,800 יהודים. הירידה במספר היהודים בעיר (לעומת שנת 1910) נבעה בעיקר ביטול תחום המושב בשנת 1917 ולאו דווקא מפרעות מלחמת האזרחים. יהודים צעירים רבים עזבו את באר לטובת לימודים או עבודה בערים הגדולות של ברית המועצות.
עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות נכבשה העיר על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים ביולי 1941. באר נכללה בשטח הכיבוש הרומני - טרנסניסטריה. בעיר הוקמו שלושה גטאות, בהם נכלאו כל יהודי העיר. בנוסף להם הובאו אל הגטאות האלו גם יהודים מרומניה. מרבית מתושבי הגטאות נרצחו על ידי הגרמנים, הרומנים ומשתפי פעולה אוקראינים באוגוסט 1942. היהודים המעטים שהושארו בחיים הועברו לגטו יקושנצי, שם הם הועסקו בעבודות כפייה. לאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. במהלך השנים 1945 - 1947 פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות.
לפי מרשם האוכלוסין האחרון שנערך בברית המועצות בשנת 1989 התגוררו בעיר באר 357 יהודים בלבד. לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 עזבו מרבית היהודים את באר ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית, קנדה או גרמניה. לפי מרשם האוכלוסין היחיד שנערך באוקראינה בשנת 2001 התגוררו בבאר כמה עשרות יהודים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של באר
באר, ברשת החברתית פייסבוק- "באר" באנציקלופדיה יהודית קצרה בלשון הרוסית
- באר במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- "באר (אוקראינה)", באתר JewishGen (באנגלית)
- בר (Bar), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, באר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1326–1328), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
