ביקורת על הדת
| ערך מחפש מקורות | |
ביקורת על הדת הן כלל הביקורות על הרעיון, המוסריות, התקפות או הפרקטיקה של דת מסוימת או של כולן כאחת.
היסטוריה עריכה
לביקורת על הדת היסטוריה ארוכת ימים, שראשיתה לפחות מהמאה החמישית לפני הספירה, עם עבודתו של דיאגוראס ממלוס היווני ומאוחר יותר במאה הראשונה - לוקרטיוס הרומאי ויצירתו הגדולה "על טבע היקום".
בתקופת הרנסאנס, המדינאי האיטלקי ניקולו מקיאוולי היה מבקר חריף של הדת, מתוך טענה כי הדת משמשת ככלי בידם של השליטים לשלוט בהמונים. וולטר בן המאה ה-18, אם כי היה אדם מאמין, העביר ביקורת חריפה על הדת, בין השאר בטענה שהיא מאפשרת עוולות (כמו רצח אינדיאנים בידי מתיישבים אירופאים בגלל סירובם להתנצר).[1] בן תקופתו, הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום הדגיש בעיקר את חוסר הראיות שהדת מציגה לקיומו של אל כלשהו, בהתאם לשיטתו לפיה היקום כולו מוסבר בצורה טבעית ללא צורך בהתערבות אלוהית. יום תקף גם את הסבירות לקיומם של ניסים ובכך היה אחד ממייסדי תנועת הספקנות המודרנית. מבקר חריף אחר של הדת בן התקופה היה הברון ד'אולבאק שבספריו תקף הן את הנצרות והן דתות אחרות כבלתי-מוסריות.
במאה הנוכחית הביקורת על הדת מתרכזת בעיקר בקרב חוגי האתאיזם החדש, כשהבולטים שבמבקרי הדת הם: ריצ'רד דוקינס, כריסטופר היצ'נס, דניאל דנט וסם האריס ואחרים. יחד עם זאת, ביקורת על הדת איננה בהכרח קשורה עם אתאיזם.
טענות מרכזיות עריכה
טענות חברתיות עריכה
- דתות לרוב אינן פועלות על-פי הגיון והן דוגמטיות בהגדרתן. כך למשל, נטען שסיפור הבריאה התנכ"י, שפרשנותו המילולית מקובלת כתיאור מעשי של תהליך הבריאה בקרב חלקים גדולים של היהדות והנצרות, מונע ממאמיני הדתות לקבל את ההתפתחות המדעית בתחום הקוסמולוגיה והביולוגיה.
- הדת מעניקה משמעות שלמה ליקום ולחיי האדם, ולכן יש בה כדי לדכא את יצר החקירה והסקרנות המדעית. יתר על כן, כאשר הדת מוצאת במדע סתירה לאמונות המקובלות בקרבה, היא עלולה להתנגד בצורה אקטיבית למדע. כך לדוגמה נטען ביחס להוצאתו להורג של ג'ורדנו ברונו בידי האינקוויזיציה במאה ה-16 או להתנגדות הכנסייה הנוצרית במאה ה-21 למחקר בתאי גזע.
- דתות רבות משמשות כלי לצבירת הון או כוח בידי מנהיגי הדת. כך למשל נטען ביחס לגורו אושו, שהחזיק בבעלותו צי של 90 רכבי רולס-רויס. קרל מרקס תיאר את הדת כאופיום להמונים משום היותה כלי המאפשר למעמד השולט לשלוט במעמד הפועלים.
טענות מוסריות עריכה
- דתות לרוב דורשות מהמאמינים לבצע פעולות לא-מוסריות. כך נטען לדוגמה, לגבי עונש המוות ביהדות בעבר, או לגבי הג'יהאד כנגד לא-מאמינים באסלאם. סטיבן ויינברג ניסח זאת כך: נדרשת דת כדי לגרום לאנשים טובים לבצע מעשים רעים.[2]
- דתות לעיתים מפלות בין מגדרים, או על רקע נטייה מינית. כך למשל רבים ממאמיני שלוש הדתות המונותאיסטיות (היהדות, הנצרות והאסלאם) מאמינים כי יחסי מין חד-מיניים הם מעשה אסור, ואף ראויים לענישה (אם כי ישנם דתות, כמו הינדואיזם, שבהם אין התייחסות שלילית שכזו).
- הטפת השקפת עולם לילדים, לטענת מבקרי הדת, היא מעשה בלתי-מוסרי בכך שהמטיף מונע מהילד השקפת עולם נטולת דעה קדומה על העולם.
- דתות כמו היהדות והאסלאם מאפשרות נישואי קטינים, ולמעשה פדופיליה. כך לדוגמה נטען שעל-פי ההלכה היהודית אין הגבלה על גיל הנישואין לבנות, ובאסלאם אחת מנשותיו של מוחמד, עאישה, הייתה בת 9 בעת נישואיה. גם בקרב המורמונים מקובלים נישואים בגילאים 14 ואף בגיל צעיר יותר.
- דתות רבות הן גזעניות. כך למשל נטען ביחס לקבוצה הנוצרית "זהות נוצרית", המאמינה בעליונות הגזע הלבן, וביחס למרבית המורמונים, המאמינים כי שחורים מקוללים, ומונעים מהם להצטרף לדת.
- בדתות רבות נקבע יחס לא-הוגן או הריגת בעלי-חיים בצורה אכזרית או מיותרת. כך נטען ביחס להקרבת קורבנות בבית המקדש או למנהג הכפרות ביהדות (יחד עם זאת, היהדות אוסרת על צער בעלי חיים).
טענות נגד עריכה
- לתאולוגים רבים יש הבנה נרחבת במדעים עיוניים והם אינם מתעלמים מהסתירות, יש המיישבים אותם עם הדת בהוצאת כתבי הקודש מפשוטם כמו למשל הרמב"ם בחיבורו "מורה הנבוכים". אחרים משתמשים בטענות מתחום הפילוסופיה של המדע כנגד הנחות הבסיס של המדע המודרני, אשר הן כמו כל הנחות בסיס שרירותיות במידה כזאת או אחרת (כמו למשל התער של אוקהם, או הטבע דטרמיניסטי).
- הדת מעניקה רובד של משמעות לחיי האדם, כאשר העולם מורכב מחומר בלבד אין משמעות לפעולת האדם, וכל דבר לא מדיד הוא בחזקת לא קיים. בנתינת המשמעות לחיים הדת מניעה את האדם לפעול ולחקור.
- הדת דואגת לחלשים ומעודדת נתינת צדקה ועשיית חסד. עדויות על מאמינים המשתמשים בדת לצבירת הון לא מייצגות נכונה את הדת, ומכלילה את אותו הפרט בצורה שגויה לגבי כללות המאמינים.
- הדת מעניקה מוסר אובייקטיבי למאמין. בגישות אחרות המוסר הוא דבר נזיל ושרירותי המעוגן בנורמות סטטיסטיות, או אינו קיים באופן מוחלט כלל אלא כל מוסר הוא לגיטימי. ולכן טענות השוללות את היסוד המוסרי של דת הן בעצמן משוללות יסוד ללא ההנחה כי המוסר הוא אובייקטיבי
- כל חינוך הוא מעצב דעות, חינוך חילוני מטיף לדעות ונורמות מסוימות בדיוק כמו חינוך דתי.
- נקודת ההנחה היוצאת היא שהבדלה גזעית היא דבר רע במהותו, הנחה זו ללא מוסר אובייקטיבי היא משוללת יסוד.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
דת - ספרות פולמוסית, דף שער בספרייה הלאומית
