ביל ברוק

ויליאם אמרסון ברוק השלישי (באנגלית: William Emerson Brock III;‏ 23 בנובמבר 1930 – 25 במרץ 2021) היה פוליטיקאי אמריקאי, שייצג את מדינת טנסי בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית ולאחר מכן היה חבר הקבינט של ארצות הברית במהלך שנות כהונתו של רונלד רייגן בשנות השמונים. סבו, ויליאם אמרסון ברוק, היה דמוקרטי שייצג את טנסי בסנאט של ארצות הברית בשנים 1929–1931.

ביל ברוק
Bill Brock

ברוק, 2015
ברוק, 2015
לידה	23 בנובמבר 1930 צ'טנוגה, טנסי, ארצות הברית
פטירה	25 במרץ 2021 (בגיל 90) פורט לודרדייל, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם אמרסון ברוק השלישי
מדינה
השכלה	אוניברסיטת וושינגטון ולי
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
דת	פרסביטריאניזם
מזכיר העבודה של ארצות הברית ה־18 29 באפריל 1985 – 31 באוקטובר 1987 (שנתיים ו־26 שבועות) תחת הנשיא רונלד רייגן → ריימונד דונובן אן מקלפלין קורולוגוס ←
נציב הסחר של ארצות הברית ה־8 23 בינואר 1981 – 29 באפריל 1985 (4 שנים ו־13 שבועות) תחת הנשיא רונלד רייגן → רובין אסקו קלייטון יוטר ←
יו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית ה־13 14 בינואר 1977 – 20 בינואר 1981 (4 שנים)
סנאטור מטעם מדינת טנסי 3 בינואר 1971 – 3 בינואר 1977 (6 שנים) → אלברט גור ג'ים סאסר ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השלישי של טנסי 3 בינואר 1963 – 3 בינואר 1971 (8 שנים)

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ברוק נולד בצ'טנוגה שבדרום טנסי, שם שכנה חברת סוכריות ידועה בבעלות משפחתו. ב-1949 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר מקלי, וב-1953 היה לבוגר אוניברסיטת וושינגטון ולי שבלקסינגטון, וירג'יניה. עם תום לימודיו הגבוהים שירת בצי ארצות הברית עד לשנת 1956. כשהשתחרר מהצי עבד בעסקי הממתקים של משפחתו. ברוק גדל כדמוקרטי, אך בשנות ה-50 של המאה ה-20 עבר מהפך והחל להזדהות עם המפלגה הרפובליקנית. ב-1962 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השלישי של טנסי, שבסיסו שוכנת עיר הולדתו צ'טנוגה.

מחוז הקונגרס השלישי היה המעוז הדמוקרטי היחיד במזרח טנסי, אזור שנחשב לרפובליקני באופן מובהק. למעשה, ניצחונו של ברוק בייצוג המחוז במהלך בחירות אמצע הכהונה חתמו 40 שנות שליטה דמוקרטיות במחוז. הודות לנטייה השמרנית שהחלה להתחזק בגבולות מחוז קונגרס זה, ברוק נבחר מחדש ב-1964 בפער של כתשעה אחוזים מקולות הבוחרים בתוך ניצחונו של הנשיא לינדון ג'ונסון ב-44 מדינות ברחבי ארצות הברית. ברוק נבחר מחדש גם בשנים 1966 וב-1968. במהלך כהונתו בבית הנבחרים הצביע בעד חוק זכויות האזרח משנת 1968, אך נגד חוק זכויות ההצבעה מ-1965 ונגד חוק זכויות האזרח 1964.

בסנאט של ארצות הברית

דיוקנו של ברוק בסנאט האמריקאי

ברוק כיהן בבית הנבחרים ארבע קדנציות, שהן שמונה שנים, ואז זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט של ארצות הברית בבחירות הכלליות ב-1970, כמי שיתמודד נגד הסנאטור המכהן אלברט גור. בבחירות המקדימות גבר על זמר הקאנטרי טקס ריטר. מסע הבחירות של ברוק הצליח להעלות על מוקד תשומת הלב את הידידות של גור עם משפחת קנדי ואת דפוס הצבעותיו של גור, שהיה ליברלי מדי כמי שמייצג מדינה בדרום ארצות הברית, ובכך ניצח אותו ונבחר למושבו.

בעודו בסנאט, ברוק היה יקיר התנועה השמרנית אך היה פחות פופולרי במדינת ביתו; אישיותו הייתה מנוכרת לפי אמות המידה של מרבית הפוליטיקאים. כשעמד לבחירה מחדש ב-1976 נחשב ל"פגיע", ומספר אישים בולטים במפלגה הדמוקרטית התמודדו אחד נגד השני בבחירות המקדימות במפלגתם במטרה אחת משותפת: להדיח את ברוק ביום הבחירות הכלליות. השם הבולט והידוע ביותר, לפחות בראשית מערכת הבחירות המקדימות, היה המתמודד לסנאט המשפטן ג'ון ג'יי הוקר. באופן שהפתיע את מרבית התחזיות, הזוכה בבחירות המקדימות היה ג'ים סאסר, שניהל את מסע הבחירות החוזרות של גור ב-1970.

סאסר הצליח לתעל לטובתו את הכעס הציבורי על פרשת ווטרגייט, שתמה רק כשנתיים קודם לכן. עם זאת, אסטרטגיית הקמפיין היעילה ביותר של סאסר הייתה להדגיש כיצד ברוק האמיד, באמצעות שימוש מיומן במערך המסים בידי רואי החשבון, הצליח לשלם פחות מ-2,000 דולר אמריקני כמס הכנסה בשנה הקודמת, סכום הנמוך משמעותית מזה ששילמו תושבים רבים במדינת טנסי, המאופיינת באוכלוסייה צנועה יחסית. סאסר נעזר גם בפופולריות של המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ימי קרטר, בקרב אנשי טנסי — מכיוון שקרטר היה צפוי לנצח במדינה זו בהפרש גדול. אף על פי שהתחיל ביתרון של 30 אחוזים בסקרים על סאסר, ברוק איבד את מושבו בסנאט ביחס של 47%–52% בבחירות הכלליות.

לפני שעמד לבחירה מחדש לסנאט, נמנה ברוק בין האישים הפוטנציאליים להחליף את סגן נשיא ארצות הברית נלסון רוקפלר כעמיתו למירוץ של הנשיא ג'רלד פורד בבחירות לנשיאות 1976.

קריירה לאחר הקונגרס

לאחר תבוסתו בבחירות לסנאט נותר ברוק פעיל בפוליטיקה של ארצות הברית. בשלהי שנות ה-70 התמנה ליושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית, וזכה לשבחים על מנהיגותו בהחייאת המפלגה אחרי פרשת ווטרגייט. הוא סייע להיבחרו של מושל קליפורניה לשעבר רונלד רייגן לנשיאות ארצות הברית ב-1980, ופעל למען השגת רוב רפובליקני בסנאט האמריקאי. הפעיל והסופר השמרני ויליאם בנט, לימים מזכיר החינוך של ארצות הברית, זקף לזכותו של ברוק את שיקום וארגון המפלגה הרפובליקנית יותר מכל מנהיג אחר במפלגה הרפובליקנית בתוקפה לאחר ווטרגייט.

במהלך כהונת ממשל רייגן כיהן ברוק כנציב הסחר של ארצות הברית בטרם מונה למזכיר מחלקת העבודה. בתפקידים אלה מיתן את עמדותיו השמרניות והפך לתומך בהעדפה מתקנת, בחופשת לידה ובתוכניות הסבה לעובדים. ג'ון סייגנטלר, המוציא לאור של העיתון "נאשוויל טנסיאן" (Nashville Tennessean) וחברו של אלברט גור, ציין הרגישות והסובלנות של ברוק לצרכים של מרבית האמריקאים, וציין כי התפתח למזכיר עבודה מעולה.

ב-1988 התפטר ברוק מתפקידו בממשל רייגן כדי לסייע בניהול מסע הבחירות הכושל של בוב דול. לאחר שעזב את הפוליטיקה בסוף שנות השמונים, ברוק הקים את "קבוצת ברוק" שייעצה אסטרטגית לחברות זרות ואמריקאיות כאחד בנוגע למדיניות סחר בינלאומי. בראשית שנות ה-90 הרוויח משרדו כמעט כמיליון דולר אמריקני בסיוע לממשלת מקסיקו בהעברת הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה. ב-1990 ברוק ורעייתו סנדי התיישבו באנאפוליס, בירת מרילנד. כעבור ארבע שנים הכריז ברוק על מועמדותו לסנאט מטעם מדינת מרילנד, אם כי אף מועמד לסנאט מטעם מדינה אחת שכבר כיהן מטעם מדינה שנייה מעולם לא זכה בבחירות מאז החלו הסנאטורים להיבחר בבחירות ישירות במהלך התקופה הפרוגרסיבית. ברוק התמודד נגד הסנאטור המכהן פול סארביינס, בין החברים הליברלים ביותר בקונגרס, והפסיד לו חרף המהפכה הרפובליקנית.

נפטר ב-25 במרץ 2021.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביל ברוק בוויקישיתוף

• ביל ברוק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ויליאם ברוק, באתר מחלקת העבודה של ארצות הברית (באנגלית)