בית הכנסת טלומצקה
בית הכנסת הגדול של ורשה, הידוע בשם בית הכנסת טלומצקה או ה"טלומצקה סינגוגה" (בפולנית: Tlomacka Synagoga) שכן ברחוב טלומצקה. נחנך בשנת 1878, הוחרב על ידי הנאצים ב-16 במאי 1943.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת שנחרב  |
| מיקום |
ורשה |
| מדינה |
פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1878 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1878 |
| תאריך פירוק |
16 במאי 1943 |
| אדריכל |
ליאנדרו מרקוני |
| סגנון אדריכלי |
נאו-רנסאנס |
| קואורדינטות | 52°14′41″N 21°00′09″E / 52.244585°N 21.002398°E |
|
(למפת ורשה רגילה)   בית הכנסת טלומצקה | |
  | |
היסטוריה
עריכהבניית בית הכנסת החלה בשנת 1874. המבנה המפואר תוכנן על ידי האדריכל ליאנדרו מרקוני. חזית בית הכנסת פנתה לרחוב הראשי ואף הוצבו סממנים יהודיים בחזית (דוגמת שתי צורות מנורה בצידי השער). באופן לא טיפוסי, בבניית בית כנסת זה נמנעו מלהבליט את אופיו היהודי של המבנה וחזית בית הכנסת הוסתרה בתוך חצר. היכל בית הכנסת הכיל 1,100 מקומות ישיבה.
בבית הכנסת כיהן הרב ד"ר ישראל צילקוב ולצידו דרש ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי[1][2] שהחליף את צילקוב כרב בית הכנסת[3].
אחריהם כיהן הרב פרופ' משה שור, אשר נאומיו משכו קהל רב לבית הכנסת. כמו כן היווה בית הכנסת מוקד משיכה לחובבי התפילה והחזנות. בבית הכנסת התפללו חזנים מפורסמים דוגמת גרשון סירוטה ומשה קוסביצקי. החזנים לוו במקהלה גדולה של גברים ונערים בניצוחו של דוד אייזנשטדט. כמו בתי-כנסת גדולים אחרים בערים הגדולות של מזרח אירופה ששירתו את עלית הקהילה העשירה והמתבוללת,[4] הסדרים והתפילה היו מודרניים יחסית לסביבה המסורתית של פולין, אך רחוקים מרפורמה אידאולוגית. לא הונהג שום שינוי עקרוני מלבד סדר וכובד ראש, מקהלת גברים, נשיאת דרשה בפולנית ולא ביידיש, ועוגב, שניגן אך ורק בחתונות ולא בתפילות עצמן.[5]
בשנת 1943, בתום דיכוי מרד גטו ורשה, פקד מפקד ה-SS המחוזי יירגן שטרופ לפוצץ את בית הכנסת במופע ראוותני, אשר תמונותיו נשלחו למפקדו היינריך הימלר בברלין כאות וסימן לחיסול החיים היהודיים בוורשה.
לאחר המלחמה לא הוקם בית הכנסת מחדש. לימים נבנה גורד שחקים באתר שבו עמד.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גלריית תמונות של בית הכנסת
- מאמר - גורד שחקים במקום בית כנסת
הערות שוליים
עריכה- ^ ווארשא, הצפירה, 14 באוקטובר 1897
- ^ ווארשא, הצפירה, 4 בדצמבר 1899
- ^ ורשה, אנציקלופדיה של גלויות, 1953, עמוד 247
- ^ מיכאל מאיר, Judaism Within Modernity: Essays on Jewish History and Religion, Wayne State University Press, 2001. עמ' 278-280.
- ^ "Services in the synagogue were slightly Reform-oriented, to the extent that the Orthodox tradition allowed" וכו'.מתוך: Polin: Studies in Polish Jewry, כרך 21, עמ' 427.