כפרות

מנהג יהודי

כפרות הוא מנהג יהודי עתיק שנערך בערב יום הכיפורים (ובעת הצורך גם בעשרת ימי תשובה). על פי המסורת, מסובבים תרנגול מעל הראש של כל יהודי ויהודיה ומבקשים שהתרנגול ילך למיתה, ותמורתו ילך האדם לחיים טובים ולשלום. לאחר מכן נמסר התרנגול לשחיטה, וניתן לרוב כצדקה לעניים, או נפדה בכסף הנמסר לעניים, ונקרא "פדיון כפרות". כיום יש כאלה המקיימים את המנהג בדג או בכסף במקום בתרנגול וזהו המנהג המקובל היום[דרוש מקור].

משפחה יהודית באירופה מבצעת את מנהג הכפרות. ליתוגרפיה, סוף המאה ה-19/ראשית המאה ה-20

סביב המנהג התפתח פולמוס על רקע מניעים שונים. עם התומכים הבולטים למנהג נמנים, הרמ"א, הרא"ש והאר"י ובין המתנגדים למנהג ניתן למנות את הרמב"ן הרשב"א ורבי יוסף קארו. יש המקיימים את המנהג באמצעות כסף אשר נתרם ישירות לעניים ובכך מדגיש את מימד הצדקה במנהג. קיום המנהג בצורה זו נקרא פדיון כפרות.

כיום הנושא מושך התנגדות גדולה, הן מצד ארגוני זכויות בעלי חיים והן מצד רבנים, אשר טוענים שקיום המנהג באמצעות בעלי-חיים עלול לגרום לעבירה על איסור צער בעלי חיים.

תיאור המנהג עריכה

 
כפרות במאה שערים

נהוג לקיים את מנהג הכפרות השכם בבוקר בערב יום הכיפורים או קודם לכן בעשרת ימי תשובה. יש להחזיק את התרנגול (לזכר) או התרנגולת (לנקבה) או את כסף ה'כפרות' ביד ימין ולומר:

בְּנֵי אָדָם
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. (תהלים, ק"ז, י')
יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. (תהלים, ק"ז, י"ד)
אֱוִוילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. וַיִּזְעֲקוּ אֶל אֲ-דֹנָי בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יוֹדוּ לַא-דֹנָי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. (תהלים, ק"ז, י"זכ"א)
אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כפֶר. (איוב, ל"ג, כ"גכ"ד)

מסובבים את התרנגול או הכסף מעל הראש שלוש פעמים ואומרים:

זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל [או: זֶה הַכֶּסֶף] יֵלֵךְ לְמִיתָה [או: יֵלֵךְ לִצְדָקָה] וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם.

אומרים את כל התפילה שלוש פעמים. נהוג[1] לקחת שניים או שלושה תרנגולים לאשה בהריון עבורה ועבור העובר. נהגו לקחת תרנגול לבן, כי הצבע הלבן מסמל את החפים מפשע וכן את כפרת העוונות, כמו שנאמר בספר ישעיה: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו", עם זאת, אין חובה להדר דווקא אחר תרנגולים לבנים. מבין יהודי גרמניה יש שאינם נוהגים לסובב את הכפרות מעל ראשם אלא לצרור את המעות ולהניחן על שולחן, להניח את ידם על הצרור ולומר "זו כפרתי". את כסף ה'כפרות' נותנים לצדקה. אלו המשתמשים בתרנגול נוהגים לשחוט אותו ולתת אותו ישירות לעניים למאכל, או למכור אותו ולתרום את הכסף תמורתו לצדקה.

מקור המנהג עריכה

מקורות אפשריים עריכה

יש הרואים[2] בטקס השעיר לעזאזל שבוצע בבית המקדש ביום הכיפורים אב טיפוס למנהג הכפרות, בשל הדמיון הרב שביניהם, שבו עוונות האדם מושתים על חיה שנשלחת למיתה, כדי לכפר עליו. ההבדל העיקרי ביניהם שבעוד ששילוח השעיר היה לאומי ומיועד לחול על כל העם, הטקס בתרנגול הוא טקס פרטי שבו כל אדם אחראי לעצמו. טקס לאומי דומה התקיים גם במצרים העתיקה, במאה החמישית לפנה"ס ואולי אף לפני-כן, על-פי הרודוטוס:[3] הכהנים היו מקריבים חיה, עורפים את ראשה, משליכים אותו לנילוס ומבקשים מהאלים כי כל רעה שאמורה הייתה ליפול על הנוטלים חלק בטקס, או על מצרים כולה, תיפול על ראש החיה במקום זאת.

סביר להניח כי לאחר חורבן בית המקדש השני וביטול טקס הכפרה באמצעות השעיר, ראו כמה מחכמי ישראל לתקן את מנהג הכפרות כתחליף לטקס זה.

סדר הכפרות והמילים שנאמרים במהלכו דומים לסדר שהיה נהוג בעת קיום מצוות פדיון הבן בתקופת הגאונים:

ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן ואומר: זה תחת זה, זה חילוף זה, זה מחולל על זה, יצא זה לכהן ונכנס הבן הזה לחיים, לתורה וליראת שמים.

פירוש רבינו חננאל על התורה, הועתק בר' בחיי בפרשת שופטים

הגאון מווילנה[4] כתב שמקור המנהג הוא בתלמוד הבבלי, שם יש לו רמז בדמות כפרות עם צמחים על פי פרשנות הגאונים המובאת בפירוש רש"י:

ובפירוש הגאונים מצאתי, שעושין חותלות מכפות תמרים (עציץ) וממלאים אותם עפר וזבל בהמה. ובעשרים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה כל אחד ואחד עושים לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכו פול המצרי או קטנית וקוראים לו "פרפיסא" וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד את שלו ומחזירו (מסובבו) סביבות ראשו שבע פעמים ואומר: זה תחתי וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר.

רש"י ד"ה "פרפיסא", מסכת שבת דף פא עמוד ב

בהמשך נמצא גם כתרנגול ממש בתשובות גאוני בבל לעיל.[5] לעומתו בתלמוד הירושלמי לא נמצא למנהג כל זכר.

התפתחות המנהג עריכה

ישנן עדויות לכך שהמנהג הקדום של הכפרות היה גם מהצומח ולא רק עם בעלי חיים. מנהג זה היה מספר שבועות לפני ראש השנה, בו היו מכינים מהוצין של תמר, חותלות, בהן היו ממלאים עפר וזבל בהמה וזורעים בה מיני דגנים הצומחים מהם. ובערב ראש השנה היו נוטלים את העציץ מהאדמה עם הצמחים שנבטו וצמחו ומסובבים מעל הראש שבע פעמים, תוך אמירת 'זה חליפתי וזה תמורתי'.[6]

המקור המפורש הקדום ביותר למנהג הכפרות עם בעלי חיים, הוא מתשובות רב ששנא גאון (סורא, המאה ה-7). מובא גם בפסקי הרא"ש בסוף מסכת יומא:

וששאלתם שאנו רגילים לשחוט ערב יוהכ"פ תרנגולים, ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה? והשיב רב שושנא גאון: הא ודאי קושיא היא ויש לומר בה שני טעמים. אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה, ועוד יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים, עיקר ממבעלי קרניים דומות של יצחק אבינו, לפיכך לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הקדמונים שאף על פי שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים, תרנגול מובחר לפי ששמו גבר...

ממקור זה המזכיר את "חכמינו הראשונים" ניתן להסיק שמנהג הכפרות היה נפוץ לכל הפחות כבר במאה ה-6 בבבל בתקופת רבנן סבוראי. מסקנה זו מקרבת את שורשי המנהג לתקופת התלמוד. ואכן, בתלמוד ישנם רמזים למנהג שהיו שוחטים עופות ובהמות בערב יום הכיפורים, ואת החלקים הללו היו זורקים לעופות השונים כדי שיאכלום, אולם מדובר היה בבהמות שנאכלו בסעודה המפסקת, וגם לא מוזכר עניין הכפרה או סיבוב ראש התרנגול מעל לראש המתכפר.[7] לפי זה היו נפוצים קטעים ממנהג הכפרות כבר במאה הרביעית.

נראה שאצל העשירים היה מקובל לבצעו אף עם בהמה (כנראה שלא סובבו אותה מעל הראש אלא סמכו עליה את ידיהם כמו בקורבן), למרות שרב שושנא מצדיק בדבריו את השימוש בתרנגול. באשכנז נהגו לשחוט אווזים ותרנגולים.[8] המנהג שהתחיל כנראה בבבל עבר משם לספרד לצרפת ולאשכנז, ומשם לכל תפוצות ישראל. לתימן לא הגיע מנהג זה.[9]

הפולמוס על המנהג עריכה

מתנגדים עריכה

 
קופות כפרות על בימת בית הכנסת יד משה בחשמונאים בערב יום כיפור
 
בהדפסה הראשונה (שנת ה'של"ח) של שולחן ערוך, אורח חיים, עם הגהות הרמ"א, נכתב בכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא". הרמ"א חלק על דעת השו"ע אך לא שינה את הכותרת המקורית.
בהדפסות מאוחרות יותר, כולל כל ההדפסות בימינו, הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא".

על המנהג להשתמש בתרנגול לטקס זה, ניטש פולמוס נוקב לאחר שבספרד קמו לו מתנגדים. הרמב"ן סבר שהמנהג הוא "מדרכי האמורי", כלומר מקורו בעבודה זרה או אמונה טפלה שמקורה אינו יהודי.[10] הרשב"א מעיד על המנהג בעירו בספרד[11]:

היו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים, והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה.

התנגדות נוספת למנהג הייתה מצד דמיונו להקרבת קרבן, מה שאסור מחוץ לבית המקדש. על פי טעם זה היו שרצו גם לאסור את התרנגול לאכילה כי החשיבו אותו כ"קודשים בחוץ" (קורבנות שנשחטו מחוץ לבית המקדש). אולם הרשב"א בספרד, על אף שיצא נגד המנהג בחריפות וביטל את המנהג בעירו, דחה טעם זה כיוון שהתרנגול ממילא אינו ראוי לקרבן.

הרמב"ם לא הזכיר את המנהג, ומשום כך התימנים אינם נוהגים מנהג כפרות כלל. רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, המשיך את הקו של רבני ספרד וטען כי יש לבטל את המנהג, למרות שבדרך כלל צידד במנהגים והלכות שהגיעו מהקבלה. על כך כתב הערוך השולחן (אורח חיים, סימן תר"ה סעיף ה') "וכבר טרחו גם בדורות שלפנינו לבטלן, ולא עלתה בידן, כי ההמון דבוק בזה כמו על מצות אתרוג ועוד יותר." בהדפסות הראשונות של שולחן ערוך, אורח חיים, הייתה הכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא". בהדפסות מאוחרות יותר, כולל כל ההדפסות בימינו, הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא".[12] אחרים התנגדו למנהג בעיקר בשל החשש שמא החיפזון בשחיטת התרנגולים בערב יום הכיפורים יגרום לפגם בכשרות שלהם.[13]

צער בעלי חיים עריכה

  ערך מורחב – צער בעלי חיים (יהדות)

על המנהג נמתחת ביקורת גם מצד אגודות צער בעלי חיים שמוחות נגדו על שום הצער הנגרם לתרנגולים, וישנם רבנים שהצטרפו לקריאה להחליף את התרנגולים בכסף, בעיקר מקרב רבני עדות המזרח, שפוסקים לפי הבית יוסף שסבור כי מדובר במנהג של שטות. בין היתר אמר הרב חיים דוד הלוי, מחבר קיצור שולחן ערוך מקור חיים:

"ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים"

שו"ת עשה לך רב ג עמוד סז

גם הרב המקובל יצחק כדורי אמר בשנת תשס"ב כי יש להעדיף תרומה לעניים עקב צער בעלי חיים, שהוא איסור מן התורה, ובעיית הכשרות[דרוש מקור]. הרב פנחס זביחי, מחבר "עטרת פז" מתנגד אף הוא מהטיעון שאין למנהג שורש בש"ס[דרוש מקור]. הרב שלמה אבינר כתב כי לנוכח בעיות כשרות וצער בעלי חיים, ולאור דברי כל הרבנים שלעיל, יש להמליץ ולהעדיף לעשות כפרות על ידי כסף.[14] הרב שלמה זלמן אוירבך נהג בתחילה לעשות כפרות בתרנגול, בהמשך עבר להשתמש בדגים ובשנותיו האחרונות היה מסובב עם מעות שמסר לאחר מכן כצדקה לעניים, אם כי לא ידוע מה הנימוק לשינוי זה, והאם נבע מהחשש לצער בעלי חיים.[15]

המעבר לשימוש בכסף הוביל מוסדות רבים לפזר קופות צדקה בימים הנוראים בבתי הכנסת הקוראים לתרום להם בעין יפה תחת הכותרת "פדיון כפרות".

תומכים עריכה

לעומתם, רבי משה איסרליש (הרמ"א), בהסתמך על מסורת אשכנז מבית מדרשם של בעל הטורים ואביו הרא"ש, הגן על מנהג זה באופן חריף ביותר וכותב "ואין לשנות". גם האר"י היה נזהר לקיים מנהג זה ואף הוסיף עליו פרטי הלכות. כמו כן האדמו"ר הזקן, מייסדה של חסידות חב"ד, מציין בספרו שולחן ערוך הרב כי במקומו נוהגים לערוך כפרות.[16] כיום רבים מהאשכנזים וגם מהספרדים מקיימים את מנהג זה.

בישראל עריכה

 
שחיטת תרנגולות לאחר הכפרות לנשים

במהלך שנות ה-50 עברה ישראל משחיטה מקומית לשחיטה בבתי מטבחיים גדולים. באמצע שנות ה-60 נקבע איסור בחוק לבצע שחיטה בלא פיקוח וטרינרי, למעט במקרים של שחיטה של כמות קטנה לצריכה עצמית, אולם האיסור לא נאכף על שחיטת תרנגולות לכפרות.

בספטמבר 2007 הורשע לראשונה אדם על שחיטת תרנגולות לכפרות.[17] באותה תקופה החלו רשויות שונות להפסיק לבצע שחיטת כפרות בהיעדר פיקוח וטרינרי. למשל, בפתח תקווה, בוטלה השחיטה לכפרות. במקום אחד בוצע מנהג הכפרות על תרנגולות, אך התרנגולות הועברו בחיים לשחיטה בבית מטבחיים.[18] בשנת 2014 משרד החקלאות הוציא הנחיות לגבי ביצוע מנהג הכפרות הקובעות שהשחיטה תתבצע רק בבית מטבחיים.[19] בלחץ של גורמים דתיים הוצאו בשנה לאחר מכן תקנות מקלות במעט המתירות באישור ראש רשות מקומית הקמת בית מטבחיים נייד לצורך כפרות. תקנות אלו עוררו דיון בכנסת ונציגי הציבור החרדי הבהירו שתקנות שיאפשרו קיום כפרות הן הכרח לצורך שמירת הקואליציה.[20]

לקראת יום כיפור תשע"ו יזמו שר החקלאות אורי אריאל ועמותת אנימלס קמפיין הקורא להפסקת השימוש בתרנגולות למנהג הכפרות והחלפתו בפדיון כפרות.[21] במקביל, באותה שנה, התעמתו פעילי זכויות בעלי חיים עם מקיימי המנהג בבני ברק, ברחובות, בפתח תקווה ובאשדוד.[22][23]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שולחן ערוך אורח חיים תרה א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  2. ^ הרב שלמה קורח, עריכת שולחן חלק ח' עמוד קפד.
  3. ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר שני, פרק 39.
  4. ^ בהגהותיו על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ה, סעיף א'
  5. ^ מובא בפסקי הרא"ש, מסכת יומא, פרק שמיני, סימן כ"ג
  6. ^ זהר עמר, על כפרות מצמחים וחותלות מתמרים, חלמיש 34/8, תשנ"ג, עמ' 35-33
  7. ^ כתובות, ה, א: "אלא מעתה, יום הכיפורים שחל להיות שני בשבת, ידחה, גזירה שמא ישחוט בו עוף". ובתשובה לאחד הגאונים, ככל הנראה רב עמרם גאון, באמצע המאה ה-9 נכתב במפורש: "יום הכפורים שחל להיות בשבת ידחה, שכיוון שרגילין ישראל לשחוט תרנגולין כל אחד ואחד לכפרתו, ליחוש שמא ימהרו וישחטו בין השמשות של שבת". מקור נוסף בתלמוד הוא במסכת חולין, צד, ב, וכן בדף קי, א
  8. ^ תשובות הרשב"א, סימן שצ"ה
  9. ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן עמוד קכ"א בהערה. באתר היברו בוקס
  10. ^ ארחות חיים ערב יום הכפורים סעיף א'
  11. ^ שו"ת הרשב"א חלק א' סי' שצ"ה
  12. ^ חן מלול, השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר!, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 26.09.2017
  13. ^ הרב אברהם דנציג חיי אדם כלל קמ"ד סעיף ד. "ואי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל מנהג זה, טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות, כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם אי אפשר להם להשיג תרנגול, אזי מסבבין במעות, שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים שהיו מסבבים בזרעים (כמש"כ המ"א בשם רש"י בשבת פ"א), ותחשב להם לצדקה, ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה חס וחלילה
  14. ^ הרב שלמה אבינר, רצוי לעשות כפרות עם כסף ולא עם תרנגול, באתר nrg‏, 17 בספטמבר 2010
  15. ^ רב טוביה פריינד, שלמי מועד, עמ' נה-נו
  16. ^ רבי שניאור זלמן מליאדי, שולחן ערוך הרב סימן תר"ה סעיף א'
  17. ^ שוחט הכפרות הורשע בגלל היעדר וטרינר
  18. ^ קורין אלבז, פ"ת: פעילי בעלי חיים נגד מנהג כפרות במישקולץ, באתר mynet‏ פתח תקוה, 2 באוקטובר 2014
  19. ^ ארז ארליכמן, כפרות עם תרנגול? תזדקקו לאישור וטרינרי, באתר ynet, 17 בספטמבר 2014
  20. ^ חזקי עזרא, "בלי שחיטת כפרות - תיפול הקואליציה", באתר ערוץ 7, 11 באוגוסט 2015
  21. ^ ניק קוליוחין, זו כפרתי: השר אריאל יזם קמפיין מיוחד לעידוד כפרות בכסף במקום בתרנגולות, באתר nana10‏, 10 בספטמבר 2015.
  22. ^ עימותים באשדוד בגלל הכפרות, חיים לב, ערוץ שבע
  23. ^ יניר יגנה ודנה ירקצי‏, המחלוקת על הכפרות: קטטה המונית בין פעילים לחרדים באשדוד, באתר וואלה!‏, 21 בספטמבר 2015


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.