בית המכס בנמל יפו
בית המכס של נמל יפו, תחנתם הראשונה של העוגנים בנמל יפו החל במחצית השנייה של המאה ה-19, היה מבנה בצפון הנמל. המבנה הוקם על קו המים, מול פתחו של הנמל אל הים הפתוח, והוא חצץ בין אגן הנמל לבין בתי יפו העתיקה וחלקו הצפוני של הרציף. ב-8 ביולי 2020, הרסה עיריית תל אביב את גרסתו המנדטורית של בית המכס לאחר מאבק שימור ארוך של כעשור[1].
 | |
| בית המכס מהאוויר, לפני הריסתו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
תל אביב-יפו  |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′17″N 34°45′04″E / 32.05486111°N 34.75113889°E |
|
(למפת יפו רגילה)   בית המכס בנמל יפו  | |
  | |
היסטוריה
עריכהבית המכס העות'מאני
עריכהבית מכס ראשון בנמל יפו נבנה בראשית שנות השישים של המאה ה-19 מול הפרצה בריף הסלעים דרכה נכנסו הספינות לנמל על רחבה יבשתית קטנה שיצר הסחף ושאפשרה ירידה אל החוף. על אותה הרחבה עמד "שער הים" בחומת יפו שהחלה להיהרס במחצית השנייה של המאה ה-19[2][3].
בשנת 1887, כחלק ממבצעי הבנייה והפיתוח שקודמו בתקופת שלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני, נבנה בנמל בית המכס השני. בחזית בית המכס נבנתה רחבת כניסה מוגבהת אליה הובילו מדרגות מהים, ואת פני העולים היו מקבלים שוטרי הנמל שניצבו בצריפי עץ[2]. כאן דרכו רגליו של תיאודור הרצל כשהגיע לארץ ב-1898 לפגוש בקיסר גרמניה וילהלם השני.
עם התגברות העלייה לארץ ישראל, נבנה בשנת 1907 אולם רחב ידיים מעל הרחבה החיצונית, ששימש כאולם הכניסה לארץ ישראל אליו הגיעו עשרות אלפי העולים למן העלייה השנייה ועד העלייה הרביעית. ההרחבה בוצעה בידי יוסף אליהו שלוש ששימש כקבלן עם שותפים נוצרים. את המדרגות שהובילו לאולם ניתן לראות עד היום כשמציצים מעבר למעקה החומה[2].
בית המכס המנדטורי
עריכהבית המכס הצפוני הוקם בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 בסגנון הבינלאומי, במסגרת תוכנית מנדטורית להרחבת הנמל. הוא נבנה במקום בו היה ניצב בית המכס העות'מאני. המבנה בן שתי הקומות עשוי בטון, מוארך וצר, וחלקו הצפוני מתעקל מזרחה הולך וצר בהתאם לאילוצי קו החוף. בחזית קומת הקרקע של המבנה משתרעת מעין מרפסת מקורה, ולאורך הקומות העליונות נקבעו שורות חלונות אופקיים. עם הקמתו שימש המבנה את מנהלת הנמל, כבית המכס וכתחנת קשר לאוניות.
עד הריסתו שימש חלקו הדרומי של המבנה את שבט צופי ים, בחלקו הצפוני שכן מחסן משאבות לאוניות וחלק ממנו היה נטוש. עוד שכנה במקום תחנת החוף של דייגי הנמל. עם השנים התדרדר מצבו, חלק מחלונותיו נשברו ועל קירותיו צוירו כתובות גרפיטי.
שימור או הריסה
עריכההמבנה הוגדר כאתר לשימור במסגרת תוכנית בניין העיר ולפי תוכנית מתאר ארצית לנושא החופים (תמ"א 13)[4] שנכנסה לתוקף בשנת 2003.
האדריכל ישראל גודוביץ הציע להרוס את המבנה במטרה לסלול כביש שיחצה את נמל יפו, וכך לדוגמה גרסה גם "עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל" בנייר עמדה משנת 2007, אם כי מסיבות המתייחסות לאיכויותיו של המבנה עצמו[5]:
"בחלקו הצפוני של הנמל קיים בית המכס המנדטורי - "עטוף שלמת בטון ומלט" - מעל מבנה בית המכס העות'מאני. אנו ממליצים להסיר את המבנה הקיים ולחשוף את השרידים ההיסטוריים מתחתיו."
התומכים בהריסת המבנה טענו כי הוא ניתק את בתי העיר העתיקה מהים וכי הוא נעדר ערך אסתטי.
בשנת 2011 החל דיון בעיריית תל אביב-יפו באשר לעתידו של האתר. ביוני 2016 קיבלה מועצת התכנון הארצית החלטה לקדם את הוצאת המבנה מרשימת המבנים לשימור בגלל שלמבנה "ערכי שימור אדריכליים פחותים" ו"אין יתרון מובהק בשימור המבנה החדש". ביוני 2017 אישרה הממשלה את הוצאת המבנה מרשימת המבנים לשימור. בינואר 2019 נדחתה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה[6].
התומכים בהשארתו טענו לחשיבותו ההיסטורית כשער לארץ ישראל וכמקום בו פגשו בה עולים וצליינים. המבנה היה "הבית המודרני היחיד שבנוי בקו החוף הישראלי על המים"[7] ועוד טענו התומכים כי הוא הגן על מבני הנמל מפני סערות.
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שנמניתה עם המתנגדים להריסת המבנה, השלימה תיק אדריכלי הסוקר את הפוטנציאל הציבורי והתיירותי הטמון בו. בתיק פורטו הטענות לחשיבות השארת המבנה:
- חשיבות היסטורית - שער הכניסה לארץ ישראל במשך מאות שנים.
- חשיבות אדריכלית - מבנה שנבנה באיכויות מאוד גבוהות מבחינה אדריכלית. מבנה מודרניסטי בסגנון בינלאומי.
- השריד האחרון לסמטת הנמל - סמטת הנמל החלה באזור כיכר השעון כיום והגיעה עד לנמל יפו. לקראת הנמל עצמו הייתה את חומת הים ועליה מספר מבנים, והסתיימה במבנה המכס הטורקי. חומת הים והמבנים נהרסו כולם. למעשה מבנה בית המכס היום משמר את שימור חוויות ההליכה בסמטת הנמל-סמטה צרה שבסופה נחשף הים והנמל.
- חשיבות ברמה ההנדסית-הימית - עצם קיומו של בית המכס על קו המים, הופך אותו למעין קיר ים שמונע הצפות של נמל יפו בימי בחורף.
- חשיבות חברתית - פעילותם של צופי ים והמרכז לחינוך ימי במבנה כיום.
בחודש ינואר 2019 דחה בג"ץ עתירה נגד ההריסה של המבנה שהוגשה על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וב-8 ביולי 2020 בוצע צו ההריסה המנהלי שהוצא למבנה כשלושה חודשים מוקדם יותר[8].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- שמואל גילר, בית המכס בנמל יפו, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- יואב מלכה, נמל יפו: "השער לארץ ישראל" ייהרס בקרוב?, באתר ynet, 26 באוקטובר 2011
- האם יהרס בית המכס בנמל יפו?
- משה גלעד, המלצה לטיול: יום ביפו, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
- תמונה של בית המכס העות'מאני
קשת רוזנבלום, אחרי ששרד את הטורקים והבריטים, ייהרס בית המכס בנמל יפו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2014- אלי אלון, המאבק על בית המכס בנמל יפו באתר themarker
- מיכל בלאו, "במקום לשכור חדר במלון": ביקור בדירה בבית המכס המוזהב ביפו, באתר Xnet, 18 ביולי 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ מנור בראון, אחרי שמאבק השימור נכשל, החלה הריסתו של בית המכס בנמל יפו, באתר Xnet, 8 ביולי 2020
- ^ 1 2 3 שמואל גילר, בית המכס בנמל יפו, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ ביצורי נמל יפו בתקופה העות'מאנית, אלי הדר
- ^ יואב מלכה, נמל יפו: "השער לארץ ישראל" ייהרס בקרוב?, באתר ynet, 26 באוקטובר 2011
- ^ החלטה מאושרת – בנושא פיתוח נמל יפו של הוועדה המקצועית – עמותת האדריכלים.
- ^ בג"ץ 5974/17 המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ב־23 בינואר 2019
- ^ נמל יפו, צור שיזף.
- ^ עופר אדרת, בתום עשור של מאבק, נהרס שער הכניסה ההיסטורי לישראל, באתר הארץ, 9 ביולי 2020
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |