פתיחת התפריט הראשי

בילוהירסק

עיר ברוסיה

בילוהירסקאוקראינית: Білогірськ), בלוגורסק (רוסית:Белогорск) או קרסו-בזאר (טטרית של קרים: Qarasuvbazar) - עיר בחצי האי קרים, ששימשה כבירת ח'אנות קרים לאחר הרס בחצ'יסראי במאה ה-18. עד תחילת המאה ה-20 שימשה כעירם המרכזית של קהילת הקרימצ'קים-יהודי קרים המקוריים. אוכלוסיית העיר: 18,400(2006).

בילוהירסק
Білогірськ
COA Bilohirsk, Krym.svg
סמל בילוהירסק
Flag of Belogorsk (Crimea).png
דגל בילוהירסק
Торговий дім XIX ст. м.Білогірськ (Карасубазар), вул. Дубініна.JPG
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
שפה רשמית טטרית של קרים, אוקראינית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 5.42 קמ"ר
גובה 180 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 16,428 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 3,398.52 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות 45°03′16″N 34°36′08″E / 45.054444444444°N 34.602222222222°E / 45.054444444444; 34.602222222222 
אזור זמן UTC +2
http://belogorsk.rk.gov.ru
(למפת רפובליקת קרים רגילה)
Outline Map of Crimea (disputed status).svg
 
פאודוסיה
<div style="position:absolute; padding:0px; top:שגיאה בביטוי: אופרנד < בלתי צפויpx; left:4px; color:
  1. 777777; white-space: nowrap;">פאודוסיה
בילוהירסק
בילוהירסק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

נוסדה בשם קרסו-בזאר, שפירושו בטטרית "השוק על הנהר השחור". לראשונה נזכרת במאה ה-13. שימשה כמרכז סחר חשוב בין גזלב (יבפטוריה) לקפה (פאודוסיה). בתקופת ח'אנות קרים שימשה כנחלתם של משפחת שירין. הקוזקים של זפורוז'יה ערכו מתקפות על העיר בשנים 1624, 1628, 1630 ו־1675.

לאחר שבחצ'יסראי, בירת ח'אנות קרים נהרסה בידי הצבא הרוסי ב־1736 החאן פטיך גיריי עבר לקרוסו-בזאר, אך גם זו לא עמדה בפני הרוסים ונהרסה שנה לאחר מכן. לאחר צירוף קרים לרוסיה ב-1783 העיר אבדה מחשביבותה, אך נשארה מרכזם של הטטרים ושל הקרימצ'קים. הרב חיים חזקיהו מדיני קבע בה את מושבו כרב קהילת הקרימצ'קים ב-1866 בעיר, למרות שמבחינה אדמיניסטרטיבית חשיבותה של סימפרופול באותה תקופה הייתה גדולה יותר מאשר של קרסו.

ב־1941 נכבשה על ידי הגרמנים, שלא נגעו בקראים, אך כילו את רובה של קהילת הקרימצ'קים. האקציה התרחשה ב־18 בינואר 1942, בה הגרמנים חיסלו 2000 איש מהקהילה. עד ל־18 במאי 1944 כשהטטרים של קרים גורשו על ידי סטלין לקזחסטן הייתה אחת משלושת המרכזים לקהילתם במקביל לבחצ'יסראי ואלושטה. לאחר פירוק ברית המועצות הטטרים התחילו לחזור למולדתם ולדרוש את השבת הרכוש הגזול. נכון לשנת 2008 מתגורר בקרסו-בזאר רק קרימצ'אקי אחד.

מקורותעריכה

תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בילוהירסק בוויקישיתוף