יוסף אליהו שלוש

יוסף אליהו שלוש (1870, יפו – י"א באב ה'תרצ"ד, 23 ביולי 1934, תל אביב) היה ממייסדי תל אביב, יזם, סוחר ותעשיין.

יוסף אליהו שלוש

יוסף אליהו שלוש
לידה	1870 יפו
פטירה	23 ביולי 1934 (בגיל 64 בערך)
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
מספר צאצאים	7

שרידי שער הכניסה לבית החרושת למוצרי בניין של "האחים שלוש" ברחוב שלוש בנוה צדק, 12/07 הכתובת בצרפתית: FABRIQUE [C]HELOUCHE FRERES

יוסף אליהו שלוש בשלהי שנות ה-20 של המאה העשרים

קברו של יוסף אליהו שלוש בבית הקברות טרומפלדור

בית יוסף אליהו שלוש בשדרות רוטשילד 9 תל אביב

קורות חיים

יוסף אליהו שלוש נולד ביפו בשנת 1870. אביו, אהרן שלוש, מראשי העדה הספרדית בעיר, היה צורף, חלפן כספים וסוחר קרקעות. בילדותו התחנך בתלמוד תורה ובבית הספר תפארת ישראל בביירות. נישואיו בגיל 17 קטעו את לימודיו, והוא פנה לעיסוק במסחר. בתחילת שנות התשעים של המאה התשע-עשרה הקים יחד עם אחיו הבכור, אברהם חיים שלוש, את בית העסק של "האחים שלוש" לחומרי בניין, ובהמשך גם בית חרושת למוצרי בניין טרומיים תחת אותו שם.

עסקיו בתחום הבניין ועסקי הקרקעות של אביו דחפו את יוסף אליהו שלוש לעיסוק מעשי בבנייה. הוא החל לפעול גם כקבלן, ובמסגרת זו בנה בניינים שונים בצפונה של יפו ובתל אביב, בראשם בתי פיינגולד בשכונת יפה נוף אשר במנשייה, בית הספר לבנות ובית הספר של "כל ישראל חברים" בנווה צדק, שלושים ושניים מבתיה הראשונים של אחוזת בית ובניין הגימנסיה העברית הרצליה. במקביל המשיך לבדו ובשותפות עם אחרים בגאולת אדמות, בסביבות תל אביב וברחבי הארץ כולה. בשנת 1910 הוא השלים בניית בית יוסף אליהו שלוש בו התגורר.

מעבר לעסקיו הפרטיים הקדיש יוסף אליהו שלוש חלק ניכר מזמנו לענייני ציבור, ובראשם הדאגה לפיתוח שתי הערים בהן חי – יפו ותל אביב – ולרווחת תושביהן. יחד עם אשתו, פרחה שמחה לבית מויאל, היה בין המייסדים של תל אביב. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה חבר מועצת העירייה הראשונה. בפעילותו בתחום זה יזם והגה רעיונות רבים לשיפור ולשכלול העיר, רעיונות שהוצאו לא פעם אל הפועל בידי אחרים.

הערבית, שהייתה שגורה בפיו, שימשה אותו פעמים רבות כדי לתווך ולקרב בין התושבים היהודים והערבים של תל אביב ויפו. בזכות יחסי הידידות שקשר עם ראשי הציבור הערבים יכול היה למצוא אצלם אוזן-קשבת בעתות שלום כמו גם בזמנים של פרעות ומתיחויות. במסגרת אגודת "המגן" פעל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה כדי לשכנע מעל דפי העיתונות הערבית ובמפגשים עם אישים ערבים כי אין ניגוד אינטרסים עקרוני בין ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לבין השאיפות הערביות באותו מרחב. לא פעם נשלח על ידי ועד עיריית תל אביב לדבר על לבם של ערביי יפו ולהגיע איתם לכדי פשרה בנושאים שקשרו בין שתי הערים. למשל, הצליח לשכנע את חברי עיריית יפו לבטל את התנגדותם הנחרצת לחיבור יפו לרשת החשמל שהקים פנחס רוטנברג. המשימה הייתה לא קלה בשל היחסים העכורים בין התושבים המוסלמים והתושבים היהודיים של האזור בימים שלאחר הצהרת בלפור ופרעות תרפ"א ותרפ"ט.

כאחד מפרנסי תל אביב עשה יוסף אליהו שלוש רבות במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי להתמודד עם הגזרות השונות שהטיל השלטון העות'מאני, ובראשן – גזרת הגירוש מן העיר. דאגתו הראשית הייתה אספקת הצרכים החיוניים של הגולים, אשר נותקו מבתיהם וממקורות פרנסתם. בטלטלותיהם הגיעו הוא ומשפחתו, ואיתם עשרות גולים נוספים, לפתח תקווה, ומשם לקלקיליה ולכפר ג'מאל. בכפר התפתחה קהילה גדולה של גולים, שמנו 152 בני-אדם, והתגוררה שם כחצי שנה. בתקופה זו אימו נפטרה, והוא רכש עבורה חלקת קבר בכפר, קבר אותה שם והציב עליה מצבה.

בימי הגירוש, ביקר אותו מאיר דיזנגוף שעמד באותה תקופה בראש גולי תל אביב. בספר זכרונותיו עם תל אביב בגולה רשם דיזנגוף על הביקור:

[...] ומשם סרתי לקלקיליה לראות שם את ידידי מר יוסף אליהו שלוש, שבכפר הערבי הזה ישב עם משפחתו כמעט כל ימי הגירוש.
אחי-עזר ואחי-סמך היה עמי הרי"א [הרבי יוסף אליהו] שלוש בעבודתי הציבורית מעת שֵבתי בתל אביב, - ובייחוד הועיל הרבה בסידור יחסים טובים בינינו ובין הרשות ועיריית יפו בפרט, ובינינו ובין שכנינו בכלל. ספרדי טהור זה מילידי הארץ נכבד, נאמן וחביב הוא בין ראשי עם הארץ עד מאוד. עמו יחד נכנסתי גם בקבלנות בימי המלחמה לבניין כביש צבאי בין לטרון ובין עזה. - עסק פרטי שהיה בו אז ערך ציבורי ידוע ליישוב היהודי - והרבה זמן ומרץ נתַנו שנינו לעבודה זו, וגם הפסדנו בה את כל הכספים שהשקענו בתוכה מכיסנו, כי הרשות לא שילמה לנו התחייבויותיה. - עכשיו, לא בתל אביב משוש נפשנו, אשר שלוש היה מראשי בוניה, אלא בקלקיליה מצאתי את ידידי זה, - את שלוש עשיר הנכסים, בעל הקרקעות, בעל הבתים והחנויות ובעל בתי החרושת, שייסד זה חלוץ-התחייה התעשייתית בארץ, - והנה אחד בביתו של ערבי ממכיריו. חדר רחב וריק בלי שום רהיטים, ושלוש וביתו מתענים שם בדלות ובחסד ערביים ועל הארץ יִשנו כולם. - אף אני שכבתי בתוכם על רצפת האבן - ומרוב צער וכעס לא יכולתי לישון גם בלילה ההוא.
אכן עתה [= עת כתיבת הדברים לראשונה, בשנת 1931], אעשה נחת רוח לעצמי לציין כאן, כי כעת ידידי עודנו עומד על משמרתו כקדם, לעשות לציבור העברי בכל עת מצוא. כי אחי-עזר ואחי-סמך הוא לכל טוב ומועיל לישראל ולארצו. הוא חזר לכבודו וציר נאמן הוא לשולחיו לטובה. תחזקנה ידיך, אח נאמן וטוב!

בשנותיו האחרונות הלך והתרחק מעסקנות ציבורית, על-אף שהיה פעיל באגודות שונות, דוגמת התאחדות הספרדים העולמית בתל אביב. באותן שנים כתב ופרסם מאמרים בעיתונות העברית והערבית ובהם ניסה להשמיע קול שונה, לא מפלגתי במובהק, בשאלות היום.

בשנת 1931 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "פרשת חיי", המכיל תיאורים של פרשיות רבות מחייו בארץ, החל בימיו כילד ביפו ועד לאחר מאורעות תרפ"ט. בספר הוא מותח ביקורת על יחסם של מנהיגי היישוב לערביי ארץ ישראל: התעלמות מקיומם והזנחת יחסי השכנות

נגיד פה את האמת המרה והאיומה, אבל האמת - שמנהלינו והרבה מבוני היישוב שבאו מן הגולה על מנת לנהלנו לא עמדו כלל וכלל על הערך הגדול של יחסי השכנים, על הכלל היסודי והפשוט הזה. הם אולי לא הבינו או לא חפצו לעמוד עליו ובאי־עמידתם בשאלה זו יש עכשיו הרבה להאשים ששאלה זו נסתבכה כל כך ושנעשתה להשאלה המכאיבה מאוד ביישוב..מיום הופעתו של הרצל עם הרעיון של הציונות הפוליטית תיארה התעמולה הציונית בכל הארצות ובכל השפות את הארץ אשר בה אנו הולכים לבנות את יישובנו הלאומי כארץ מדבר שממה ועזובה רבה בה ואין יושב בה, ואחרי תיאור כזה את הארץ בכתב ובעל־פה אך ורק בתור קרקע בתולה, אז, על סמך ויסוד ודאות זו, הועמדו כל השיטות הציוניות בבניין הארץ, שהכל יש בהן חוץ מדבר אחד ששכחו והוא, תשומת הלב לאותם התושבים אשר יושבים כבר בארץ זו

— "פרשת חיי"

ליוסף אליהו ופרחה שמחה שלוש נולדו שבעה ילדים – משה, מאיר, אבנר, צדוק, הלל, יהודית ויורם.

יוסף אליהו שלוש נפטר בתל אביב בקיץ 1934, כשלושה חודשים לאחר מות אשתו.

לקריאה נוספת

• יוסף אליהו שלוש, פרשת חיי, הוצאת בבל, 2005.
• ההתעתמנות וגירוש הנתינים הזרים, מזכרונות יוסף אליהו שלוש, חשון־כסלו תרע"ה (1914), בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק צג, עמ' 993–1001.
• מאיר דיזנגוף, עם תל אביב בגולה - בהדפסת צילום, בית התנ"ך - בית דיזנגוף, 2000, עמ' 122-123.
• אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, הוצאת המחבר, 1991.
• אור אלכסנדרוביץ', כורכר, מלט, ערבים, יהודים: איך בונים עיר עברית, תיאוריה וביקורת 36, 2010.
• בן המקום, אופיר טובול על יוסף אליהו שלוש, בתוך: קול התור, ציונות מסורתית ספרדית, ידיעות ספרים 2021

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "יוסף אליהו שלוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 386
• כתבי יוסף אליהו שלוש בפרויקט בן-יהודה
• יוסף אליהו שלוש, "אל הערביים" (מאמר)
• מניסיונו של יוסף אליהו שלוּש, מראשוני יפו ותל אביב (מאמר)
• יוסף אליהו שלוש, באתר "החכם היומי"
• יוסף אליהו שלוש (1870-1934), דף שער בספרייה הלאומית

• יוסף אליהו שלוש, "הציוניות והסוכנות" (מאמר)
• יוסף אליהו שלוש, "קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל" (מאמר)
• דף המחבר של יוסף אליהו שלוש, באתר הוצאת "בבל"
• המלל המלא של המהדורה הראשונה של "פרשת חיי - 1870-1930", אוטוביוגרפיה מאת יוסף אליהו שלוש
• עברי וערבי, ציוני ופלסטיני, תל אביבי ויפואי. פעם היה אדם כזה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2005
• דוד הכהן, "פרשת חיי" של אחד ממייסדי אחוזת בית, באתר ynet, 21 ביוני 2005
• יובל כספי ולילך-שירה גביש, האחים הערבים של מייסדי אחוזת בית, באתר הארץ, 25 במאי 2007
• שמחה - פרחה ויוסף - אליהו שלוש באתר משפחות מייסדי תל אביב
• מרדכי נאור, עמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, תל אביב בראשיתה : 1909-1934 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי 1984
• פרק אודות חייו ופועלו של יוסף אליהו שלוש מאת יוסף גלס ורות קרק. בתוך חוברת המתארת את חייהם ופועלם של ארבעה יזמים ספרדים שחיו ופעלו בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית. בהוצאת מנהל חברה ונוער של משרד החינוך
• ספר זיכרון במלאת שנה לפטירתו של יוסף אליהו שלוש, בעריכת א. אלמאליח וי.א. עבאדי, בהוצאת ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים, ירושלים.
• משה עוזיאלי, 'שרטוט נוסף לדמותו של ר' יוסף אליהו שלוש ז"ל', דואר היום, 19 ביולי 1935, עמ' 4
• יוסף אליהו שלוש - תרומתו והשפעתו על היישוב בא"י - הרצאה של אביתר שלוש
• יוסף אליהו שלוש - הקבלן הראשון של תל אביב