פתיחת התפריט הראשי
קברים בבית העלמין שייח' באדר
כניסה לבית העלמין שייח' באדר מכיוון גן סאקר
אנדרטה לזכר חללי מלחמת העצמאות בחלקה שבה נקברו באופן זמני עד להעברתם אל הר הרצל והר המנוחות בגן סאקר

בית העלמין שייח' באדר, הנקרא גם "בית העלמין בגבעת רם" ממוקם במדרון מעל גן סאקר ולמרגלות בניין בית המשפט העליון.

תוכן עניינים

תולדות האתרעריכה

עד מלחמת העצמאות היה בית הקברות בהר הזיתים בית הקברות העיקרי של יהודי ירושלים. עם פרוץ המלחמה, הפכה התנועה העברית להר הזיתים למסוכנת בשל מעבר הדרך בשכונות ערביות. עד סוף חודש פברואר 1948 התנהלה קבורה חפוזה באמצע הלילה פעמיים בשבוע בליווי בריטי, אולם לאחר מכן שוב לא התאפשרה התנועה להר הזיתים.

על-מנת לפתור את מצוקת הקבורה, הוקצו בירושלים בתי קברות שהוגדרו כזמניים, כלומר עד שניתן יהיה לחדש את הקבורה בהר הזיתים או בבית קברות ראוי. לחברה קדישא העיקרית של ירושלים, "קהילת ירושלים", הוקצו מספר שטחים שהוגדרו זמניים ברחבי העיר המערבית. הגדול שבהם הוא בית הקברות סנהדריה ובתי קברות אחרים היו במחצבה הנטושה של שייח' באדר ובית העלמין בשכונת שערי צדק, בחצר מבנה שערי צדק הישן. לשאר חברות הקדישא העדתיות שפעלו בירושלים לא היו שטחי קבורה והן שבתו מפעולה עד לחידוש הקבורה בהר המנוחות.

בית העלמין שייח' באדר נפתח לראשונה באמצע 1948 כאתר קבורה זמני עד אשר אפשר יהיה לשוב לבית הקברות בהר הזיתים. בסקירה אחר שטחים מתאימים ברחבי ירושלים נמצאה מחצבה נטושה באזור הכפר שפונה, שהתאימה לקבורת נפטרים בתוך ארונות קבורה זה על גבי זה.[1]

עם תום קרבות מלחמת העצמאות בסוף שנת 1948, ועם התגבשות הקו העירוני, התברר כי אין אפשרות לשוב ולקבור בהר הזיתים, שנותר בשליטת ממלכת ירדן. בשל כך החלה קבורת שדה רגילה בבית העלמין עד מציאת אתר קבורה שישרת את תושבי העיר באופן קבוע. שטחו הכולל של בית הקברות היה שמונה דונם.

בשנת תשי"א (1951) החל לפעול בית העלמין הר המנוחות שבסמוך לשכונת גבעת שאול. כל הקברים שהוצבו באופן זמני במחצבה הנטושה פונו ונקברו בקבורת קבע בהר המנוחות. הנפטרים שנקברו בקבורת שדה רגילה לא פונו, ובית העלמין קיבל את צורתו הסופית בשנת ה'תשי"ב. חברה קדישא גחש"א - "קהילת ירושלים" ממשיכה לתחזק את בית הקברות.

קברו של האדמו"ר מזוויהלעריכה

בבית העלמין שייח' באדר טמון רבי גדליה משה גולדמן, האדמו"ר החמישי של חסידות זוועהיל. מתפללים רבים מגיעים לקברו במשך כל השנה ובפרט ביום פטירתו. המנהג הקבוע הוא לעלות אל קברו בימי שני, חמישי ושוב שני ברציפות ולהגיד פרקי תהלים, לאחר מכן להניח את יד שמאל על המצבה ולבקש את כל אשר על לבו של המתפלל. לצדו של האדמו"ר מזוועהיל קבורים גם בני משפחתו.

חלקת חללי מלחמת העצמאותעריכה

בצמוד אל הגדר הצפונית של בית הקברות ואל אנדרטת גן חטיבת פלמ"ח הראל נקברו במהלך מלחמת העצמאות חללים רבים בחלקה זמנית שהייתה שייכת בעבר למחצבה ישנה שפעלה במקום עד להעברת הגופות לקבורת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. הקבורה בחלקה זו בוצעה כאופן זמני ולכן היו בה תקדימים לא מקובלים: קבורת הנפטרים בארונות, קבורה בשתי קומות ועליהם אדמה, תינוקות וחללים נקברו יחד באותו ארון, בקבורת אנשי ההגנה נעשה הרישום וההודעה למשפחות על ידי יחידות ההגנה שנקראו "נצח". בזמן ההפוגה הראשונה שנמשכה ארבעה שבועות נהגו לקבור את המתים בבית הקברות סנהדריה ולאחר שנגמרה ההפוגה חזרו לקבור בבית העלמין שייח' באדר. באמצע נובמבר 1948 התמלא שטח המחצבה ב-1,000 ארונות קבורה והמשיכו לקבור באותה הדרך עד לסיום המלחמה. הקבורה בחלקה זו נמשכה גם לאחר קום המדינה. ב-10 בספטמבר 1950 הועברו המתים בהלוויות המוניות אל הר הרצל ואל הר המנוחות.

גלריית תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצב מקומות הקבורה - ירושלים, באתר "קבורה רוויה"