בית המשפט העליון של הודו
בית המשפט העליון של הודו (בסנסקריט: भारत का सर्वोच्च न्यायालय) היא הרשות השיפוטית העליונה ובית המשפט העליון של הרפובליקה של הודו. זהו בית המשפט האחרון לערעורים עבור כל התיקים האזרחיים והפליליים בהודו, והוא מחזיק גם סמכות לביקורת שיפוטית. לבית המשפט העליון, המורכב מנשיא בית המשפט ועד 33 שופטים נוספים, יש סמכויות נרחבות בצורה של סמכויות שיפוט ראשית, ערעור והגשת חוות דעת מייעצת לנשיא הודו.[1]
 | |
 | |
| מאפיינים | |
|---|---|
| שטח שיפוט | הודו |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 28 בינואר 1950 – הווה (74 שנים) |
| שופטים | |
| נשיא | סנג'יב קהנה |
| מספר שופטים | 34 |
| גאוגרפיה | |
| כתובת |
Supreme Court of India,Tilak Marg, New Delhi, 110201  |
| קואורדינטות | 28°37′21″N 77°14′22″E / 28.6225°N 77.239444444444°E |
|
sci | |
|
(למפת דלהי רגילה)   בית המשפט העליון של הודו | |
  | |
כבית המשפט החוקתי העליון, בית המשפט דן בערעורים בעיקר על פסקי דין של בתי המשפט העליונים של המדינות והטריטוריות של הודו. כבית משפט מייעץ, הוא דן בעניינים המופנים אליו על ידי נשיא הודו. במסגרת ביקורת שיפוטית, בית המשפט פוסל חוקים רגילים ואף תיקונים חוקתיים המפרים את דוקטרינת המבנה הבסיסי (אנ'), הנחשבים לתיקון חוקתי שאינו חוקתי.
החלטות בית המשפט מחייבות את בתי משפט האחרים בהודו וכן את ממשלת הודו וממשלות המדינות. בהתאם לסעיף 142 לחוקת הודו, לבית המשפט מוקנית סמכות השיפוט הטבועה למסור כל צו הנחשב הכרחי למען צדק מוחלט והנשיא מחויב לאוכפו.
מכיוון שחוקת הודו מעניקה לבית המשפט סמכות נרחבות במיוחד ליזום פעולות, לקבל ערעורים על כלל בתי המשפט האחרים במדינה ואת הסמכות לבטל תיקונים לחוקה, בית המשפט העליון של הודו נחשב לאחד מבתי המשפט העליונים החזקים בעולם.[2][3]
היסטוריה
עריכהבשנת 1861 חוקק הפרלמנט של הממלכה המאוחדת את חוק בתי המשפט העליונים של הודו שהקים בתי משפט עליונים במחוזות שונים בהודו הבריטית כשהוא מבטל את בתי המשפט העליונים בקולקטה, מדראס ובומביי וגם את ה"סאדר אדלת", שישבו בעיירות השונות. בתי המשפט הללו היו בתי המשפט הגבוהים ביותר בהודו הבריטית עד להקמת בית המשפט הפדרלי של הודו (אנ') ב-1935. לבית המשפט הפדרלי הייתה סמכות שיפוט במחלוקות בין מחוזות ומדינות פדרליות ולדון בערעורים על פסק דין של בתי המשפט הגבוהים.[4]
בית המשפט העליון של הודו הוקם ב-28 בינואר 1950, כשהוא מחליף הן את בית המשפט הפדרלי של הודו והן את הוועדה המשפטית של המועצה הפרטית (אנ'), שהיוו עד אז את החוליה העליונה במערכת המשפט ההודית.
מושב בית המשפט העליון היה בתחילה בלשכת הנסיכים בבניין הפרלמנט ההודי שבו ישב בית המשפט הפדרלי הקודם של הודו מ-1937 עד 1950. בשנת 1958 עבר בית המשפט העליון למקום מושבו הנוכחי.[5] בחוקת הודו נקבע כי בית המשפט יכלול שבעה שופטים בנוסף לנשיאו, כשהיא משאירה לפרלמנט את הסמכות להגדיל את מספר השופטים.
סמל בית המשפט העליון מייצג את סמל הודו, כשמעליו עם גלגל עליון הכולל 32 חישורים.[6]
חוקת בית המשפט
עריכהסעיף 145 לחוקת הודו מסמיך את בית המשפט העליון לנסח כללים (בכפוף לאישור הנשיא) להסדרת הנוהג והנהלים בבית המשפט. שלוש גרסאות של הכללים פורסמו: הראשונה ב-1950, לאחר מכן ב-1966 והאחרונה ב-2013.[7]
הופעה בפני בית המשפט העליון
עריכהתקנות בית המשפט העליון שנקבעו ב-2013 מאפשרות רק לעורכי דין הרשומים בבית המשפט העליון להופיע בבית המשפט.[8] עורכי דין אחרים המבקשים להופיע בפני בית המשפט יכולים לעשות זאת רק תחת חסותו של עורך דין המורשה בהופעה בפני בית המשפט.
הרכב
עריכהגודל בית המשפט
עריכהבחוקת הודו נקבע לבית משפט עליון תקן של נשיא ו-7 שופטים. בשנותיו הראשונות ישבו כלל שופטי בית המשפט העליון בתיקים שהוצגו בפני בית המשפט. ככל שעבודת בית המשפט גדלה הגדיל הפרלמנט את מספר השופטים מ-8 המקוריים ב-1950 ל-11 ב-1956, 14 ב-1960, 18 ב-1978, 26 ב-1986, 31 ב-1956. 2009, ל-34 ב-2019. ככל שמספר השופטים גדל, ישיבותיו הרגילות היו למושבים בני שניים ושלושה שופטים,[9] המתאחדים לישיבות בנות חמישה שופטים ויותר במקרי דיון בשאלות יסוד בחוק.[10]
הדיון הגדול ביותר אי פעם בבית המשפט העליון של הודו הוקם בשנת 1973 במשפט קסוננדה בהראתי נגד מדינת קראלה (אנ'), בו ישבו 13 שופטים שדנו בשאלה האם יש לפרלמנט זכות בלתי מוגבלת לתקן את החוקה, מה שיצר את דוקטרינת המבנה הבסיסי והתיקון החוקתי שאינו חוקתי.
תנאי כשירות שופט בבית המשפט העליון
עריכהעל מנת לכהן כשופט בבית המשפט העליון נדרש השופט להיות אזרח הודו שגילו אינו עולה על 65 שנים, שהיה שופט באחד מבתי המשפט העליונים למשך לפחות חמש שנים, עורך דין מורשה להופעה בפני בתי המשפט העליונים במשך עשור, או משפטן מומחה על פי דעת נשיא הודו.
מינוי שופטים
עריכהעל פי חוקת הודו, נשיא הודו ימנה שופטים לבית המשפט בעצת הוועדה הלאומית למינוי שופטים.[11] בית המשפט העליון קבע בשלושה פסקי דין, המכונים יחדיו "תיקי שלושת השופטים" (1982, 1993, 1998), כי הוועדה תכלול את נשיא בית המשפט העליון, ארבעת השופטים הוותיקים ביותר, והשופט הוותיק ביותר בקרב שופטי בית המשפט ממנו בא המועמד.
שופטים מונו בעבר על ידי הנשיא בעצת הקבינט של האיחוד, שהיא חלק מממשלת הודו. לאחר 1993 (תיק השופטים השני), אף שר, או אפילו הרשות המבצעת כולה, אינם רשאים להציע מועמדים לנשיא,[12][13] אשר נאלץ לבחור את השופטים רק מתוך רשימת המומלצים על ידי הוועדה של את מערכת המשפט. במקביל, כפי שנקבע באותו פסק דין, ניתנה לרשות המבצעת סמכות לדחות שם מומלץ.
הוועדה ספגה כמות לא מבוטלת של ביקורת.[13] בשנת 2015, הפרלמנט העביר תיקון לחוקה ביטל את הוועדה והחליף אותה בוועדה הלאומית למינוי שופטים (NJAC). תיקון זה נפסל על ידי בית המשפט העליון, בתיק השופטים הרביעי, כתיקון לא חוקתי החותר תחת המבנה הבסיסי.[14] לצד השבת הוועדה, בית המשפט הזמין הצעות, אפילו מהציבור הרחב, כיצד לשפר את שיטת המינוי, באופן רחב בנוסח – הקמת קריטריונים לזכאות למינויים, מזכירות קבועה שתסייע לוועדה לסנן חומר על מועמדים פוטנציאליים, החדרת שקיפות רבה יותר לתהליך המיון, תיקון תלונות וכל הצעה אחרת שאינה בארבע הקטגוריות הללו, כמו העברת שופטים.[15]
בשנת 2009 הגיעה ההמלצה למינוי שופט שהתקבלה על ידי הוועדה, לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט קבע שמי שיכול להיות שופט הוא עניין עובדתי, ולכל אדם יש זכות להטיל ספק בכך. אבל מי צריך להיות שופט הוא עניין של דעה ואינו שפיט.[16]
בשנת 1989 מונתה פטימה ביווי, אישה ומוסלמית ראשונה בהרכב.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט העליון של הודו- Supreme Court reports (פרסום פסקי הדין של בית המשפט)
- כל פסקי הדין של בית המשפט העליון של הודו
- לב ארן, כך עיצבה החוקה ההודית את הדמוקרטיה הגדולה בעולם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בינואר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ "Rule of law index 2016". ארכיון מ-29 באפריל 2015. נבדק ב-13 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tom Zwart, Review of Judicial Activism in India: Transgressing Borders and Enforcing Rights, Journal of Law and Society 30, מס' 2, ינואר 2003, עמ' 332-337, JSTOR 1410775
- ^ Chandra, Aparna; Hubbard, William H. J.; Kalantry, Sital (2019), Rosenberg, Gerald N.; Bail, Shishir; Krishnaswamy, Sudhir (eds.), "The Supreme Court of India: An Empirical Overview of the Institution", A Qualified Hope: The Indian Supreme Court and Progressive Social Change, Comparative Constitutional Law and Policy, Cambridge: Cambridge University Press: 43–76, ISBN 978-1-108-47450-4, נבדק ב-2023-03-10
- ^ "History of Supreme Court of India" (PDF). Supreme Court of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בדצמבר 2014. נבדק ב-30 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History of the Supreme Court of India".
- ^ Wagner, Anne; Marusek, Sarah (24 במאי 2021). Flags, Color, and the Legal Narrative: Public Memory, Identity, and Critique (באנגלית). Springer Nature. p. 406. ISBN 978-3-030-32865-8.
A slightly different (32-spoke) version of the same wheel adorns the logo of the Supreme Court of India as a visual declaration of righteouness, authority and truth
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Supreme Court rules,1966" (PDF). Supreme Court of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Supreme Court Rules, 2013" (PDF). sci.nic.in. Supreme Court of India. 27 במאי 2014. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 ביולי 2014. נבדק ב-22 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chowdhury, Rishad Ahmed (ביולי–בספטמבר 2012). "Missing the Wood for the Trees: The Unseen Crisis in the Supreme Court" (PDF). NUJS Law Review. 5 (3/4): 358. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בדצמבר 2015. נבדק ב-3 בנובמבר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Supreme Court of India — History". Supreme Court of India. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2012. נבדק ב-21 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סעיף 124 (2) לחוקת הודו
- ^ Venu, M.K. (5 ביולי 2013). "Government may drop gag clause, wants judges to show restraint". The Hindu. ארכיון מ-6 בינואר 2016. נבדק ב-5 בנובמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hegde, Sanjay (19 באוקטובר 2015). "Judging the Judge-Maker". The Hindu. ארכיון מ-6 בינואר 2016. נבדק ב-24 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sengupta, Uttam (21 באוקטובר 2015). "SC Exposes 'Tyranny Of The Elected'". Outlook. ארכיון מ-17 בספטמבר 2016. נבדק ב-2016-09-04.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ WP(C) No. 13/2015. "Report filed by Ms. Pinky Anand ASG and Arvind P. Datar on Representation/Suggestions for Improving the Collegium" (PDF). Department of Justice, Ministry of Law and Justice, Govt. of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 בנובמבר 2015. נבדק ב-6 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Transferred Case(C) No. 6 of 2009 (6 ביולי 2009). "Mahesh Chandra Gupta v. Union of India & Ors". Supreme Court of India. 2009 (8) SCC 273: 18/59. אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2015. נבדק ב-7 בנובמבר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה)